מתאים ל: שבת, יום חול

שבט נבטים- דביר:

"דביר-על שם שהדבור יוצא משם"

בית המקדש היווה מקום של קשר בין ה' לעם ישראל. עבודת כהנים ושירת הלווים נתנו לעם מקום להיות עם ה' בקשר רוחני וישיר.

עד השיא של כהן גדול שנכנס ביום כיפור לקודש הקדשים.

 

נושא הפעולה:

"דביר על שם שהדיבור יוצא משם" המקדש מסמל את המקום בו דבר ה' מתגלה בעולם. וילמדו במה התבטא הקשר הזה.

אנו מתפללים שה' ישיב את עבודת הכהנים וכך יחזור הקשר בנינו לבין ה'.

 מטרת הפעולה:

החניכים יבינו כי יש כח לדיבור ובמיוחד כאשר הדיבור הזה הוא מול ה'.

בעבר הקשר שלנו מול ה' היה בעבודת הכהנים בבית המקדש ובקורבנות.

 מהלך הפעולה:

שלב א': כח הדיבור

שלב ב': קשר ישיר

שלב ג': הביטוי במקדש

  

שלב א'- כח הדיבור

החניכים יבינו כי לדיבור שלנו יש משמעות רבה בעולם.

 

לפניכם שתי אופציות לביצוע הפעולה:

 

אופציה א': נבצע משחקים/משימות "בלי לדבר": המדריך יכין קודם שלטים עם המשימות ושלטים שמבקשים שקט מהחניכים והסברים על הפעולה. כך שגם הוא לא ידבר.

 

המשימות:

• לעשות פרמידה אנושית
• הזרם
• 7 צעדים

 

אופציה ב': משחקים על דיבור. 

• 7 בום- צריך לשים לב למה שמוציאים מהפה.
• א' ב'- חניך אחד מתחיל משפט בא', השני ב-ב', מחזיר לו בג' וכך הלאה. -צריך לשים לב למה שמוציאים מהפה.
• הרוצח- בדיבור שלנו אנחנו יכולים לשנות מציאות.
• לבקש מהחניכות לספר סיפור [למשל- כיפה אדומה] ע"י פנטומימה בלבד.

לדיבור שלנו יש כוח רב מאוד! הוא משפיע מאד על חיינו וקשה לנו מאוד בלי לדבר.

 שלב ב'- קשר ישיר

נחלק את הקבוצה לשניים,

כל קבוצה תקבל פתק:

קבוצה א': "אמא שלך מאוד חולה ואתה צריך בשבילה קליפת תפוז".

קבוצה ב': "בשביל להבריא את אביך עליך להשיג מיץ תפוזים".

נניח במרכז החדר תפוז אחד.

כל קבוצה תצטרך בתורה לשכנע את המדריך ע"י פנטומימה למה לה מגיע התפוז.

לאחר ששתי הקבוצות יבצעו את המשימה המדריך יתן להם להסביר במילים למה הם צריכים את התפוז ואז תוכלנה שתי הקבוצות להבין שבכלל אין פה קונפליקט.

כאשר נדבר נבין כי אנחנו יכולים לפתור את רוב הבעיות שלנו.

 

בבית המקדש הקשר שלנו מול ה' היה קשר ישיר יותר שפחות היה 'מסתובב' בעולם כך אנו יכלנו לפנות לה' דרך עבודת הכהנים והלווים וה' פנה אלינו כיחידים וכאומה.

 

המדריך יקרא את הקטע הבא: (מומלץ לחלק אותו לחניכים)

תפקיד המשכן ובית המקדש הוא אפוא "לקלוט" את השכינה עלי אדמות, בתור המשך תמידי לאירוע חד פעמי של התגלות ה' בהר סיני.

לכן הם צריכים להיות במידת האפשר דומים להיכל ה' האמיתי.

זה בעיקר ייעודם של הכרובים, שאינם אלא הבסיס לשכינת ה'.

 

וכך כותב הרמב"ן במקום אחר:

עקר החפץ הוא במשכן מקום מנוחת השכינה שהוא הארון (…) וסוד המשכן הוא שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר (…)

 והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני, ובבא משה היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני.

אנו מתפללים לה' שישיב לנו את המקדש וכך הקשר שלנו מול ה' יחזור להיות ישיר יותר.

 

 שלב ג'- הביטוי במקדש

נכין כרטיסיות גדולות (נספח) ונתלה אותן על הקיר ונסכם את הפעולה-

בית המקדש מהווה לעם ישראל מקום לקשר ישיר בינו לבין הקב"ה.

ההשפעה העצומה שאנו מאמינים כי יש בכוח הדיבור מתבטאת בעוז כאשר זה מול ה' בקשר שהוא ממנו אליו. המקדש קולט את דבר ה' ומוריד את זה אלינו ואנו מעלים את דברנו לפני ה'.

כעת, כשבית מקדש איננו, אנו מתפללים לה' 3 תפילות ביום, ואמנם זה פחות ישיר אך הקב"ה מלך העולם מקבל גם את תפילתנו.

 

 

 

העשרה למדריך:

"ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים בעבור שהוא על ארון העדות"

הכרובים מהווים אמצעי להורדת כוחות א-לוהיים מאת הקב"ה לידי האדם

זו שיטתם של ר' יהודה הלוי ור' אברהם אבן-עזרא. אין ריה"ל מסביר באופן ספציפי את תפקידם של הכרובים, אלא באופן כללי את תפקידו של המשכן, שהוא לדעתו כלי להשכנת השכינה בקרב עם ישראל. ר' אברהם אבן-עזרא לעומתו מתייחס לכרובים באופן ספציפי, תוך כדי זיקה לגישת ר' סעדיה גאון, וכך הוא כותב:

והגאון הזכיר, כי שמונה עשר דברים הם במשכן, שהוא עולם אמצעי, וכמוהם בעולם העליון, וככה העולם הקטן. הנה הכלל, כל כרוב נעשה לקבל כח העליון, גם בעבור שילמוד המשכיל.

המשכן בכלל, והכרובים בפרט, משמשים ככלי להעברת כוחות שמקורם בעולם העליון – עולמו של הקב"ה ומלאכיו – לעולם התחתון – עולמם של בני-אדם. כוחות אלה מיועדים בעיקר לאדם המשכיל, המסוגל לקלוט אותם באמצעות כלים של העולם האמצעי – המשכן והמקדש.