הַשָּׁנָה, פֶּסַח שֶׁלָּנוּ קְצָת עָצוּב.
לִפְנֵי שָׁלוֹשׁ שָׁנִים, בְּפֶסַח תשס”ה, עֲדַיִן גַּרְנוּ בַּבַּיִת הַיָּפֶה וְהַגָּדוֹל שֶׁלָּנוּ בְּגוּשׁ קָטִיף.
גַּרְנוּ קָרוֹב לַיָּם, וְהָיוּ עֵצִים יָפִים, וַהֲמוֹן יָרֹק בָּעֵינַיִם, וְחוֹל נָקִי וָרַךְ, וּשְׁכֵנִים נֶהֱדָרִים. וְכָל כָּךְ שָׂמַחְנוּ לָגוּר שָׁם. הִרְגַּשְׁנוּ שָׁם בְּנֵי חוֹרִין.
בְּאוֹתוֹ קַיִץ גֹרַשְׁנוּ מִגּוּשׁ קָטִיף, וְהַבַּיִת שֶׁלָּנוּ וְכָל הַיִּישׁוּב שֶׁלָּנוּ נֶהֶרְסו.
שָׂמוּ אוֹתָנוּ בְּבֵית מָלוֹן לְמֶשֶׁךְ חָדְשַׁיִּם.
שֶׁלֹּא תְּקַנְּאוּ – זֶה מַמָּשׁ לֹא כֵּיף לָגוּר בְּבֵית מָלוֹן כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמָן,
כְּשֶׁאֵין לְךָ בִּכְלָל בַּיִת לַחֲזוֹר אֵלָיו.
כַּמָּה שָׁבוּעוֹת לִפְנֵי פֶּסַח תשס”ו עָבַרְנוּ לְקַרָאוִילָה.
זֶה נִשְׁמַע כְּאִלּוּ שֶׁזֶּה מַשֶּׁהוּ יָפֶה, אֲבָל זֶה בַּיִת מְאֹד לֹא מֻצְלָח.
בְּכָל זֹאת אִמָּא וְאַבָּא שָׂמְחוּ כְּשֶׁעָשִׂינוּ שָׁם אֶת לֵיל הַסֵּדֶר וְקִוִּינוּ שֶׁתּוֹך שָׁנָה-שְׁנָתַיִּים כְּבָר נַעֲבוֹר לְבֵית קֶבַע אֲמִתִּי.
הַשָּׁנָה, תשס”ח, אֲנַחְנוּ עֲדַיִן בְּקַרָוִילָה.
גֶּשֶׁם מְטַפְטֵף עָלֵינוּ דֶּרֶךְ הַגַּג, וְיֵשׁ בֹּץ בְּכָל מָקוֹם, וְלֹא בָּרוּר מָתַי יַתְחִילוּ לִבְנוֹת לָנוּ בָּתִּים.
לֹא טוֹב לָנוּ כָּאן. אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁבְּקָרוֹב מַמָּשׁ יִבְנוּ לָנוּ בָּתִּים,
וְשֶׁבְּפֶסַח הַבָּא כְּבָר נוּכַל לִהְיוֹת בְּבַיִת מִשֶּׁלָּנוּ.
לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין!
(אלישיב בן 12, מתוך אתר כחול ולבן)
