שבת – אות ביני ובין בני ישראל (פעולה)

מטרת הפעולה:

להעביר לחניכים את מטרת השבת- לוודא שימי המעשה, ימי החול, לא ישכיחו מאיתנו את ייעודנו האמיתי, את משימת חיינו, לעבוד את ה’.  

שלב א’:

דיון:

נשאל את החניכים מה הם הכי אוהבים בשבת?

מן הסתם הם יענו מגוון תשובות כמו שאין לימודים, שיש חופש, את הסניף, לשחק, לאכול וכו’…

נשחק משחק גשר של נעלים.

ניתן לחניכים משימה-

כל החניכים עומדים בטור אחד אחרי השני, כשלפני הראשון יש זוג נעלים (של המדריך)

כל הקבוצה צריכה לעבור קו מסויים שנמצא במרחק כלשהו מהחניך הראשון בטור, על גבי “גשר של נעליים”.

החניך הראשון נכנס לנעליים שלפניו, ומשאיר את נעליו במקומם, החניך השני נכנס לנעלי הראשון וכך הלאה. את הנעליים של האחרון מעבירים בידיים עד הראשון שמציב אותם לפניו ונכנס אליהם. וכך הלאה.

המטרה לוודא שכל הקבוצה עוברת את הקו שסומן בלי שאף אחד נוגע ברצפה, או שהוא מתקדם כשהנעלים לרגליו.

בסוף המשחק מן הסתם החניכים יכשלו בשני דברים:

1. מרוב ניסיון לעשות את המשימה בזריזות, הם יכשלו, ולא יצליחו במשימה (יתקדמו עם הנעלים על הרגלים שלהם, יגעו ברגל חשופה ברצפה וכדו’)

2. הם לא יחכו שהאחרון יעבור את הקו, אלא יפסיקו מיד כשהראשון עובר את הקו.

נדגיש לחניכים, שבחיים הרבה פעמים מרוב שאנחנו עסוקים במטרה המשנית (להגיע לקו כמה שיותר מהר) אנחנו שוכחים את המשימה הגדולה הראשית – שכל הקבוצה תגיע בצורה תקינה לקצה!!!

 

שלב ב’

 

נשחק עם החניכים את המשחק ‘הכַדָרִים בַּאִים’. (להסבר המשחק לחץ כאן)

 

נסביר לחניכים כאן או ביחד עם הסיכום בסוף הפעולה-

אם הכַדָרִים סתם רצים ומנסים לתפוס את כולם, יש להם הרבה פחות סיכוי להצליח, בד”כ כולם יצליחו לחמוק מהם.

אבל אם הכַדָרִים ממוקדים מטרה לתפוס אזור מסוים או חניך מסוים, אז יש הרבה יותר סיכוי שהם יצליחו לתפוס.

ככה בחיים שלנו, כשאנחנו חיים ומנסים להנות מהכל יחד בלי מטרה ממוקדת, דברים בורחים לנו. השבת עוזרת לנו להתכוונן למטרה שלנו בחיים, וככה נצליח לחיות אותם בצורה הנכונה.

 

שלב ג’

נספר סיפור –

עוד לפני שסיים את התיכון כבר ידע יורגן מה ייעודו בחיים, הוא יהיה אבא מושלם. יקים משפחה לתפארת, איש של בית.

דבר אחד היה לו ברור, הוא לא יהיה כמו כל הפרזיטים האלו שחיים על חשבון ההורים שלהם.

הוא גם לא אחד שיקח סיכונים מיותרים יתחתן, יביא ילדים ואז ישבור את הראש מאיפה להביא להם אוכל, בית, חוגים. הפקרות כזו, לא אצלו!!

יורגן עשה חשבון מדוקדק, שבשביל להחזיק משפחה עם שלושה ילדים הוא צריך במדויק מליון, 435 אלף 976 ש”ח. לפני זה אל תדברו איתו על כלום.

מייד אחרי סיום הלימודים (בהצטינות) יורגן התחיל לעבוד במלוא המרץ. חיי בצמצום וחסך במרץ, תוך שנה כבר צבר 250,978 שח.

בארבעת השנים הבאות יורגן קודם בזריזות בסולם הדרגות ובסיומם הוא ישב על כסא הסמנכ”ל.

נשארו לו עוד חודשים להשלמת הסכום.

ובדיוק אז הציעו ליורגן לנהל את המפעל המתחרה הסמוך. במציאות כזו, חשב יורגן לעצמו למי יש פנאי לילדים ומשפחה, זה לא אחראי, ולאדם כמו יורגן לא מתאים    יהיה לא אחראי לגדל ילדים עם אבא עסוק, נחכה עוד קצת, העסק ירגע ואז נתפנה למצוא אישה.

עוד שנתיים עברו, והמפעל הפך לתאגיד ענק, ליורגן היה כבר מטוס פרטי ויאכטה.

וכשיורגן התחיל להשתעמם הציעו ליורגן את עסקת חייו, משהוא שקשור למלונות ולנדל”ן…

אם את המשך חייו של יורגן נרצה לסכם בקיצור , נספר שעל מצבתו (מזהב)  כך היה חקוק – “כל חייו הוא חלם, להיות איש משפחה… ”

נחזור לתשובות לשאלה שהתחלנו איתה את הפעולה – ונחזור עליהם

נשאל – למה ה’ נתן לנו את השבת? למה השבת מוגדרת ברית ביננו לבין ה’,

מה מיוחד בה? בגלל שה’ נח ביום השביעי גם אני צריך לנוח?

 

לסיכום:

נסביר שהשבת נועדה שנעצור את שטף החיים ולהזכיר לנו שמטרתם הם לא לצבור רכוש ולהנות. אלא לחבר ביננו לבין הקב”ה. משהו שלפעמים במהלך ימי השבוע אנחנו קצת שוכחים. לקדש את החומר לרומם אותו. לתקן אותו. לצקת בו קדושה.

אדם שמעביר את השבת שלו בשינה משובחת, ארוחות מפנקות וקריאת עיתונים.

לא באמת חי את הייעוד של השבת. יום שמטרתו לחבר בין ימי החול לעולם הרוח.

וכמו במשחק וכמו בסיפור מרוב מהירות, ורצון להספיק אנו עלולים לטעות ולהתבלבל בין העיקר לטפל. בין הרצון להצלחה בלימודים, בחברה, בפרנסה. למשימה הגדולה, לתפקיד שלנו כיהודים בעולם. לעבוד את ה’! 

שבת שלום (חיבור ושלום בין העולם החומרי לעולם הרוח).