שליפון מסע פתיחת שנת הארבעים! תחום בנים

 

ניתן להוריד את השליפון מהקבצים המצורפים בצד העמוד.

דבר רכז ההדרכה:

ברוכים אתם מדריכי אריאל שזכיתם לקחת

חלק במסע שעניינו הוא תורה ומחיבותנו אליה.

המסע הבע"לט הינו המסע הראשון מתוך שלושת המסעות

של השנה הקרובה שיעסקו במחויבותנו לתורת ישראל,

עם ישראל וארץ ישראל.

בגלל שהמסע הזה מתעסק בתורת ישראל החלטנו לקחת

אתכם לציפורי, "עיר המשנה". העיר שבה נחתמה המשנה

ומתוך המקום הזה נשתמרה תורה שבע"פ לישראל.

אנו,

חברי תנועת אריאל אשר חתמנו על דגלנו "תורת חיים בעוז"

נקראים במסע זה ללמוד על נושא התורה ומחויבותנו אליה.

 

אחד הסיפורים שניתן ללמוד מהם על דבר זה מגיע

מהגמרא שמספרת סיפור שמתרחש בימי חורבן בית שני:

 

כשמלכות יוון גזרה על ישראל גזירה ואסרה עליהם ללמוד

תורה, בימים אלה מגיע פפוס בן יהודה לר' עקיבא ורואה

אותו "מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה" מייד גער פפוס

בר' עקיבא ושאל אם אינו מפחד מגזרת השמד.

ענה לו ר' עקיבא במשל:

 "למה הדבר דומה? לשועל שהיה מהלך

על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום.

אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות

שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה

ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו:

אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות?! לא פקח אתה,

אלא טיפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין – במקום

מיתתנו על אחת כמה וכמה! – אף אנו.

עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה "כי הוא

חייך ואורך ימיך" כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על

אחת כמה וכמה!!" לאחר כמה זמן תפסו את ר' עקיבא

ואת פפוס ושמו את שניהם בבית האסורים ושם אמר

פפוס לר' עקיבא " אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי

תורה! אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים!"

גם לנו בחיינו יש

מניעות שונות מעיסוק בתורה ומאוד

 קל לחיות את חיינו ולתרץ את ביטול התורה

 שלנו בהמון דברים שונים ומגוונים ואפילו להישען

 על אידיאלים ועיסוקים אחרים שבגללם אנחננו לא

מתפנים לעיסוק בתורה, אך נכון לנו ללמוד מר' עקיבא

 שהחיים אינם מניאים אותנו מלימוד התורה אלא

שללא לימוד תורה – אין באמת חיים שלמים.

במסע זה אנו קוראים בדיוק את ה-קריאה

של תנועתנו, הקריאה

ל"תורת חיים בעוז" וקוראים לחניכים שלנו

ולכלל חברי התנועה לחיות חיים יותר שלמים שלא רק

"מוותרים על החיים בשביל התורה" אלא "מגדלים

את החיים בזכות התורה". אנו קוראים להבנה כי

 "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם

ולילה" הן מצד הלימוד והן מצד

המעשה.

 

מתוך תקווה גדולה לחיות חיי תורה שלמים כעם

ולהיות תנועה שמובילה תורת חיים בעוז,

בציפיה לבנין אריאל.

זיו מזעקי רכז הדרכה וכל צוות תחום בנים

 

ציפורי – רקע היסטורי

האזכור הכי מוקדם של ציפורי הוא במשנה’ שם היא מוזכרת

כעיר מוקפת חומה עוד מימי יהושוע בין נון ואף נראה על פי

התלמוד שבימי בית שני הייתה ציפורי עיר מרכזית. כחלק

מהיוזמות שנקטו פומפיוס ומצביאו אולוס גביניוס כדי למנוע

היווצרות של מרכז כוח יהודי לאחר כבישתם את ירושלים הם

נתנו את היישובים היהודים תחת כפיפותם של חמישה בתי דין

שונים שאחד מהם היה בציפורי. לאחר מרד בר כוכבא הגיעה

הגירה לעיר. לעיר נודעת חשיבות מיוחדת בהקשר להיסטוריה

היהודית שכן במקום זה פעלו כמה מחכמי המשנה, בין חכמיה

היו רבי יוסי, רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהודה הנשיא. משם ניהל

רבי יהודה הנשיא את הסנהדרין, שם חתם וערך את המשנה ואף

שם קבור נכדו של רבי יהודה הנשיא, רבי יהודה נשיאה.

