יהונתן בוכה בתוך הבור,
בוכה בלי דמעות, בלי קול ובלי מילים.
לא על עצמו הוא בוכה אלא על יוסף שנזרק לבור,
ועל כל מיני יוסף שנזרקו בכל מיני בורות.
הוא היוסף התורן, בוכה על חטא מכירת יוסף שטרם נתקן .
יהונתן פולארד מהרהר בתוך הבור,
כ-18 שנה הוא נמצא בתוך הבור, ויש לו הרבה זמן לחשוב,
וכבר יודע הוא בע”פ את כל מחשבותיו.
הוא יודע שמעולם הוא לא בגד בארה”ב, אדרבה, שירת אותה נאמנה שנים רבות.
בכלל, טובה רבה עשה לה שהעביר למדינת ישראל מידע,
שהיו חייבים להעביר לה על פי מזכר ההבנה.
לולא יהונתן, איזה אסון נורא היה עלול לקרות,
איזו אשמה ואיזה ביזיון לאמריקה!
אכן, מעולם לא הואשם בבגידה.
אז למה מציקים לו כל כך?
למה עושים לו עוול נורא כל-כך?!
למה?
יהונתן כואב בתוך הבור,
על אחיו שזרקוהו לשם,
הוא זוכר שאמרו לו: אחינו, אתה אל תדאג,
בעת צרה בוא לשגרירות ישראל, אתה ואשתך, ואנחנו נעביר אותך לארץ ישראל.
אך כאשר באתי לשם – הוא זוכר היטב –
זרקו אותי החוצה הישר לתוך זרועות המשטרה.
יהונתן נחרד בתוך הבור,
הוא עדיין זוכר איך פשטו ממנו את כל בגדיו,
זרקו אותו לתוך בית-סוהר פסיכיאטרי,
ערום לגמרי בתוך תא קר וריק, שבו מיטת מתכת בלבד.
הבור ריק אך היו בו מים.
מידי פעם כבלו אותו למקלחת של מים קרים, עד אובדן גמור של כוחותיו.
גם עתה זהו בור נורא, בור של מאסר עולם.
אסיר הולך ואסיר בא ויהונתן לעולם בבור יושב…
אין חופשה, אין ילדים, אין מזון כשר.
רק אשתו הטובה המבקרת אותו תדיר במסירות עצומה
היא קרן האור שלו.
יהונתן תמה בתוך הבור,
“אחיי, למה בגדתם בי?
בזכותי נודע לכם שסוריה, עיראק, לוב, ואירן מכינות נשק גרעיני, כימי וביולוגי נגד אזרחי מדינת ישראל, וכן התקפות טרור.
כל-כך התייגעתי בעבורכם אחיי, מסרתי נפשי ממש, בעבורכם אחיי, סיכנתי כל כך את עצמי בעבורכם אחיי,
ואני, אפילו פיסת חופש אין לי. השכחתם אותי אחיי?
אתם מדברים, אתם מצהירים, אתם מצטלמים, ואני עדיין בתוך הבור.
לפעמים אתם מבטיחים, אתם משקרים לי ואינכם דואגים באמת.
גם בהיותי בבור, אתם ממשיכים לנצל אותי לכל מיני מטרות.
כואב לי בתוך הבור, ועוד יותר כואב לי שאתם בוגדים בי”.
יהונתן נעלב בתוך הבור,
“למה מפיצים עלי שפעלתי בעבור בצע כסף?! לא קיבלתי סנט שחוק! אני אידיאליסט!
למה מספרים עלי שאני משוגע? הזו הדרך להיפטר ממני?!
למה העלו הצעה להחליף אותי ב-750 מחבלים עם דם על הידיים?
זה מה שאני שווה בעיניכם?!
יש לי דם על הידיים?! לי?!”
יהונתן מאוכזב בתוך הבור,
“בשנת תשמ”ה נעצרתי. הוכרתי רשמית כאזרח ישראל,
ורק בשנת תשנ”ה הוכרתי כסוכן ישראל רשמי – כאילו מחווה.
אין שום מחווה.
הרי על כל משימותי היה חותם ראש אמ”ן.
למה אין ממשלת ישראל הופכת הרים וגבעות כדי לשחררני?,
למה החמיצה אפשרויות רבות כל-כך?
היש עוול גדול מזה?!”
יהונתן זוכר בתוך הבור.
אחיו שכחו אותו, אבל הוא לא שכח אותם.
הוא נושם ישראל, חי ישראל, דואג לישראל. הוא אדם מבריק, גאון נדיר.
הוא חושב כל הזמן על עתיד מדינת ישראל.
כיצד לפתור בעיותיה: בעיות חשמל, כלכלה וביטחון.
מכספו המועט, הוא תורם לארגוני חסד בישראל,
מתפלל לרפואת הנפגעים, ושולח את אשתו לנחם אבלים.
אחיי אינני שוכח אתכם, אנא אל תשכחוני!
כמעט 18 שנה נמצא יהונתן בתוך הבור,
הוא ממשש את דופנותיו הקרות, ממשש את החושך, מ
משש את ראשו הכואב ואת סינוסיו החולים.
הוא חושב: מתי אצא מכאן?
כבר אינו מאמין בשר המשקים ובשר האופים,
בשר מאמריקה או בשר מישראל אלא בריבונו של עולם בלבד.
יהונתן יושב בתוך הבור ובוכה,
בוכה בדמעות של דם.
אך הוא אינו לבדו בתוך הבור, ריבונו של עולם אתו.
ריבונו של עולם הוא צורו ומעוזו, מאיר פניו אליו וסועד את לבו.
גם בבור, נשאר יהונתן צדיק כיוסף הצדיק.
מנסים להשחית את נשמתו, מראים לו תמונות של זימה אך הוא תמיד נשאר צדיק.
ריבונו של עולם נמצא אתו תמיד בתוך הבור.
יהונתן הוא גיבור לאומי וצדיק.
תפילה אחת בפיו:
ריבונו של עולם רק בקשה קטנה יש לי ממך,
הוצא אותי מכאן, הבא אותי לכותל למען אנשקהו.
אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה העומדים בין בים בין בבור ובין ביבשה,
המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה, מאפלה לאורה, ומשעבוד לגאולה,
השתא בעגלה ובזמן קריב.
מי שהעלה את יוסף מן הבור הוא יעלה את יהונתן, ומהרה יתקיים ביהונתן הגיבור והצדיק:
“ה’ העלית מן שאול נפשי, חייתני מיורדי בור”
(תהילים ל’, ד’) .
כ”ט אב התשס”ב | 07/08/2002
