דיבור נעים- טון דיבור (פעולה)

מטרות:

 

החניכים ילמדו כי דיבור נעים תלוי בביטויים הנלווים ובטון הדיבור.

  מהלך הפעולה:

המדריך יכין קוביית ענק מבריסטול (תרשים קובייה בנספח).

על כל פאה בקובייה ירשם אחד מששת תיאורי האופן הבאים:

1. בקול רם ובצרחות
2. בנחת ובנועם
3. בתוספת מילות חיבה
4. בתוספת מילות בוז
5. בכבוד
6. בזלזול

כל אחד מהחניכים יקבל כרטיס שרשום בו משפט שעליו לומר (נספח)

(בשבטים גדולים יש להכפיל את הכרטיסים בהתאם. בשבטים קטנים, אפשר לתת יותר מפתק הוראה אחד לכל חניך.)

כל חניך יטיל את הקובייה בתורו, ויגיד את המשפט שרשום לו בפתק, באופן שעליו הקובייה מורה

(למשל: “אמור למזכירת בית הספר שהמורה מבקש טוש ללוח” – בכבוד,

או: “שאל את אחותך היכן המחק שהשאלת לה אתמול” – בקול רם ובצרחות).

רצוי שלפני תחילת המשחק ייתן המדריך כמה דוגמאות לחניכים כדי שהם יבינו היטב את המשימה.

לאחר המשחק ישאל המדריך את החניכים:

• אילו מהמשפטים נאמרו בצורה שהיה נעים לשמוע אותם?
• אילו מאפיינים משותפים היו לדיבורים האלה?
• אם כך, כיצד נוכל להבחין בין דיבור נעים לבין דיבור שאינו נעים ?

לסיכום

דיבור נעים אינו תלוי רק בתוכן הדברים, אלא גם באופן שבו הם נאמרים – בביטויים הנלווים ובטון הדיבור.

כ פי שראינו במשחק, אותה אמירה שהחניך נדרש לבטאה, הייתה יכולה להיאמר באופנים שונים.

האופן שבו החניך ביטא את דבריו, הוא שהשפיע על מידת נעימותם:

דיבורים שנאמרו בנחת ובנועם, בכבוד ובתוספת מלים טובות, נחשבו בעינינו לדיבור נעים.

לעומת זאת, דיבורים שנאמרו בקול רם ובצרחות, בטון מזלזל ובתוספת מילות בוז, לא היו נעימים כלל.

נפנים את דברי חז”ל: “דברי חכמים – בנחת נשמעים”,

ובעז”ה, נאמץ לעצמנו סגנון דיבור נעים שיאופיין בטון רגוע ובביטויים מכובדים.

משימת אימון

בכל יום במהלך הימים הקרובים יבחר כל חניך דיבור אחד שהוא מתכוון להגיד למישהו בסביבתו,

ולפני שהוא יוציא את המילים מפיו, הוא יחשוב כיצד לנסח את דיבורו בנועם –

בטון ובביטויים הנלווים המתאימים. הדיבור שייאמר, יבוטא בהתאם.