במלחמת העצמאות נכבשה העיירה במבצע דקל ע”י חטיבת

כרמלי, ותושביה נמלטו ממנה. בשנת 1949 הוקם למרגלות

הגבעה המושב ציפורי.

 

ציפורי – תיאור גיאוגרפי

בימינו ציפורי הוא גן לאומי המשתרע על שטח של כ-16 קמ"ר

הגן נפתח לציבור בשנת 1992 .המסלול עובר ממש בציפורי

העתיקה ונמצא מעל למושב ציפורי כיום. בין הממצאים

המבנים שנמצאו בו התגלו ושוחזרו:

• בית כנסת עתיק ובו רצפת פסיפס מהמאה ה5

• בית דיוניסוס, וילה רומית גם היא מרוצפת פסיפסים צבעוניים

• תיאטרון מהתקופה הרומית

• שוק מהמאה ה4

• בתי מגורים יהודיים מימי המשנה והתלמוד

• מקוואות מימי המשנה והתלמוד

 

באזור נמצאים מעיינות שככל הנראה שימשו בעבר כמקורות

המים באזור. אמת מים אחת התחילה ליד הכפר משהד

והאמה השניה ליד ריינה. שתי האמות התחברו בהמשך

לאמה אחת ומתפצלות שוב ל"בריכת משהד" שאורכה

21 מטר, רוחבה 14 מטר ועומקה 5.2 מטר.

מאגרי מים נוספים היוצאים מאמות מים אלה הם "מאגר

חרוב", מאגר המים הגדול החצוב בסלע "קירטון"

ומעיינות נחל ציפורי.

הגן ממוקם בסמוך למושב ציפורי ולישובים הושעיה,

נצר חזני ולעיר נצרת.

 

 

פעולת מדריך- שהכל נהיה בדברו

 

 

1 .החניכים יכירו במחויבות שלנו לתורה

2 .החניכים יבינו שהתורה איננה דבר חיצוני לחיים אלא דבר המוביל ומלווה את החיים בכל שלב.

 

 

נתחיל את הפעולה במשחק הבא:

נעמיד את החניכים במעגל, נבקש מהם לאסוף 10 אבניםמקלות קטנים.

המדריך יקריא שמות של קטגוריות לפי הסדר, החניכים בתורם ירימו את מספר המקלות שלדעתם יש להרים – וזאת לפי החשיבות של הקטגוריה.

כלומר קטגוריה חשובה לי – ארים יותר, פחות חשובה לי, ארים פחות. מ-1 ועד-10.

יש להדגיש לחניכים מראש להיות כנים וישרים באמת!

קטגוריות: אמא, משחק מחשב, משחק כדורגל, התורה, מכבי תל אביב, מבחן במתמטיקה,

תעודת מחצית, אחי הקטן, סבתא שלי, חדר מסודר.

משם נמשיך מייד הלאה:

נספר את הסיפור הבא:

סיפור הודי עתיק מספר על חמישה עיוורים הפוגשים לראשונה בחייהם פיל.

התחילו החמישה למשש את הפיל-

הראשון ניגש והתחיל למשש את הזנב,

השני את האוזניים של הפיל,

השלישי מישש את החדק,

הרביעי את הרגליים

והחמישי את החטם.

ההודי העיוור הראשון אמר "אה… פיל זו חיה דקה וארוכה כמו נחש..",

השני אמר "מה פתאום? פיל זה חיה שטוחה ורחבה כמו שטיח!"

השלישי אמר: "מה? פיל זו בכלל חיה עגולה ומחוספסת, כמו צינור!",

הרביעי אמר: "פיל זו חיה עבה ויציבה כמו עמוד.."

והחמישי אמר: "על מה כולכם מדברים? פיל זו חיה קשה כמו עצם וחדה כמו שן!"

