נאום 'הנני' | הרמטכ"ל אביב כוכבי
יום הזיכרון תשפ"ב
צרורות המקלעים הפרו את השקט באחת. לוחמי השייטת וסיירת מטכ"ל התקדמו אל האי גרין בתעלת סואץ. הכדורים שרקו לכל עבר וגם לכיוונו של חיים שטורמן, שמחיר הסכנה היה צרוב בו מילדות. הוא נקרא על שם סבו, שנהרג ממוקש במהלך משימת סיור.
חיים הסבא גדל באוקראינה, והקהילה היהודית היתה נתונה תחת אלימות והתקפות.
חיים ומשפחתו ראו את ההשפלה, שמעו את קול הצעקה והקשיבו לקולם הפנימי שאמר להם, 'קום לך לך לארצך', והם ענו 'הנני'.
חיים עלה לארץ עם משפחתו, יחד עם חבריו הקים את קיבוץ עין חרוד והצטרף ל'שומר'.
'הנני' אמר פעם אחר פעם, עד לפעם ההיא, שבה יצא למשימת סיור שממנה לא שב.
בנו משה גדל והיה בין ראשוני הלוחמים של הפלמ"ח, וכשהגיע תורו, כמו בירושה מאביו אמר 'הנני'. הוא הגן על ביתו במלחמת העצמאות, גם הוא לא חזר מן הקרב, וכמו אביו, הוריש לבנו חיים את רוח ההגנה ורוח ההולכים ראשונה.
חיים שטורמן הנכד, בנו של איש הפלמ"ח ונכדו של איש 'השומר', המשיך להתקדם ולהילחם ביחד עם חבריו. הם עשו זאת מבלי לשאול מה יוצא לי מזה. דור שלישי להגנה, דור שלישי לסכנה. חיים נורה ונהרג, ואיתו עוד חמישה מחבריו, אך המשימה הושלמה.
***
ארבעת אלפים שנה קודם לכן, על שביל בדרך לכאן ממש, צעדו בשקט, אל הסכנה, אל הר המוריה, אב ובנו, אברהם שאמר 'הנני', ויצחק.
משפחות יקרות, גידלתן את ילדיכן, וגם אתן הלכתן איתם כאשר הם שמעו את הקריאה, ובתורם עלו להר המוריה ואמרו 'הנני', ואתם לחשתם איתם בדאגה ובגאווה הננו.
הם לא יחזרו, אבל בזכותם חזרו רבים, בזכותם ניצלו חייהם של עשרות אלפי אזרחים.
חיילי צה"ל ומפקדיו עומדים על המשמר, נלחמים, ואומרים 'הנני', ואני גאה, מאוד, לפקד עליהם.
'הנני' – מושכת הקריאה את שרשרת הדורות, והם יוצאים בעקבותיה: הנני הוא יסוד שנמצא בכל מארב בגבול, בגיחת מטוס, באימון או במבצע, והוא נטוע בקרב חיילים מכל החילות. הנני הוא היסוד הערכי של צה"ל.
הניסיון מלמד, ממפגשים רבים עם חיילים, שהבנים והבנות נולדים ורוח גדולה בליבם.
רוח טובה המבטאת רצון ליצור, להשפיע, להיות משמעותיים ולתרום.
רוח המוכיחה שערכים עוברים מדור לדור.
אבל מעל הכל, רבים בעם ירשו מאברהם את הרוח לומר הנני.
הנני שפרושו לקחת אחריות, להעז, להיות נכון ולהסתכן. שפרושו לתרום ולהשפיע, לא להתבונן מהצד אלא לעשות. הנני שפרושו לשרת דבר גדול וחשוב ממני.
