נכתב ע”י יאיר אהרוני:
אמא אני הולך אמא, אני הולך! אל תנסי לעצרני, כי הלוך אלך! רב לי לחבק ידיים! נקראתי ואני הולך!
רואה אני אותך מזילה דמעות מוחה עיניים בולי סינור, בי תלית את מבחר תקוותיך, לילות ללא שינה הקדשת, סעדתיני, גדלתיני, טפחתיני, וקיווית כי אשיב לך גמולך בסעד לעת זקנה היותי על ידך, תומכך הנאמן, רוצה היית לראותני גדול ונערץ, ידוע ומפורסם מבין אני ללבך, אך המציאות אכזרית היא, לא תדע רחם. מליוני הנשחטים, רבבות הכמהים צמאי המולדת אולי ישאו את עיניהם המצפות בדומי ואיך אשא אליהם את עיניי, אם לצו עיניים הכלות לא אשמע?!
זה צו הדורות הינשא אלי במבטם התובע, איך אשאר לשבת שאנן שליו בצל קורת בית חם ואם אוהבת. אם הם יהלכו ערומים ויחפים.
קפואים בכפור ובשלנו אל תנסי לעצרני ב”בכבד את אביך ואת אימך” קדוש הצו, אך צו האומה, הצו הדור הכמה לגאולה-קדוש ממנו.
שומע אני אותך אומרת “אכזר הוא הבן” לא, אמא, הן ידעת יפה כי מעטים נשארנו , ועל שכם כל אחד מוטלים תפקידים של שלושה, תפקיד קדוש ויקר, אשר אין קדוש ויקר הימנו, לבנות מולדת לעם דווי וסחוף, מעונה ורצוץ, בגופו ובנפשו, להכין מקלט לשרידים אחרונים,
אלה אודים מוצלים מאש, שארית הניצולים מן השריפה הגדולה אשר שרף ה’- –
ואין להשתמט מן השמיטה, ואין לברוח מן המערכה- כי יקר כל אחד במערכה הגדולה, הכבדה, מערכת עם הנאבק על חרותו ועל מולדתו.
אמא, אני הולך, אל תנסי לעצרני, כי הלוך אלך.
נסי להבינני, אמא, אמציני אל לבך, תניני והציצה אל תהום עיניך, ואדלה מתוכן כוח ועוז לימים יבואו- ואלך!
