אין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים (פעולה)

מטרות הפעולה:

1. החניכים יכירו בחשיבות העצומה שמייחסת היהדות למצוות פדיון השבויים.
2. החניכים יבינו את המורכבות הכרוכה בקיום המצווה הזאת ויתוודעו להדרכות ההלכה שנולדו מכך.

עזרים

• חוטי צמר וכרטיסי מצוות (בשני עותקים) לשלב א’
• עותק מקור כמספר החניכים
• תמונה של מרגלית, וכרטיסי הסבר לשלב ב’
• כרטיסי מקרים לשלב ג’

 

שלב א’- “רצים במעגל” – מצוות פדיון שבויים

בתחילת הפעילות נבקש ללמוד עם החניכים את המצוות המחייבות במצוות פדיון השבויים.

המדריך יחלק את החניכים לשתי קבוצות, ויצור שני מעגלים תחומים (בעזרת חוט צמר וכיו”ב),

מעגל לכל קבוצה, ובתוכם יניח כרטיסי מצוות שונות (בכל מעגל יונחו כל הכרטיסים שלהלן) .

הוראות המשחק:

כל קבוצה תצטרך לבחור “רץ במעגל” – בהינתן האות של המדריך,

תפקידו של הרץ יהיה לרוץ מסביב למעגל הקבוצה השנייה. הרץ ישמש כשעון עצר לקבוצה השנייה.

בזמן שהרצים ירוצו סביב המעגל התחום,

על כל קבוצה יהיה להרים מתוך המעגל שלה כמה שיותר כרטיסי מצוות שקשורות למצוות פדיון שבויים.

כל קבוצה תוכל לאסוף כרטיסים, עד שרץ הקבוצה האחרת יסיים לרוץ סביב המעגל שלה.

המנצחת, היא הקבוצה שהספיקה לאסוף כמה שיותר כרטיסים שאכן קשורים למצוות פדיון השבויים, ללא שגיאות.

כרטיסי המשחק:

 

 

עם סיום המשחק נבדוק עם החניכים יחד את כרטיסי המצוות שאספו.

נבדוק עמם, מהן למעשה המצוות השייכות למצוות פדיון השבויים.

את כרטיסי המצוות ששייכות למצוות פדיון שבויים יניח המדריך במרכז המעגל,

 יחלק לחניכים את דברי הרמב”ם ויקרא אותם עמם:

“ואין לך מצוה גדולה כמו פדיון שבויים

שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים,

ובכלל הערומים;

ועומד בסכנת נפשות.

והמעלים עיניו מפדיונו – הרי זה עובר

על “לא תאמץ את לבבך, ולא תקפוץ את ידך” (דברים טו,ז),

ועל “לא תעמוד על דם רעך” (ויקרא יט,טז),

ועל “לא ירדנו בפרך, לעיניך” (ויקרא כ”ה,נ”ג);

וביטל מצות “פתוח תפתח את ידך” (דברים ט”ו, ח; דברים ט”ו,י”א),

ומצוות “וחי אחיך עימך” (ויקרא כ”ה,ל”ו),

“ואהבת לרעך כמוך” (ויקרא י”ט,י”ח),

ו”הצל, לקוחים למוות” (משלי כד,יא),

והרבה דברים כאלו.

ואין לך מצוה רבה כפדיון שבויים”

(רמב”ם, הלכות מתנות עניים, פרק ח, הלכה י)

נשאל:

– מהו סוג היחס שעולה מהדברים בנוגע למצוות פדיון שבויים?

הרמב”ם מכתיר את מצוות פדיון השבויים כמצווה גדולה ורבה –

הוא מונה מצוות רבות כלליות אחרות שמחייבות אותנו בעצם במסגרת החיוב של מצוות פדיון השבויים.

נדגיש, שההלכה בכלל ייחסה למצווה הזאת מעמד מיוחד – הרמב”ם קבע כי היא קודם לפרנסת עניים ולכסותם,

והשולחן ערוך פסק, שכל רגע שמאחֵר לפדות שבויים במקום שיכול היה להקדים –

הרי הוא כאילו שופך דמים (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רנב, סעיף ג)!

נמשיך ונשאל:

– לדעתכם, מדוע קיבלה המצווה הזאת מעמד חשוב שכזה? ומדוע היא קודמת למצוות צדקה, למשל?

המצוות הרבות שכלולות במצוות פדיון השבויים מעידות על מכלול ההיבטים שהשבוי תלוי בנו –

“הרי הוא בכלל הרעבים, הצמאים והערומים ועומד בסכנת נפשות” – ולכן אנחנו צריכים להיות כה ערבים בעבורו!

