קצת מהאור דוחה הרבה מהחושך.
הרי מעשה אחד שקול כנגד כל הכיעור הרב,
ואהבה אחת עומדת כנגד כל השנאה הגדלה בעולם.
(הר’ ישראל מסלאנט)
* * *
עניין נס חנוכה מורה שלא יתייאש אדם בשום מקרה. כי בימי החשמונאים, כשהיינו בשפל המדרגה ברוחניות, כשנגזר עלינו חילול שבת ונאסר עלינו למול את הבנים, היינו חזקים, וה’ היה איתנו, ויצאנו מבור תחתיות לזכות לנסים ונפלאות. כך בן אדם – לא יתייאש בשום אופן כי אפילו כשהוא בשפל המדרגה, ה’ יכול לבוא לעזרו ואין מה לפחד.
(רבי יהודה לייב איגר ז”ל)
* * *
נס פך השמן
כמו שמצאו בבית המקדש הטמא פך אחד של שמן טהור עם חותמו של כהן הגדול, כך נמצא בכל לב ונפש יהודי, מקום אחד נשמר מכל רע שבעקבותיו נוכל להתקרב לקדושה. ומי שמחפש בתוך עצמו ימצא את הגעגועים שבלבו לאהבת ה’. ובמצוות נר חנוכה שאנחנו מדליקים נוכל להדליק את האור שבנשמה, כך שלעד ולתמיד יהיה מוכן להתקרב לאלוקים.
(תלמיד הבעש”ט)
* * *
“בקשו להשכיחם תורתך”
היו עמים שנלחמו בעמ”י, היו שהגלו אותם, כולם רצו להשמיד את עמ”י…
אך ליוונים היתה דרך מתוחכמת יותר. הם נקטו בפעולות מכוונות שתכליתם הייתה לבולל את העם ולהטמיעו בתרבות היוונית. תקוותם הייתה שהדורות הבאים, אשר יוולדו לתוך מציאות מגרה ומשכנעת של תרבות גבוהה, אומנות מפוארת ועינוגי ספורט למיניהם ינטשו עד מהרה את מסורת אבותם.
ולמה כך רצו היוונים? היוונים ראו בדת היהודית את מקור תקוותיו ועוצמותיו של העם. ואם הם הבינו את זה, אז מה איתנו?
כל המיוחדות של עמ”י זה בתורה ובמצוות, בלי זה, זה עם של אנשים ככל הגויים. אם נבין שכל המיוחדות ועיקר חיינו זה התורה והמצוות אז אולי נשקיע בזה יותר מבגוף.
(מתוך “מראשית השנה ועד אחרית השנה)
* * *
כתיב: “נר ה’ נשמת אדם”, שהאדם נברא להאיר בעולם הזה…שבני ישראל הם כלי לקבל הארה הבאה מה’ יתברך, על ידי התורה…והנה בימים אלו הדליקו המנורה בנס, ב’משהו’ שמן שהיה להם, ונקודה ‘משהו’ יש בכל איש ישראל…
(שפת אמת, חנוכה תרל”ד)
* * *
“נר לאחד נר למאה”
לפעמים כשאביט במראה על פנימיותי
או אז תשתקף לפני בבואת אישיותי.
מיד אראה חושך ואפלה,
האם אישיותי כה דלה?
הייאוש והעצבות יתקפו אותי,
כשאחשוב על הפגמים שבי
אך לאחר השקיעה תגיע שעת צאת הכוכבים.
מתוך האפילה הסמיכה הם יופיעו
אחד אחר השני, זוהרים ומנצנצים.
ואורם הוא אור קטן אך מבליח, עמוק וחודר
כי הם תכונותיי הטובות שבהם אוכל להתהדר
הבטתי בהם ומצאתי שאורם גם דומה לאור נרות
אילו השלהבות הקטנות, שאין סביבן רעש, מהומות.
ושלהבת קטנה כזו של נר זעיר
יכולה מאות נרות להצית במבט מהיר
ומאורו של הנר לא יחסר ולא יגרע
שהרי “נר לאחד נר למאה”, כך ידועה האמרה
כי כך הם בעצם תכונותיי הטובות
כאשר מתוכי הן צפות ועולות.
