תמיד בשמחה (פעולה)

מטרות הפעולה:

1. החניכות יבררו מהן המצוות והזמנים בהם יש מצווה לשמוח.

2. החניכות ילמדו כיצד ניתן להביא את עצמנו למצב של שמחה.

3. החניכות ייצאו עם קבלה מעשית לקיים מצווה מסוימת/מצוות מסוימות בשמחה.

 

 עזרים

• כתר
• פתקים לכתר
• מקורות
• כדור

 

 

נשחק עם החניכות משחק דומה למשחק “לשים מטפחת” ובו נכיר מצוות שונות בהן השמחה באה לידי ביטוי.

במקום מטפחת נשתמש בפתקים עליהם רשומות מצוות וזמנים שונים הקשורים לשמחה.

נכין מראש כתר ועליו סיכה משרדית שתאפשר לנו לחבר פתקים לכתר.

 

הפתקים:

• שמחה בשלושת הרגלים
• לשמח חתן וכלה
• שמחת תורה
• שמחה בחודש אדר
• תפילה מתוך שמחה
• שמחת בית השואבה
• מצווה על הבעל לשמח את אשתו

הוראות המשחק:

הקבוצה יושבת במעגל, ושרה את השיר “לשים מטפחת כדי לקחת”,

חניכה אחת מסתובבת סביב שאר הקבוצה,

מניחה את הפתק מאחורי אחת החניכות היושבות כאשר היא איננה שמה לב וממשיכה להסתובב,

לאחר כמה רגעים כאשר החניכה הבחינה שהפתק מאחוריה היא קמה ורודפת אחרי החניכה שהניחה אותו.

 

אם הצליחה לתפוס אותה- החניכה הנתפסת יושבת באמצע המעגל והופכת ל”גולם” עד שחניכה אחרת מחליפה אותה,

הקבוצה חוזרת לשיר והחניכה “הרודפת” מסתובבת כעת סביב הקבוצה עד שהיא מניחה את הפתק מאחורי חניכה אחרת.

אם לא נתפסה והצליחה להגיע למקום הריק של החניכה המנסה לתפוס אותה- היא מתיישבת במקומה.

החניכה שנותרה עם הפתק ביד מחברת אותו לכתר, בלי לקרוא מה כתוב בו, ומניחה את הכתר על ראשה.

במצב כזה כל החניכות רואות מהי המצווה הרשומה על הפתק חוץ מהבת עצמה.

 

כעת עליה לנחש מהי המצווה. היא יכולה לשאול את הקבוצה עד 15 שאלות שהתשובה עליהן היא כן/לא.

במקרה שהצליחה לנחש היא מקבלת פתק נוסף מהמדריכה והמשחק ממשיך כאשר היא מסתובבת סביב החניכות

והן שרות עד שהיא מניחה את הפתק מאחורי גבה של חניכה אחרת.

במקרה שלא הצליחה לנחש היא הופכת ל”גולם”

 והמדריכה נותנת פתק חדש לחניכה אחרת שתמשיך את המשחק.

 

בסיום המשחק ניתן לחניכות את המקורות מהן אנו לומדים על כל מצווה והן תצטרכנה לחבר בין הפתקים מן המשחק למקור המתאים.

 

המקורות:

• שמחה בשלושת הרגלים: “ושמחת בחגך והיית אך שמח “(דברים ט”ז/ י”ד-ט”ו(
• לשמח חתן וכלה: “מצווה גדולה לשמח חתן וכלה ולרקד בפניה ולומר שהיא נאה וחסודה” (שולחן ערוך, אבן העזר ס”ה, א)
• שמחת תורה:  “עושים סעודה לגמרה של תורה” (שרה”ש רבה פרשה א ‘ פסוקים א,ט)
• שמחה בחודש אדר: “משנכנס אדר מרבין בשמחה”(בבלי, תענית כ”ט ע”א)
• תפילה מתוך שמחה:  “תנו רבנן, אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצוה” (בבלי, ברכות ל”א ע”א)
• שמחת בית השואבה: “כי עזי וזמרת יה ה’ ויהי לי לישועה ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה” (ישעיהו יב, ב)
• מצווה על הבעל לשמח את אשתו: “כי יקח איש אשה חדשה – לא יֵצֵא בצבא ולא יעבור עליולכל דבר,נקי יהיה לביתו
  שנה אֶחת ושִׂמח את אשתו אשר לקח” (דברים כ”ד, ה(

 

 

כאשר החניכות תסיימנה נשאל:

– האם יש לשמוח רק בזמנים הללו או שישנם זמנים נוספים?

– האם השמחה היא מצווה המוגבלת לזמן מסוים/ למעשה מסוים?

 

בפעילות הקודמת ראינו שהשמחה היא חלק מכל עבודת ה’, את כל המצוות הקב”ה רוצה שנקיים בשמחה

(לתזכורת… הפסוק “תחת אשר לא עבדת את ה’ אלוקיך בשמחה ובטוב לבב”),

אומנם יש זמנים מסוימים בהם השמחה מודגשת עוד יותר ובהם יש עניין מיוחד לשמוח,

אך כמובן שהשמחה איננה מוגבלת רק לזמנים אלו.