הוא אינו תלוי בנו רק בהבט אחד של חייו, אלא במכלול היבטים רחב – כמו שראינו בעיקר בפעולה הראשונה –

ההיבטים הם רגשיים, נפשיים, אישיים, משפחתיים ועוד,

לכן המצווה הזאת היא מצווה רבה וגדולה ומעמדה כה משמעותי.

 

 

לאחר שלמדנו עד כמה גדול חיוב המצווה, נעמיק בה ונכיר מעט את המורכבות שכרוכה בקיומה.

המדריך ייתן לקבוצה א’ את תמונת המרגלית עם כרטיס הסבר:

את המרגלית היקרה הזאת מצאתם ברחוב.

מייד ראיתם, שהיא יקרת ערך, וכי יש לה מיני כוחות ויכולות,

אך אתם אינכם יודעים מה הם.

ברור, שאתם רוצים לשמור על המרגלית בכל מחיר –

ולא לתת אותה ולא למכור אותה לאף אחד תמורת שום מחיר

אלא אם תשוכנעו כי משתלם לכם במיוחד למוסרה.

ברור לכם, כי מי שמכיר את כוחותיה, יהיה מוכן לתת הכל בעבורה, ותוכלו לדרוש ככל העולה על רוחכם!

בזמן שיוקצב לכם למשא ומתן, עליכם יהיה להגיע לתוצאה הטובה ביותר –

או להשאיר את המרגלית אצלכם או לקבל תמורתה תחליף הולם דיו!

שוויה של המרגלית ללא סגולותיה הוא 700,000$, אולם למי שיודע את סגולותיה –

מחירה לא יסולא בפז! תוכלו לקבל תמורתה סכום גבוה פי 3 (2,100,000$!) – אל תתפשרו על פחות!

לקבוצה ב’ ייתן המדריך כרטיס הסבר מקביל:

במשפחתכם הייתה מרגלית יקרה שעברה מדור לדור בירושה.

למרגלית כוחות ריפוי וכוחות שמחה מיוחדים הידועים רק לכם.

בלעדי המרגלית – יהיה קשה לכם להתקיים!

לצערכם העמוק אבדה המרגלית, ואחר כך התגלתה אצל הקבוצה שמולכם.

עליכם להשיג אותה בכל מחיר, שכן בלעדיה, חייכם אינם חיים.

בזמן שיוקצב לכם למשא ומתן יהיה עליכם, מצד אחד, להשיג את המרגלית בכל מחיר,

אך מצד שני להשאיר בידיכם כמה שיותר מנכסי המשפחה!

לרשותכם:

– 700,000$ במזומן

– אחוזת המשפחה ששוויה 700,000$

– עסק תה קטן ששוויו 350,000$

– תכשיטים וכלי אומנות ששוויים הכולל הוא 350,000$

(סה”כ: 2,100,000$!)

המדריך יאפשר לקבוצות לנהל ביניהן מו”מ קצוב (5-10 דקות).

יש לשער, שייווצר מקח, שחניכי קבוצה ב’ יעלו ויעלו בו את המחיר שהם מוכנים לתת בעבור המרגלית,

 ואילו חניכי קבוצה א’ לא יסכימו – מתוך ציפייה ליותר ויותר תשלום…

כשהזמן שהוקצב יעבור, נבדוק את תוצאותיו של המו”מ ונברר מה קרה במהלכו:

– באיזו גישה הגעתם למו”מ?

– מה הכתיב את אופי המו”מ?

– האם תוצאותיו ואופן התנהלותו היו צפויים מראש?

השגת המרגלית היא קריטית לקבוצה ב’ וקבוצה א’ מודעת לכך,

 לכן היא יכולה לנהל את המיקוח כשכל הנתונים לטובתה – היא מנצלת את זה וסוחטת עוד ועוד!

קבוצה א’ לא צריכה באמת את המרגלית, והיא לא יודעת אפילו מה הם כוחותיה והיא משתמשת בה כקלף מיקוח בלבד.

 כשקבוצה ב’ שמה לה למטרה להשיג את המרגלית בכל מחיר, סביר להניח שהיא תרמוס כל דבר אחר שיש לה.

מהלך דומה עלול להתפתח בנוגע למצוות פדיון השבויים – אם היא מצווה כה חשובה, אולי עלינו להקריב הכל בעבורה?