כאשר אביאם לידי מימוש
אוכל בחדווה לחוש
כי הן מיטיבות לאשר בסביבתי,
הן מוסיפות חום ואור לליבו של זולתי.
המשכתי לחשוב ושיניתי מעט את דעתי
ראיתי שבתכונותיי הטובות יש עוד משהו מהותי
כאשר אשתמש בהם להאיר בהם את אורו של השני
לא זו בלבד שאורי שבי לא יחסר,
אלא שהחלק הטוב שבאישיותי יתעצם ויגדל.
– – – –
הבטתי במראה של פנימיותי
וראיתי את בבואת אישיותי
לפתע האירו השלהבות הקטנות
נתתי להם לרצד ולנוע ברוח העשייה
וכשאורי גדל אף גיליתי
כי עם מעט האור את החושך שבי דחיתי.
– – – –
עזבתי את המראה ונכנסתי לכיתה
כמו תמיד הן ישבו בדממה
הבטתי על מה שיש בי
ובחרתי מה להעניק ולמי
וכשבתוכי בוערת הלהבה
התחלתי במלאכת ההדלקה.
חנוכה שמח!
* * *
איש ונר
צריך שכל איש ידע ויבין,
שבתוך תוכו דולק נר,
ואין נרו שלו כנר חברו,
ואין איש שאין לו נר.
וצריך שכל איש ידע ויבין,
שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים.
ולהדליקו לאבוקה גדולה,
ולהאיר את העולם כולו.
(הראי”ה קוק זצ”ל)
* * *
בואו נפיץ את האור הגדול…
התורה היא כמו שמש – כוחו של יהודי לכוון קרינה למקומות הנכונים – להוסיף אור בעולם.
את החושך לא מגרשים במקלות כי אם בתוספת אור.
התורה משולה לאור, והיוונים הבינו את זה, הבינו שאם רוצים למחות את עמ”י יוכלו רק באמצעות ביטול האור.
מאז שחזר האור בנס פך השמן. תפקידנו מידי שנה לדאוג להכניס את האור במקומות האפלים, וזאת ע”י הכנסת האור בחיי היומיום בדברים הקטנים – הגדולים.
התורה שהיא מקור האור קובעת עבורנו שאת האור מפיצים בנקודות קטנות וקרניים אלו מתבטאות בהתנהגותנו בצניעות, בדיבור ועוד. ליהודי יש כוח אחר להפיץ את האור.
יש לנו כוח וצריך לנצל אותו ולא לזלזל בו. צריך להפנים כל פעם מחדש את גודל הכוח שקיבלנו בסיני להיות מפיצי אור.
ורק בכוחם של אלה ששמרו על האור הוא נשמר ולא נלקח ונכחד בידי כל מיני מסלקי אור.
* * *
שורש קדושת ישראל נקרא נר. ועל ידי נר מצווה של חנוכה בכל שנה ושנה, משתרש יותר שורש קדושת ישראל.
(אמרי אמת מאת רבי יהודה לייב איגר ז”ל)
* * *
לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור. א.ד. גורדון
* * *
אדם מדליק נר מנר הנר דולק וחברו אינו חסר (במדבר רבה, י”ג).
* * *
כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן
* * *
כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן…
* * *
נר אפשר לכבות,
אך את עצם האור אי אפשר לכבות
התחדשותם וריבויים של נרות חנוכה בכל יום
מלמדים שאסור לו לאדם להיות כזקן שדועך ונגמר.
אלא צריך להתחדש בכל יום.
כל עיקר נפלאות חנוכה,
שאפשר להמשיך אורות גדולים -עניינים שברוח- גם בימי חול פשוטים.
(רבי נחמן מברסלב)
* * *
“כל התופס נר חנוכה בידו ועומד – לא עשה כלום”
מי שמחזיק נר חנוכה בידו ועם זה הוא בבחינת “עומד” שאינו זז ואינו מתרגש מן הרעיון העמוק החבוי בנר החנוכה – “לא עשה כלום”
אין בעשייתו שום ממש וערך, שכן עיקרה של המצווה אינו הדלקת נר סתם, לא זה העיקר…
(רבי ישראל מטשורטקוב)
* * *
“הדלקה עושה מצווה” (שבת, כ”א):
עיקר התכלית של המצווה הזאת היא –
ההדלקה, החשק, ההתלהבות, האש המתלקחת בנשמה!
