יונת של הדואר

“יונת של הדואר” / שרית דרשן

בדואר פקידה חדשה, יונת,
עובדת בסניף שבועיים כמעט.
היא כ”כ משתדלת,

אך מאוד מתבלבלת
וכבר עשתה את כל הטעויות:
מכרה בולים במקום גלויות,
עד שהוחלט לשנות לה את התואר,
מפקידה
ליונת דואר.
—-
לעבודה בבוקר יונת מאחרת
ומבקשת מגולדי הינשוף אחרי המשמרת:

“את המברקים! מהר, דחוף!
אני חייבת לעוף!”
–
היא מסדרת בשק מעטפות לפי התור:
אדומה לפילה, צהובה לדב,
ירוקה לכבשה וסגולה לחמור.
יונת מהדקת חגורה, מחממת כנפיים,
וטסה גבוה לשמים.
—-
שולי הכבשה אל הדיר מתכוננת לצעוד,
ואופס! נוחתת לה מעטפה על הקודקוד.
שולי נאנחת: “הוי, יונת חביבה,
את המכתבים מכניסים לתיבה”
יונת מתנצלת וממשיכה במעופה,
פותחת שולי את המעטפה:
–
“אחותי היקרה,
הרמת את אפך הגדול אל על
ואל אחותך אינך מתיחסת כלל.
אני מתגעגעת אליך, ממש,
בואי נקבע לנו מפגש”.
—
שולי נדהמת, האם היא חולמת?
עם אחותה שנים לא דיברה,
ביניהן כבשה שחורה עברה.
על התספורת הקצוצה
אחותה התלוצצה
ומאז בין הדירים
אין ביקורים ואין דיבורים.

–

ולמעלה בשמיים יונת ממלמלת:
“אני מקווה שבין המעטפות אני לא מבלבלת…
אוי לי נכשלתי, אני לא מנוסה.
את המברק של הפילה מסרתי לכבשה!”
—
מוחה שולי דמעות שלוש,
חובשת כובע על הראש,
מזמינה מונית, לא שוכחת ממחטה,
וממהרת להתפייס עם אחותה.
–
ובדיר האחות המפגש מרגש
איזה מן פיוס-מי היה מנחש”
מִי ומֵהה ומַה? איזו תדהמה!
האחיות מתחבקות, השמחה שלמה.
—
חזקי החמור לועס עשב רך,
ופתאום-בום! טראח!
מעטפה משמיים…
שוברת לו את המשקפיים.
יונת מתנצלת וממשיכה במעופה,
פותח חזקי את המעטפה:
–
“אתה חזק וגדול ממדים,
אבל בעיקר-בעל קול מדהים.
שמעתי אותך שר
וזה נשמע נהדר!
על החתום, אני.
(מעריץ אלמוני)”
—
חזקי במבוכה, מתכווץ,
מי זה עליו מתלוצץ?
הוא שר, אך רק במקלחת,
בין ארבעה קירות,
חושש שיצחקו מהנעירות.
מי שמע אותו שר?
מוזר…
–
ולמעלה בשמיים יונת ממלמלת:
“אני מקוה שבין המעטפות אני לא מבלבלת…
כנראה עשיתי שגיאת מקור
ואת המברק של הדב מסרתי לחמור!”
—
חזקי באומץ עלה לבמה,
שר מהלב שירי נשמה.
הקהל מתמוגג: “זה פשוט נהדר!
לא ידענו שחזקי זמר כה מוכשר!”
—
בדיוק בשעה רבע לשתיים
צונח מכתב מן השמים
ואופס! נוחת לריקי הפילה על הרגליים.
ליתר דיוק, על האצבע הקטנה, על הזרת.
ריקי על רגל אחת מנתרת.
יונת מתנצלת וממשיכה במעופה,
פותחת ריקי את המעטפה:
–
“מאחורי תספורת התלתלים הנהדרת,
מנהיגה אמתית מסתתרת!
התברכת בכישרון להנהיג את העדר
באומץ, בתבונה, בחוק ובסדר!”
—
ריקי בהלם, לא מבינה,
מי מתבדח על חשבונה?
אני? מנהיגה של עדר פילים?
כיצד להוביל? היכן מתחילים?
מי יקשיב לי? אני כבר זקנה!
מצחקקת ריקי בחוסר אמונה.
–
ולמעלה בשמים יונת ממלמלת:
“אני מקווה שבין המעטפות אני לא מבלבלת…
כ”כ מביך! איזו טעות משפילה!
את המברק של הכבשה מסרתי לפילה”
—
הצחקוק הופך לצחוק מתגלגל,
ובגוף של ריקי מתחיל להשתולל
מקצה החדק מחליק לגרון,
ויוצא משם בכזה כשרון!
–
ולקול התרועה הגדול,
מסתדרים כולם מאחורי הפילה:
“הובילי אותנו לשדה פורח וירוק,
איתך, ריקי, נגיע רחוק!”
—
מושון הדב ישן במערה לבטח
כשמכתב נזרק לו אל הפתח.
מחלום מתוק מושון מתעורר
ואת רגליו אל הדלת גורר.
יונת מתנצלת וממשיכה במעופה,
פותח מושון את המעטפה:
“שלחת מאתיים מכתבים בשנה…
שמחים לבשר- העקשנות השתלמה.
זכית בטיול מפנק אל ראש ההר.
ברכות לזוכה המאושר”
—
מושון נדהם:
שלחתי מאתיים מכתבים בשנה?
אולי מתוך שינה…
ומה הפרס? לטפס על הר?
אבל חורף בחוץ, וקר.
יותר נחמד לנמנם במערה
ולפרוט על מיתר.
–
ולמעלה בשמים יונת ממלמלת:
שוב בין המעטפות אני מבלבלת…
אוף! בטח הסתנוורתי מן האור,
כשמסרתי לדב את המברק של החמור!”
—
“לטפס על הרים?” מושון מהסס,
“אך אני הזוכה וחבל לפספס.
התכונית נהדרת-שלוש ארוחות,
וכשננוח-קינוח!”
–
מושון אורז תרמיל, לבו מאושר,
הוא יוצא לכבוש את פסגת ההר!
—
יונת קמה לבוקר חדש,
טסה וממלמלת בלב מלא חשש:
“נכשלתי בתפקידי כשלון חרוץ,
איך אראה את מקורי בחוץ?
כולם כועסים, כולם ממורמרים,
ודאי מחכה לי מכתב פיטורים…”
ולמטה בדואר, ליד השער,
מחכות כל חיות היער.
—
יונת מנמיכה מקור וכנפיים,
הקהל מריע, מוחא כפיים.
גולדי הינשוף נואם במלוא גרון:
“גם לטעות צריך כשרון!
נתת לכולם אומץ להגשים חלום,
ולכן מהיום-
את לא רק יונת דואר,
את גם יונת שלום!”
–
וכאות הוקרה,
הנהלת הדואר מעניקה לך..
קורס בקליעה למטרה. 🙂