מתאים ל: שבת

 

מטרות הפעולה:

2. החניכים יבחינו בהידרדרות הערכית והמוסרית ביחסה של מדינת ישראל לשבוייה ולנעדריה בהשוואה לעבר,

ויתעוררו לתיקון המצב.

 

 

 עזרים:

• ניירות קרפ בשני צבעים
• כרטיסי קרונות לרכבת פדיון השבויים של שלב ב’
• כרטיסי אישים לשלב ג’

 

תופסת שבויים – הצלת שבוי במשחק

המדריך יחלק את החניכים לשתי קבוצות. לחברי קבוצה אחת הוא יחלק רצועות קרפ בצבע אחד,

ולחברי הקבוצה השנייה הוא יחלק רצועות קרפ בצבע אחר.

המדריך יעמיד את הקבוצות היריבות זו מול זו. מאחורי כל קבוצה יוצב ספסל, שמיועד לשבויים שחברי הקבוצה תפסו.

המדריך ימליץ לכל קבוצה לבחור שומר לשבויים שהיא תפסה.

 

כללי המשחק:

חניך שתפס אותו שחקן מהקבוצה היריבה הוא “שבוי”, ועליו לשבת על ספסל השבויים שמאחורי הקבוצה היריבה.

כדי להציל שבוי, צריך חבר מקבוצתו של השבוי לגעת בו, ואז יוכל השבוי לשוב למשחק.

המשחק מסתיים כאשר אחת הקבוצות הופכת כולה ל”שבויים”.

לאחר המשחק נשאל את החניכים:

– מדוע הסתכנתם בתפיסה כדי להציל חבר?

– מדוע לא תמיד שמתם לב לשבויים?

– איך ההרגשה “להיות שבוי” – לשבת בצד ולא לשחק ולהיות תלוי באחרים?

נראה כי בכל משחק, העדר של שחקנים מחליש את הקבוצה, וצריך לדאוג להשבתם למשחק.

קבוצה ששוכחת את שבוייה מסכנת את שחקניה, וגם גורמת להם לא להעיז משום שהם חוששים שאם ייתפסו –

לא יהיה מי שיציל אותם.

ויותר מכך – ברגע שאדם הוא חלק מקבוצה, הקבוצה הופכת להיות אחראית לשלומו, גם אם הוא שחקן גרוע…

עם זאת לא תמיד אנו מוכנים להציל שבוי “על חשבוננו”.

נמשיך ונשאל:

– כיצד באים עקרונות אלו לידי ביטוי בחיים באמיתיים – עם שבויים אמיתיים:

מה גורם לנו לפעול לשחרורם ומה גורם לנו להמשיך בחיינו?

לרוב האינסטינקט הראשוני שלנו במקרה של שבי הוא לחוש באותה ערבות מחייבת.

אך עם מרוץ החיים הפרטי שלנו, עם הדאגה של כל אחד מאיתנו “שלא ייתפס”, לעיתים הם נשכחים מלב –

אנו ממשיכים בשלנו והם ממשיכים לְצַפּוֹת כי נפדה אותם משביים…

 

 

המדריך יחלק לחניכים כרטיסי קרונות מדומים של “רכבת פדיון השבויים היהודי”,

ויבקש מהם להסתדר בשורה לפי הסדר הכרונולוגי של האירועים המצוינים על גבי הכרטיסים.

הקרונות מובאים כאן עבורך המדריך כרשימה לפי סדר האירועים הכרונולוגי. עליך לרשום כל “קרון” על גבי כרטיס.

 

קרונות הרכבת:

קטר: רכבת פדיון השבויים היהודי מאז ועד היום

קרון 1. אברהם אבינו רדף אחרי חמישה מלכים כדי להציל את לוט אחיו משבי ( בראשית י”ד).

קרון 2. בני ישראל נלחמו בכנענים במדבר, כדי להציל שפחה אחת שנלקחה בשבי (במדבר כ”א, ע”פ רש”י).

קרון 3. דוד המלך נלחם בעמלקים כדי להציל את הנשים שנשבו (שמואל א’ ל’).

קרון 4. ר’ יהושע בן חנניה אסף ממון רב כדי להציל משבי ילד אלמוני בשם ישמעאל,

ילד שלימים הפך לר’ ישמעאל בן אלישע ( גיטין יח’ ע”ב).

קרון 5. הצדיק ר’ משה לייב מסאסוב סיכן את חייו,

 והתחלף עם יהודי פשוט שנלקח בשבי הרוסי, כדי להצילו מהשבי. (אגדה חסידית)

קרון 6. מטוס יהודי נחטף לאנטבה, מדינת ישראל יצאה למבצע צבאי מסוכן ומצליח להציל את הנוסעים (תשל”ז).

קרון 7. בעסקת ג’יבריל הראשונה הוחלפו שישה חיילי נח”ל שבויים ב-4765 מחבלים שישבו בכלא הישראלי (תשמ”ד).

קרון 8. יהונתן פולארד נתפס ונשבה בארה”ב באשמת ריגול לטובת מדינת ישראל.

עד היום כמעט שלא נעשה דבר לשחרורו (תשמ”ו).

קרון 9. רון ארד נחטף כאשר מטוס ה”פנטום” שלו הופל ליד צידון.

מאמצים שונים לאיתורו ולמשא ומתן להשבתו עולים בתוהו (תשמ”ז).

קרון 10. נחשון וקסמן נחטף ע”י תנועת החמס, והוחזק בדיר נבאללה,

 כוח צבאי יצא למבצע מסוכן במטרה להצילו. המבצע נכשל, ונחשון וקסמן נרצח (תשנ”ה).