אויבנו יודעים עד כמה כל יהודי יקר לנו, והם יודעים עד כמה מצוות פדיון שבויים חשובה בעבורנו,

 כך שהם מנצלים את זה וחוטפים חיילים כקלף מיקוח ע”מ להשיג את רצונם מאיתנו.

לכן גישתה של ההלכה לסוגיה הזאת היא מורכבת: מצד אחד היא העמידה את המצווה כחשובה מאוד,

 ומצד שני קבעה לה סייגים שונים: איך נוכל למנוע מצבי סחיטה בעבור שבוי?

האמנם אנחנו מצווים לעשות הכול ע”מ להציל שבוי, גם אם החוטף מפיק מכך תועלת והנאה?

על כך בשלב הבא.

 

שלב ג’- סייגים הלכתיים במצוות פדיון שבויים

נחלק את החניכים לכמה קבוצות, וכל אחת תקבל כרטיס עם תיאור מקרה אמיתי שהתלבטו בו יהודים בשאלת פדיון שבוים,

תדון במקרה ותכריע בו.

לאחר שהקבוצות תסיימנה לדון, כל אחת תציג את המקרה שהיא דנה בו, ותספר מהי הכרעתה.

בתום הצגת הדברים יספר המדריך מהי גישת ההלכה וכיצד הסתיים המקרה במציאות.

 

מקרה 1: שבייתו של המרמ”ם מרוטנברג

בשנת תתקע”ה (1915) חי צדיק בעיר רוטנברג, ושמו ר’ מאיר בן ר’ ברוך.

בהיותו כבן שבעים שנה, נתפס ע”י הקיסר הגרמני רודולף, ונכלא באשמת ניסיון לעלות לארץ ישראל.

תלמידיו ואנשי הקהילה היהודית ברוטנברג רצו לפדותו תמורת כסף,

אולם הקיסר רודולף דרש סכום כסף עצום תמורת שחרורו.

חכמי אותו הדור התלבטו בשאלה – האם יש לאסוף את סכום הכסף ולשחרר את הצדיק???

מצד אחד – הרמב”ם אומר שפדיון שבויים היא מצווה רבה, וגם – אם השבוי הוא צדיק ומנהיג קהילה,

יש לשחררו משום כבודה של תורה

ומצד אחר – אם ישוחרר תמורת ממון, עשוי הקיסר לשבות עוד יהודים רבים בעבור בצע כסף!

כיצד הייתם נוהגים במקרה הזה?

חשבו על שני צידי המטבע – הציגו אותם והכריעו ביניהם.

 

מקרה 2: עסקת ג’בריל

בסיוון תשמ”ה ( 21 במאי 1985 )

התנהל מו”מ לעסקת חילופי שבויים בין ממשלת ישראל בראשות ראש הממשלה שמעון פרס ושר הביטחון יצחק רבין ,

ובין ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין – המפקדה הכללית של אחמד ג’יבריל .

מטרת העסקה הייתה לשחרר שלושה שבויים ישראלים – את חזי שי, נסים סאלם ויוסף גרוף,

שנלכדו בידי ארגון הטרור של אחמד ג’יבריל בזמן מלחמת לבנון , ולהחזיר את נעדרי קרב סולטן יעקוב .

מנגד, דרש ארגון החזית את שחרורם של 1,150 מחבלים, בהם כאלה שנשפטו למאסר עולם על רצח אזרחים רבים.

מצד אחד – שחרורם של מחבלים כה רבים יוצר מצב,

שעסקאות החלפת שבויים אכן משתלמות מאוד למחבלים ושהוא מסכן יהודים נוספים בגלל שמחבלים רבים משתחררים.

מצד אחר – לעתים נראה שזוהי הדרך היחידה והמהירה להשיב את השבויים הביתה,

בפרט כשמדובר על סכנת חיים ממשית – והרי פיקוח נפש דוחה את הכל! וכל רגע יכול להיות קריטי להחזיר אותם בחיים

כיצד הייתם נוהגים במקרה הזה?

חשבו על שני צידי המטבע – הציגו אותם והכריעו ביניהם.

 

מקרה 3: פרשת חטיפתו של נחשון וקסמן

ב- ד’ חשוון תשנ”ה (9 באוקטובר 1994) נחטף החייל נחשון וקסמן בצומת הטייסים שליד העיר יהוד,

 והוחזק בידי חמאס כבן ערובה. המחבלים הפיצו קלטת וידאו ובה רואים את וקסמן כשאקדח מוצמד לרקתו,

 ואת בקשתו מראש הממשלה יצחק רבין שישחרר את השייח’ אחמד יאסין ועוד 500 אסירים ביטחוניים,

ואם לא תיכנע ישראל לדרישה, הוא יוצא להורג.