 כולנו מכירים את השירים “עבדו את ה’ בשמחה” (מספר התהילים) ו”מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד” (מדברי ר’ נחמן מברסלב),

השירים הללו מזכירים לנו שלהיות יהודים ולקיים מצוות אלו דברים הכרוכים בשמחה!

 

 

שמחה היא מצב נפשי ופנימי, בדרך כלל זו תגובה פנימית שלנו לדברים שקרו לנו,

יש לנו בכלל אפשרות לשלוט בזה? השמחה שלנו תלויה בנו?

 

נעלה את השאלה בפני החניכות וכדי להשיב עליה נערוך “סדנת צחוק”.

נבחר שתי חניכות (לא ביישניות במיוחד) ונבקש מהן להתחיל לצחוק באופן מלאכותי,

לחקות תינוק מתגלגל מצחוק, ולהמשיך בכך עד שכל בנות הקבוצה, ללא יוצאת מן הכלל, תצחקנה גם הן.

 

ב”סדנת צחוק” תוך זמן קצר הקבוצה כולה “נדבקת” בצחוק,

האווירה בחדר משתנה תוך שתי דקות ולפתע כולן הופכות להיות משוחררות ושמחות יותר…

 

לאחר שנרגיע את החניכות נשאל:

– מה בעצם קרה כאן? האם מצב הרוח שלכן שונה כעת? מה גרם לשינוי?

 

ב”ניסוי” הקטן שערכנו מצב הרוח שלנו באמת השתנה, משהו בתוכנו השתחרר.

הגורם לשינוי היה מלאכותי, התחלנו בצחוק חיצוני ולא אמיתי

ומהר מאוד התחילו להופיע חיוכים ושמחה אמיתית התפשטה.

 

נשאל את החניכות:

– אילו דברים חיצוניים נוספים אנו יכולים לעשות כדי לשנות את מצב הרוח שלנו כאשר איננו שמחות?

 

ניתן לחניכות להעלות בעצמן כמה שיותר רעיונות מעשיים

 (לדוגמא: לשים מוזיקה שמחה, ללכת לשחק עם חברה, לעשות מעשה טוב שיגרום לנו לשמוח).

אנו רואים שהשמחה שלנו תלויה בנו!

המצווה לשמוח איננה מצווה מופשטת ורחוקה- זו מצווה מעשית לגמרי,

לפעמים אנחנו שמחים בלי להתאמץ ולפעמים עלינו לנקוט צעדים מעשיים כדי להיות בשמחה ולעשות את רצון ה’!

 

 

כדי להפוך את הדברים למעשיים וממוקדים עוד יותר נשחק עם החניכות פעמיים “מסירות”:

בפעם הראשונה נעלה יחד רעיונות למצוות ספציפיות בהן השמחה יכולה לבוא לידי ביטוי,

אפשר להשתמש במצוות משלב א’ אך עדיף שהחניכות תעלינה מצוות יומיומיות ותדירות יותר

(לדוגמא: כיבוד הורים, השאלת חפצים לחברות, ברכות)

 

נעמיד את החניכות במעגל, כל חניכה תזרוק את הכדור לחניכה אחרת ותוך כדי הזריקה תאמר רעיון למצווה.

המשחק צריך להתנהל במהירות בלי עצירות למחשבה,

 לכן נדריך את החניכות לחשוב מראש על רעיון אחד לפחות.

בנוסף, אין לזרוק לאותה בת פעמיים את הכדור

כך שהחניכות צריכות לשים לב מי קיבלה כבר ולמסור לבת אחרת עד שהכדור יעבור אצל כולן.

 

לאחר שהחניכות קיבלו מגוון של רעיונות נקדיש כמה רגעים בהם כל חניכה תבחר רעיון אחד אותו היא רוצה ליישם,

כלומר, זמן/ מצווה מסוימת שאותה היא רוצה להשתדל לקיים מתוך שמחה באופן מיוחד.

כעת נשחק שוב מסירות ובזמן שכל חניכה מוסרת את הכדור יהיה עליה להגיד את המצווה בה בחרה.

 

לסיום, נזכיר לחניכות את המעשים מעוררי השמחה שהצענו בשלב הקודם. י

יתכן שלא תמיד הן תרגשנה שמחות באופן מיוחד לפני המצווה שקיבלו על עצמן

(ואולי אפילו יקרה משהו שיגרום להן להיות עצובות),

אך זו איננה סיבה להתייאש ולוותר על ההחלטה.

דווקא אז יש להשתדל יותר ולעשות מעשה שיביא אותן לשמחה לקראת המצווה.

 

 

 

פתחנו בהצגת מצוות מיוחדות אותן יש עניין לקיים בשמחה,

לאחר שהכרנו מצוות אלו למדנו שישנה מצווה תמידית של שמחה בכל עבודת ה’,

 שמחה שמתבטאת בכל מצווה ומצווה.

 

ראינו שניתן להביא את עצמנו לידי שמחה גם כאשר איננו חשים שמחה באופן טבעי,

יש בידינו אפשרות לבחור כיצד נרגיש ולשלוט במצב הרוח שלנו.

העלנו יחד כלים מעשיים היכולים לסייע בידינו להרגיש שמחה.

לבסוף, כל חניכה בחרה מצווה אחת בה היא רוצה יותר להשתדל ולהרגיש שמחה בעשייתה.

 

יהי רצון שנצליח להיות בשמחה תמיד!