“התכוננתי להרצאה הזאת שבוע שלם.
עמדתי מול המראה שוב ושוב. שיננתי הכל בעל פה.
מדדי את כל החליפות שהיו לי בארון.
אף פעם לא עמדתי לפני קהל גדול ומשמעותי כל כך.
התרגשתי, ועוד איך התרגשתי.
בלילה שלפני ההרצאה בקושי עצמתי עין.
התהפכתי מצד לצד מתוח כולי וכמעט שלא נרדמתי.
בבוקר פקחתי עיניים וראיתי את הכל מסתחרר סביבי.
ניסית לקום והרגשתי בחילה נוראית. בקושי עמדתי.
אך הנורא מכל התגלה לי רק ברגע שפתחתי את הפה לדבר.
שום צליל לא יצא ממנו. נבהלתי נורא. שתיתי משהו.
כיחכחתי בגרון. כלום לא עזר.
מצצתי כדורים. אפילו שתיתי “גוגל מוגל”,
אבל הצלחתי להוציא רק נהמות לא ברורות.
לא הבנתי מה קרה לי.
מתוסכל לחלוטין ביקשתי מדליה לצלצל להודיע על ביטול ההרצאה.
… אחרי שעתיים לא היו לי לא בחילה ולא סחרחורת.
ויכולתי לצעוק בקולי קולות.
לא מבין מה קרה לי…”
(מי שטעם יין הונגרי)
עמודים נוספים שיכולים לעניין אתכם:
ערב הכנה להכתרה/הצגה
איך בונים הצגה?
טקסטים להצגות שונות