בצה”ל התלבטו האם להיעתר לדרישת החוטפים, או האם לצאת למבצע צבאי מסוכן להצלתו של וקסמן.

מצד אחד – מבצע צבאי עשוי לסכן את חיי החיילים המשתתפים בו.

מצד אחר – שחרור מחבלים עשוי לסכן חיים רבים עוד יותר,

ולשכנע את החוטפים כי זו אכן דרך יעילה ומבצע צבאי יוצר הרתעה.

ומנגד – וקסמן הוא בחור אחד. האם יש להציל אחד במחיר סיכון הרבים?

כיצד הייתם נוהגים במקרה הזה?

חשבו על שני צידי המטבע – הציגו אותם והכריעו ביניהם.

לאחר שהקבוצות תידונה כל אחת במקרה שלה, נתכנס חזרה למליאה לדיון משותף.

 

בדיון הזה נספר לחניכים כיצד הסתיים כל אחד מהמקרים, ולהעלות את העיקרון ההלכתי שעניינו בכל מקרה ומקרה:

מקרה 1: שבייתו של המהר”ם מרוטנברג

לאחר שהקבוצה תציג את המקרה ואת פסיקתה בעניינו, יספר המדריך,

שהמהר”מ מרוטנברג אסר על אנשי קהילתו לשחררו, כדי שלא ליצור תקדים לחטיפת עוד רבנים יהודים תמורת בצע כסף,

 והוא נפטר בכלא שבע שנים לאחר כליאתו!

התייחסות ההלכה: חכמינו קבעו כלל, שעל פיו אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם (גיטין מה/א).

הכוונה היא שאין לפדות שבוי בסכום כסף מופקע,

משום שאז תיווצר מוטיבציה אצל אויבינו לחטוף עוד ועוד יהודים, ובפרט – יהודים חשובים, שמוכנים לשלם עליהם הרבה.

(הרב זלמן מלמד, אתר ישיבה)

 

מקרה 2: עסקת ג’בריל

לאחר שהקבוצה תציג את המקרה ואת פסיקתה בעניינו יספר המדריך,

שעל פי תנאי העִסקה נאלצה ישראל לשחרר רבים מהאסירים הפלסטינים לשטחים,

וחלק גדול מהם היוו את עמוד השדרה של הנהגת האינתיפדה הראשונה שפרצה פחות משלוש שנים אחר כך.

על פי הנתונים שבידי מערכת הביטחון, יותר מ-60% של המשוחררים בעסקה הזאת חזרו לעסוק בפיגועים,

והם גרמו ישירות למותם של ישראלים רבים‏‏‏‏‏‏. בעסקה ויתרה ישראל על החזרתם של נעדי קרב סולטן יעקב.

התייחסות ההלכה: לדעת רוב הראשונים והאחרונים, אין משלמים בעבור השבוי היהודי מחיר מופרז,

גם אם הוא נמצא בסכנת נפשות. אמנם פיקוח נפש דוחה את כל האיסורים, אבל במקרה הזה,

 אם נפדה את השבוי ביותר מכדי דמיו, נגרום לכך שייחטפו יהודים רבים אחרים לשבי,

 ונמצא שבכך אנו מסכנים אחרים. כלומר,

 סכנת הנפשות של השבויים עומדת מול סכנת הנפשות של אנשי היישוב –

 ואין להציל את השבויים מסכנה על ידי הכנסתם לסכנה של יושבי הארץ, כי “אין דוחים נפש מפני נפש”.

נראה שהדברים אינם חד משמעיים, וכי למטבע פנים נוספות:

“… האם פשוט לקבוע שפדיונם של חיילים שבויים תמורת שחרור מחבלים רבים פוגע בביטחון הציבור?

לעיל עמדנו על הסכנות שבכך: הצטרפות המשוחררים לארגוני הטרור, חטיפת יהודים כבני ערובה,

 ביטול הרתיעה מעונש וכו’. מתוך כך היה נראה, ששחרור המחבלים מסכן את תושבי המדינה.

אולם יש טוענים (עשה לך רב, ז – הרב ח.ד. הלוי), שאנו נמצאים במצב מלחמה ממושך עם

ארגוני הטרור, ובין כך ובין כך הם עושים ככל אשר לאל ידם כדי לפגוע בנו וכדי לחטוף חיילים

ואזרחים יהודים, ואם אינם מצליחים בכך, הרי זה תודות לדריכותם של זרועות הביטחון

המגנים עלינו בע”ה. נמצא, ששחרורם של כמה מאות מחבלים אינו יוצר סכנה חדשה שלא

היתה קיימת קודם לכן.