(ר’ לוי יצחק מברדיצ’ב)
* * *
…”וחשבתי לעצמי
כמה דל ופחדן הוא החושך הגדול
שהוא נס ודועך מפני האור של נר קטן
ועוד חשבתי
אם אור של נר אחד
גדול יותר מן החושך העז ביותר,
הרי מעשה אחד טוב שקול כנגד הכיעור הרב
ואהבה אחת עומדת כנגד כל השנאה בעולם הגדול..”
(אסתר קל)
* * *
לפעמים נכנסים “יוונים” להיכל- היכל נשמתו של האדם,
ומטמאים את כל ה”שמנים”.
כל כוחות החיים, המחשבות, הרצונות.
אך תמיד נשאר אותו “פך שמן קטן” שבנפש!
אלא שהוא חבוי ונעלם וטעון חיפוש.
ואף על פי שאותה נקודת קודש חלשה בתחילתה,
ואין בה להדליק אלא יום אחד,
הרי נס חנוכה חוזר וניעור תמיד, ומדליקים ממנו- שמונה ימים.
* * *
והנר חבוי אך איננו כבוי
והוא מאיר בתוך כל אדם
ושולח את קרנו החוצה
ומי שמחפש היטב בתוכו
ומי שמנסה להבין את עצמו
ימצא בתוכו את הנר האלוקי
* * *
“נשמת האדם כמוה כנר,
כשם שנר לעיתים כבוי ולעיתים דלוק,
כך נשמת האדם לעיתים מאירה ולעיתים כבויה”.
(הבעש”ט)
* * *
“באנו חושך לגרש”
כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן…
את החושך אפשר לגרש ע”י האורות הקטנים כשהם מתאחדים לאור אחד איתן…
* * *
אהבה השואפת רק לקבל דומה לנר אשר יכבה מכל רוח
אהבה אשר מקורה ותכליתה לתת שמן היא העושה את הנר ל”נר תמיד”.
* * *
אמנם אנו חוגגים את חג החנוכה גם לזכר נס פך השמן וגם לזכר המלחמה ביוונים.
אולם,
שתי הסיבות הללו טומנות בחובן משהו נוסף:
השמן- אינו מתערב בנוזלים אחרים, כשם שעמ”י אינו יכול להתערב בין שאר האומות. הוא שונה ומיוחד.
המלחמה- מלחמת המכבים והיוונים היתה מלחמת תרבויות.
חג החנוכה נושא מסר ניצחי המתבטא בנס פך השמן ובמלחמה. זו היתה המלחמה על שמירת ייחודינו כעם ישראל על שמירת עצמיותנו בין הגויים.
* * *
כבכל שנה בשנה קיימתי בדבקות את מצוות החנוכה: אכלתי לביבה מעופרת יצוקה, סופגניה מצופה סוכר טעים ושיחקתי במרץ עם חמישה סביבונים. ורק כשהנרות כמעט נגמרו, ולא נשאר חֶלֶב, אלא רק להבה, התחלתי לחשוב- מאי חנוכה- על נתינה ואהבה.
רציתי ששמונת הנרות שאנו מדליקים במשך החג יעשו לנו בכל יום אות ומיצג.
נר ראשון לאחדות בכל העם, בין כל הפלגים.
נר שני שבאורו יעיר את כל המתיוונים.
נר שלישי- קטן אך עם אור חזק
שיאיר לארצות הגולה ולמרחק.
נר רביעי- נר של נדיבות שלי אל החברה ולהפך.
חמישי- נר שיבדוק, יאיר ויחזק בצדקת הדרך
שישי- הוא הנר שיטע בליבי רצון
להועיל, לעשות ולתרום
שביעי- אור לביאת המשיח לימים של שלווה ושלום.
ובשביל מה הנר השמיני?
צריך הרי גם נר שיגרום לי לעשות ולא רק לדבר…..
