דף לימוד ערוך נמצא בנספחים שבצד העמוד.
לימוד בין המצרים
אנחנו נמצאים בימי בין המצרים, ימים שבהם אנחנו מתאבלים על חורבן בית המקדש ומתעוררים לתפילה על הגאולה. הימים האלו נועדו לעורר אותנו להיזכר שלא הגענו למציאות השלמה, עוד חסר משהו.
האם בית המקדש באמת חסר בחיינו? האם אנו חושבים שאנו באמת זקוקים לו? האם יש בנו איזשהו “חור שחור” שאנו מצפים שבנין המקדש הוא זה ש”יסגור” אותו ? על מה בכלל אנו בוכים ומקוננים? מה חסר לנו בלימוד התורה, בתפילה, בקיום המצוות, בתיקון המידות, שאנחנו חושבים שבית המקדש הוא זה שיעזור לנו להשלים בהם? כמה אנשים בדור הזה יכולים להעיד על עצמם שהם מרגישים שבאמת חסר להם משהו בחייהם האישיים בגלל המקדש שחרב?
שאלות קשות… אז רגע, למה באמת בית מקדש? מה חסר לנו?
למה אנחנו צריכים בית-מקדש?
רבים האנשים שמתפללים יום-יום על בניין בית-המקדש. הם מרגישים בלבם את חשיבותו, אבל לא תמיד הלב מגלה לשם מה צריך בית-מקדש. הערבים כל כך מתעקשים שלא לוותר על המקום הזה והעולם לא עוזר לנו במאבק נגדם, להפך, הוא עוזר להם. האם אי-אפשר להיות יהודי טוב בלי בית-מקדש? האם אי-אפשר להתפלל או ללמוד תורה בלעדיו?
כל זה קורה אם מסתכלים על בית-המקדש במבט שטחי. אבל אם אנו קוראים בתורה את רצונו של הקב”ה, אנחנו רואים שהוא רוצה מאוד בית במקדש. הלא כך ענה ה’ לשלמה המלך אחרי בניית בית-המקדש: “הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשֹוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם. וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים” (מלכים א ט). חצי מתרי”ג המצוות קשורות למקום הזה. חצי התורה מדברת על בית-מקדש ועבודתו. כנראה שזה חשוב ביותר.
כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים
בית המקדש הוא מקום התפילה.
את הסוד הזה מגלה שלמה המלך בתפילתו: “וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ: וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם” (מלכים ח).
זאת הסיבה שבגללה (הערבים) חוסמים את המקום הזה בטומאתם. צאצאי ישמעאל יודעים את כוחה של תפילה, לכן הם מתפללים חמש פעמים ביום. הם יודעים כי בשליטתם שם הם שולטים על שער התפילות, ויכולים להמשיך את שליטת הרשעה, ממש כמו בלעם הרשע שהכיר את ה’ ורצה לקלל את ישראל.
אם יש חומה של ברזל בינינו לבין העיר, בינינו לבין ה’ – התפילה לא עוברת. “מיום שנחרב בית המקדש – ננעלו שערי תפלה. שנאמר ‘גם כי אזעק ואשוע – שתם תפלתי'” (בבא מציעא נט עמוד א).
ואם תשאל איך אנחנו בכל זאת חיים כשהשערים נעולים על-ידי רשעי עולם – על זה נאמר כי “אף על פי ששערי תפילה ננעלו – שערי דמעות לא ננעלו”.
לכן מופנות כל דמעותינו אל בית-המקדש. כל יהודי בכל מקום בעולם, בכל תפילה ותפילה, כשהוא מתפלל אל ה’ הוא פונה לכיוון ירושלים כי שם הוא “שער השמים”. משם עולות כל התפילות למעלה.
כי מציון תצא תורה ודבר ה’ מירושלים
ירמיהו הנביא אומר במגילת איכה כי כשיצאנו לגלות “מלכה ושריה בגויים – אין תורה”. למה? כי התורה היא מירושלים.
זו התורה של העתיד. והתורה שתצא משם היא הרבה יותר גדולה והרבה יותר מאירה מהלוחות השניים שקיבלנו בסיני. התורה שתצא מירושלים תהיה כל כך מאירה וזורחת, עד שהיא תשפיע על כל העולם כולו להתנהג ביושר ובצדק בלי שום כפייה כלל. זאת תורה שתמשוך אליה את כל האומות מרוב אמת. זאת תורה שתגרום לכל הגויים להארת פנים מרוב השתוקקות לקודש.
“וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה’ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה’ אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה’ מִירוּשָׁלִָם:”.
גם הצדק יוצא משם. צדק לכל העולם. הצדק הזה בא מחכמה גדולה. חכמה אלוקית. כשיגיע מלך המשיח הוא ישליט צדק בעולם “וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה”.
השלום שיבוא לעולם דרך מלכות ישראל תלוי בעבודת ה’ אמיתית.
(הרב שמואל אליהו)
לסיכום, אנחנו שואפים לבניין בית המקדש כי הוא מבטא מציאות מתוקנת ושלמה, שבה האמת גלויה לכל והעולם מתנהל באור של צדק אלוקי.
שנזכה לתקן עולם במלכות שדי ולהיות השליחים שמאירים את העולם באור של גאולה!