ועוד נקודה חשובה (שם), המוראל של חיילי צה”ל: כאשר חייל יודע שאם ייפול בשבי, מדינת

ישראל תעשה את הכול כדי לשחררו – הוא יילחם במסירות נפש. אולם אם יחשוש שיופקר לגורלו

בשבי – האם הדבר לא ישפיע לרעה על נכונות לחימתו?”

(כל צופייך, הרב גרשוני)

 

מקרה 3: חטיפתו של נחשון וקסמן

לאחר שהקבוצה תציג את המקרה ואת פסיקתה יספר המדריך, שביום שישי,

ט’ חשון תשנ”ה ( 14 באוקטובר 1994), איתר השב”כ את המקום שהוחזק בו וקסמן, ביר-נבאללה שמצפון לירושלים,

לאחר שנתפס נהג המכונית שבאמצעותה נערכה החטיפה.

בשעה 19:15, ערב שבת קודש, עם רדת החשיכה, יצא כוח חילוץ של סיירת מטכ”ל, בפיקודו של סרן ניר פורז,

לעבר הבית שבביר-נבאללה. אולם המבצע נכשל. נחשון וקסמן נרצח בידי שוביו,

 וסרן ניר פורז נהרג כשאחר המחבלים ירה לעבר הכוח הפורץ.

התייחסות ההלכה: הכלל ההלכתי הוא, שבעת מלחמה, אין נכנעים לשום תכתיב של האויב,

 ואם תפסו אפילו שבוי אחד שלנו, יוצאים בעבורו למלחמה כדי להצילו.

 שכן מצינו בתורה (במדבר כא, א):

 “וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים, וילחם בישראל וישב ממנו שבי”, ואמרו חז”ל,

שרק שִפחה אחת תפסו מישראל, וכדי להצילה לא פתחו במשא ומתן, אלא יצאו כנגדם למלחמה. וכן דוד המלך,

בעת שפשטו העמלקים על צקלג ולקחו את הנשים בשבי, לא עשה עימם משא ומתן,

אלא נלחם בהם והציל את השבויים (שמואל א, ל). ואפילו אם באו האויבים לתפוס קש ותבן בלבד,

יוצאים כנגדם למלחמה, משום שאם ניכנע להם בדבר קטן, ימשיכו להילחם בנו עוד ועוד (ערובין מה, א).

(הרב זלמן מלמד, אתר ישיבה)

 

לסיכום

במהלך הדיון בדלימות ראינו, שההתמודדות עם סוגיה זו מרכבת מאוד,

והיא דורשת התייחסות להגדרת המצב הביטחוני (מלחמה או שגרה),

הערכתם של סיכונים עתידיים שונים, הערכת מצב סכנתם של השבויים ומניעי חטיפתם, ועוד.

ההלכה מתייחסת למכלול המרכיבים הללו (וגם בסוגיה הזאת ישנן מחלוקות).

בדלימות האלה לא למדנו כיצד יש לפסוק הלכה בעניין פדיון השבויים –

הסוגיה הזאת מחייבת ישיבה על מדוכה של גדולי הפוסקים עם אנשי הממשל והביטחון הלוונטים בכל מקרה לגופו –

אולם ראינו, שההלכה נותנת מענה לבעייה המעשית הנובעת מחשיבותה של מצווה רבה זו,

והיא תובעת מאיתנו רגישות כפולה ומכופלת: לא רק להיות ערבים לכל יהודי ויהודי כפרט, אלא לעם ישראל ככלל.

 

בשלב א’ ראינו עד כמה חשובה מצוות פדיון השבויים לפי היהדות וכמה מצוות כלולות בה,

 ובשלב ב’ ראינו, שכשקבוצה יריבה קולטת שעניין מסוים חשוב מאוד ליריבתה,

היא עלולה להשתמש במידע הזה לסחטנות ולהעמדת דרישות אינסופיות. המצב הזה הוא בעייתי,

 וחכמים הבינו זאת ויצרו בגלל זה סייגים למצוות פדיון השבויים.

בשלב האחרון של הפעולה למדנו, שההלכה מתייחסת למרכיבים הרבים של המצב כדי להגיע להכרעה –

מצד אחד, להשתדל בקיום המצווה הזאת מאוד, אך מצד שני, למנוע השלכות שליליות ומסוכנות.

 

בטיחות

במשחק ‘רצים במעגל’ יש להקפיד על זהירות מפני פגיעה