נשאל את החניכים:

מדוע היה הבדל בן התיאורים השונים של הפיל?

מה היה חסר לעיוורים כדי לדעת מהו הפיל?

נגיע למסקנה – שבכדי לחוות בצורה שלמה את המציאות אנו חייבים להשתמש במכלול הכלים שיש לנו,בין אם זה בחושים בסיפור הזה ובין אם זה בכלים המתאימים בכל מקרה לפי המקרה עצמו.

 

נשחק עם החניכים את המשחק אמת ושקר-

מבקשים מכל חניך לומר על עצמו שני משפטים, האחד נכון והשני לא.

על שאר החניכים לקבוע מהו הנכון ומהו השקר.

כשנסיים את הסבב, נדבר על כך שתמיד נוכל להיות לא כנים עד הסוף כשאנחנו מדברים עם אחרים (בין מי שיותר טוב בזה ובין מי שפחות),

אבל מול עצמנו?

זה כבר קצת יותר קשה.

 

זוכרים את המשחק שבו פתחנו? עם המקלות?

 שם, היינו כנים?

 אנחנו חייבים להיות כנים עם עצמנו ולבדוק –

האם אנחנו באמת משקיעים את רוב הזמן שלנו בדברים היותר חשובים לנו?

האם אנחנו מקדישים את הזמן שלנו לדברים שחשובים בעיננו או שהמציאות מובילה אותי

 להתעסק בדברים שפחות?

 

נסיים בסיפור על הרב שלמה זלמן אוירבך:

"אספר לך סיפור", אומר אברך תושב שכונת 'שערי חסד',

"הממחיש לדעתי מה היה יחסו לחיוב ללמוד בכל רגע:

פגשתי את הרב ליד המקווה, סיפרתי לו שאנו כ-200

אמריקאים, במעין ליגה לבייסבול בימי שישי אחר הצהרים.

שאלתי האם זה בסדר שאני הולך לשחק?

אולי זה ביטול תורה.

הוא שאל: האם אתה משחק בשביל הבריאות?

אמרתי, שלמען הבריאות אני עושה ג'וגינג

וגם רץ ריצות פעמיים שלוש בשבוע,

כך שהבייסבול עצמו אינו ההתעמלות שלי.

אמר הרב: 'אם כך אז יש לך שאלה קשה.

אתה יודע, שאצלנו, שאנחנו אנשים שלומדים תורה,

(הוא כלל אותי ואותו יחד, כאילו שהלימוד שלו ושלי

זה בדיוק אותו דבר…) אצלנו קורה לפעמים, שאנחנו

מבזבזים ומבטלים את הזמן בדיבור מיותר עם חבר וכדו',

זה קורה-וגם זה לא בסדר.

אבל לייעד זמן קבוע בשבוע לביטול תורה?? זו בעיה!'

 

נפתח את זה – מה דעתינו על הסיפור?

 

סיכום:

משם לחזור ל"אמת ושקר" ולשאלות של ההתחלה,

ל'לא לעבוד על עצמנו' מבחינת חשיבות התורה

מצידנו ומבחינת המאמצים שאנחנו באמת נותנים

על זה, בשביל שנוכל לעשות את מה שאנחנו

מאמינים בו בצורה הטובה ביותר מצידנו ונוכל

להשקיע את הזמן הראוי בענינו באידיאלים

שלנו ובתורה הגדולה שלנו.

אם אנחנו מבינים שהתורה היא הערך היותר

גדול של חיינו והיא מה שמוביל ומלווה את כל

האידיאלים והמטרות שלנו – אז אנחנו צריכים

לתת שם את כל הכח שלנו, להשתמש בכל הכלים שם.

זוכרים את הספור על ההודים והפיל?

הם לא יכולים להשתמש בכל הכלים,

ולכן לא ידעו לומר מה זה בכלל פיל.

ואם הפיל חשוב להם, הם צריכים

למצוא את הדרך ללמוד עליו.

כך גם אנחנו עם התורה, אנחנו צריכים להיות

אמיתיים עם עצמינו ולשאול – הלימוד הזה חשוב לנו?

אם כן, אנחנו צריכים לתת על זה את הכל.