על חרות וגבולות (פעולה)

החניכים ישחקו דג מלוח ואז דג מלוח בלי חוקים.
המדריך ישאל את החניכים איך היה יותר כיף עם חוקים או בלי?
הגיוני שהם יעדיפו עם חוקים. בלי חוקים זה מאבד את הפואנטה.

שלב 2:

המדריך יחלק דפים עם מספרים (נספח 1) ויגיד לחניכים למצוא מספר כלשהו או את כל המספרים מ1 עד 117.
ייקח לחניכים הרבה זמן ואז המדריך יחלק את הדפים כשהמספרים מחולקים למשבצות וככה רואים שהמספרים מחולקים לפי הסדר וזה יהיה הרבה יותר קל למצוא..

המדריך יסביר שהגבולות מדייקים אותנו

שלב 3:

המדריך ישאל את החניכים – מה זה להיות חופשי?

המדריך יפזר דפי הגדים (נספח 2) על הרצפה והחניכים יבחרו את ההגד הנכון ביותר מבחינתם.

לישון עד מאוחר

לא להגיע לבית הספר

לשבת ולא לעשות כלום

 לשכב על חוף הים ולצפות בשקיעה

להיות יהודי במדינת ישראל

 לא לחשוב על ההשלכות של המעשים שלי

 ללמוד תורה

לעשות משהו כיף

אוכל טעים

 כשיש לי כמה זמן שאני רוצה

כשאף אחד לא אומר לי מה לעשות

כשאני עושה לעצמי סדר יום ומצליח לעמוד במשימות

לראות סרט עד אמצע הלילה

המדריך יפזר על הרצפה משפטים שמתארים מה זה חופשי והחניכות יענו- למה הן הכי מתחברות:

חופש הוא מצב שבו אדם הוא אדון לעצמו והוא רשאי לפעול כרצונו ללא מגבלות” (ויקיפדיה)

 “אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה” (חז”ל)

-“עבד ה’ הוא לבדו חופשי” (רבי יהודה הלוי)

 -“הנאמן לעצמיותו – בן חורין הוא” (הרב קוק)

“זה שמתגבר על הפחד יהיה חופשי באמת” (אריסטו)

בתור יהודים לפעמים התורה נראית לנו משהו שמגביל אותנו. אנחנו לא יכולים לעשות מה שבא לנו ולכאורה היא מחליטה לנו מה לעשות.

התורה היא כמו גדר .דמיינו גג של מגדל גבוה.. אנחנו לא נסתובב בו חופשי, אנחנו נפחד כל הזמן. מה יעזור לנו להסתובב בו חופשיות? שיהיה גדר.. והגדר היא כן מגבילה אבל בסוף מדייקת אותנו ומאפשרת לנו להיות חופשיים באמת. וככה גם התורה עוזרת לנו לדייק אותנו והכללים שלכאורה מגבילים אותנו הם יוצרים את החופש האמיתי

“אתה אדוני השופט חושב שהנך חופשי! אתה חושב כך כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך ואילו אני אהיה המשועבד, כיוון שאלך לכלא לזמן רב. אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי! אמנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי, היא תישאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. אך לך השופט קבעו מראש מה לומר! גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה.” (נתן שרנסקי, לאחר שנגזר דינו להישלח לסיביר)