להיות מורה דרך!

ניתן להוריד דף ערוך של הלימוד בצד העמוד.

מה הוא בעצם ההבדל הגדול בין נח לאברהם? ההבדל הזה מתבטא ברגע שהועמדו שניהם במצב דומה, לשניהם הודיע ה' על גזר דינו.

נאמר לנח:

"קץ כל בשר בא לפני, כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ"

נאמר לאברהם:

"זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד. ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו-כלה ואם לא אדעה"

ומה שונה היא התגובה, עמד על כך הזהר,

"ויגש אברהם ויאמר: האף תספה צדיק עם רשע" (בראשית י"ח כ"ג )-אמר ר' יהודה: מי ראה אב רחמן כאברהם, בוא וראה: בנח כתיב "קץ כל בשר בא לפני… עשה לך תיבת עצי גפר.." ושתק [נח] ולא אמר דבר ולא ביקש רחמים. אבל אברהם בשעה שאמר לו הקב"ה: "זעקת סדום ועמורה כי רבה… ארדה נא ואראה…" מיד כתיב" "ויגש אברהם ויאמר: האף תספה צדיק עם רשע?!"

נח אינו ערב לאנושות, נח אין בו אחריות לעולם כולו , נח הוא מאלה הניצולים אשר את נפשם הצילו, והעולם יחרב, והוא נחרב. "צדיק תמים"?? כן בדורותיו.

————

לאחת העיירות שבפולין הגיעה השמועה,

שלמחרת תגיע הרכבת הראשונה.
בהגיע הרכבת, יצאו לקראתה כל בני העיירה וביניהם יצא גם אדמו"ר העיירה.
החל האדמו"ר למשש בידיו את הרכבת, קרון אחר קרון עד שהגיע לקטר.

תמהו חסידיו לפשר התנהגותו ושאלוהו על כך.

השיב להם האדמו"ר:
"מכל דבר שבעולם יש ללמוד ולהפיק לקחים.

ראיתי את הרכבת והנה הקרונות שבה קרים כקרח,

לא הבנתי כיצד ייתכן שנעה הרכבת. גיליתי את התשובה כשמיששתי את הקטר,

הקטר היה חם ולוהט, והסקתי את המסקנה:
אם העומד בראש – חם הוא,
יש בכוחו לגרור אחריו רבים,
שהם כשלעצמם קרים כקרח.

————

ידידי נמרוד דן, מורה דרך לתיירים בירושלים הסביר לי פעם שאם מתרחשת תקלה בלוח הזמנים של הטיול, וקבוצת התיירים לא מספיקה להגיע בזמן לארוחת הערב במלון, מיד הם רוגזים וכועסים ומטיחים האשמות כבדות במארגני הטיול. אך אני עצמי, אומר לי נמרוד, עסוק מאוד בלהמציא להם את ארוחתם מהר ככל הניתן, ואין לי זמן בכלל לכעוס או להיות עצבני.

אני נזכר בסיפור זה כל אימת שאני שומע אנשים מתלוננים על המצב הרע בעולם בכלל ובחייהם בפרט. אנשים אלה רואים עצמם כאורחים במקום זר, והם מצפים שידאגו להם ויספקו להם תנאי חיים נוחים. כאשר נתקלים בקשיים, הם מלאי טענות כרימון נגד ה"חברה" או "הממשלה" או "אלוקים" – בקיצור, נגד כל מי שהם מאמינים שהוא האחראי על הנעשה בעולם.

מנגד, אני פוגש גם אנשים אחרים, אלו הרואים עצמם כאחראים לגורלם, וכאשר מגיעים רגעים קשים הם משנסים את מותניהם ומנסים להיחלץ מהבוץ בכל כוחם. אלו הם מורי הדרך האמיתיים. האנשים שאינם מחפשים אשמים, ושאינם מצפים לישועה מאחרים. אלה היודעים כי רק הם, כמו מאמציהם, יכולים לשנות את העולם ולשפר את חייהם.

האנשים החושבים שהם דלי כוח, וכי חייהם מנוהלים על ידי כוחות גדולים וחזקים, מרגישים חסרי אונים לגבי חייהם, ותולים את כישלונם, ואף את הצלחתם, במוסדות חברתיים או כלכליים. הם מצפים כי אחרים יושיעו אותם ויעניקו להם את מבוקשתם, ומתמלאים בכעס כאשר ציפיותיהם אינן מתגשמות. ככל שירע מצבם, כך הם ירבו להאשים את העולם ואת הסובב אותם, מבלי להכיר באחריותם שלהם לנעשה בחייהם. האנשים היודעים כי הם ורק הם יכולים לפעול למען עצמם ולמען החברה מתמלאים באנרגיה חיובית של אמונה, רצון ועשייה, וברוח זו הם מצליחים לעיתים גם נגד כל הסיכויים לשנות לטובה את פני הדברים. היה אתה מורה דרך, ואל תהיה תייר. במקום שאין אנשים – היה אתה לאיש. ראה כל מצב גרוע כאתגר ליכולתך ולמרצך. דע כי איש לא יוכל לעמוד לצדך אם אתה עצמך לא תילחם עם נפשך. וזו היא מלחמת הנפש: קיום מלא תקווה ואהבה, קיום מלא פעולה וחוויה, קיום מלא רצונות ההולכים ומתגשמים. זוהי מלחמת הנפש הקרויה בקבלה היהודית "תיקון" ו"העלאת ניצוצות". זו המלחמה האמיתית של כולנו, של כל אדם באשר הוא אדם, להפוך את חייו למאושרים ומלאי אור.

אל תאשים אחרים. ייתכן שלהם רע עוד יותר. אל תאשים את החינוך שקיבלת, שכן מי יודע כיצד חינכו את הוריך. אל תאשים את המנהיגים, העם בחר אותם. אל תאשים איש, גם לא את עצמך. הנושא לפעולה אינו אלא הכנה והתחלה של מצב טוב ממנו, אל תהיה כתייר בעולם, היה מורה דרך!!!!