קרון 11. במהלך קרבות בקבר יוסף נלכד ונפצע סמל דרוזי בשם מדחת יוסוף.

 מאחר שלא ניתנה פקודה לחילוצו, הוא מת מפצעיו ביד שוביו (תשס”א).

קרון 12. בוצעה עסקת שבויים עם חזבאללה. בעסקה זו שוחררו 450 מחבלים,

ביניהם שייח עובייד ומוסטפא דיראני,

 בתמורה לגופות שלושה חיילי צה”ל ואזרח אחד חי (אלחנן טננבאום) (תשס”ה).

קרון 13. גלעד שליט נחטף לרצועת עזה. עד היום לא נודע היכן הוא ומה מצבו (תשס”ז).

קרון 12. אהוד גולדוואסר ואלדד רגב נחטפו ללבנון ע”י החיזבאללה,

 ובמסגרת עסקת חילופי שבויים הושבו גופותיהם ארצה (תשס”ז).

 

לאחר שיסדרו החניכים את הקרונות נכונה, ישאל המדריך:

• מתי החלו יהודים לפדות את שבוייהם?
• כיצד פדו שבויים בתקופת התנ”ך?
• כיצד פדו שבויים בראשית ימי מדינת ישראל?
• האם משהו השתנה באופן הצלת השבויים בשנים האחרונות?

נראה כי לאורך כל הדורות עוסקים היהודים בפדיון אחיהם מהשבי. גדולי עם ישראל, כמו אברהם אבינו, דוד המלך, תנאים וצדיקים חשובים, עסקו במצוות פדיון שבויים, ובכך קיימו הלכה למעשה את הערבות ההדדית – יהודי ערב לשלום אחיו. גדולי האומה לימדו זאת אותנו, ומדינת ישראל יישמה זאת בשנותיה הראשונות, באופן טבעי.

אולם בכל זאת, התבוננות ברכבת מראה לנו כי בשנים האחרונות משהו השתנה – ישנם שבויים רבים שלא שוחררו, מעט השבויים ששוחררו שוחררו בעסקאות שנויות במחלוקת חריפה,

 ונראה כי הנחרצות לפעול בעניין מאבדת מכוחה בתוך בליל של סדרי עדיפויות משתנים…

 

נפגשים עם כוכבים – עם מי מעדיפים להיפגש

המדריך יניח לפני החניכים כרטיסי שמות של אישים שונים.

נסביר לחניכים כי המדריך יכול לחבר את הקבוצה לאיש קשר,

 שיכול לסדר להם פגישה אישית עם כל אחת מהדמויות המצוינות בכרטיסים.

המשימה שנציב לחניכים תהיה לדרג את האישים שבתמונות על פי סדרי העדיפויות של ישראלי ממוצע –

עם מי ישראלי ממוצע יהיה הכי מעוניין להיפגש וכך הלאה בסדר יורד.

 

כרטיסי האישים:

 

 

שלב ג’:

יש להניח שבין החניכים יתפתחו ויכוחים רבים ואי הסכמות.

נבקש מהם לנסות בכל זאת להגיע להכרעה שתהיה מקובלת – פחות או יותר – על כולם.

לאחר דירוג השמות נברר עם החניכים:

– מי היו הדמויות הדומיננטיות שהתחרו על “המקום הראשון”?

– לאיזה מקום הגיעו זכריה באומל ויהונתן פולארד?

– מה משקף מיקומם של באומל ופולארד על היחס של הציבור הישראלי כלפי השבויים והנעדרים?

יש להניח כי באומל ופולארד לא זכו להתחרות על המקום הראשון (ואם כן זוהי כנראה תמימותם של החניכים,

 אך בוודאי לא המציאות הכואבת). הסולם שיצרו החניכים משקף סדרי עדיפויות לאומיים – מה חשוב ומה לא.

בסוגיית השבויים והנעדרים ברור כי לממשלה ולשלוחותיה יש משמעות מכרעת בפעולה לשחרור השבויים והנעדרים,

אך ברור כי הם מושפעים ממידת הנחרצות הקיימת בעם.

במצב של ערבות הדדית תקינה זכריה באומל ופולארד היו זוכים ללא ערעור במקום הראשון –

וכל עוד לא נתעורר לתיקון המציאות, רכבת פדיון השבויים היהודי תלך ותסטה מהמסלול שהחלו לסמן לנו אברהם אבינו,

דוד המלך ואפילו מבצע אנטבה…

 

לסיכום:

ראינו כי אפילו במשחק לכל קבוצה יש מחויבות לשבויים שלה, ושעליה להשיבם למשחק.

 המחויבות הזו גדלה כשמדובר בחיים האמיתיים, ובשבויי עם ישראל הנתונים בשבי אויב.

הבנו שהיהודים עסקו מאז ומעולם בפדיון שבויים, אם כי אופן הפדיון השתנה בשנים האחרונות והפך ליותר תבוסתני,

ולא כל החטופים הושבו, חלקם הושבו בצורה מפוקפקת, וחלקם, כמו יונתן פולארד, כמעט נזנחו.

עם סיום הפעולה בררנו את שורשי המצב: השבויים לא עומדים בקריטריונים של תקופתנו לרייטינג,

 לכבוד ולהצלחה האישית של תושבי המדינה, מה שמשפיע על ראשיה, שריה ויועציה.

השבת השבויים לביתם מתעמעמת בתוך מירוץ החיים, ודורשת התעוררות לשינוי סדר היום הלאומי.

 

 

במשחק התופסת יש לנקוט בכללי הזהירות הנדרשים.