“צריך האדם לתפוס בבירור, מהו הדבר הרוחני,
הדוחק את לבבו,
המעציבו והממרר את חייו,
בלא הודעה נפשית מתוכן הסיבה של אותה העצבנות והמרירות.
על פי רב כשמחפשים ומוצאים איזו סיבה למצב נפשי זה,
היא רק סיבה שטחית והאמת היא הרבה יותר עמוקה…
אבל העצבון הרוחני הזה הוא החומר של שירת הנשמה,
התביעה שהנשמה תובעת את חופשה היא חפצה חיי דרור והיא אינה מוצאת אותם,
מפני הרתוקות (הכבלים) החומריים שהיא אסורה בהם וזהו סוד עצבונה.”
הראי”ה קוק, “אורות הקודש”, ח”א עמוד קצ”ז
