על אלה אני בוכיה(פעולה)

מטרות:

החניך יברר מה משמעות חורבן בית המקדש עבורו, ויזדהה עם האבל של ילד בגילו מתקופת החורבן.

עזרים:

• מעטפה
• פתקים
• כלי כתיבה
• סיפור החורבן. (נספח 1 בקבצים המצורפים בצד העמוד)

נציג בפני החניכים מעטפה שעל גבה כתוב “חורבן בית המקדש עבורי הוא…”.

נחלק לכל חניך פתק וכלי כתיבה ונבקש מהם להמשיך את המשפט על הפתק, בעילום שם. נבקש מהחניכים להקדיש לכך רגע של חשיבה ולנסות לענות את התשובה האמיתית ביותר. חניך שיסיים יכניס את הפתק למעטפה.

כאשר יסיימו החניכים נקריא את הפתקים.

למדריך, אם הדבר אפשרי, רצוי כי את הסיפור יקריאו שניים (אתה ועוד מדריך, בוגר או קומונר) –

אחד יקריא את הקטעים על יצחק ואחר את הקטעים על שמריהו. הקראה בשניים יוצרת עניין רב יותר,

מעלה את רמת הריכוז, ותעזור לחניכים, במקרה זה, להבין כי מדובר בשני סיפורים מקבילים.

לאחר שהסיפור יסתיים נשאל את החניכים מה הם מרגישים לאחר הסיפור ששמעו?

למדריך, רצוי בשלב זה לאפשר לחניכים להתבטא בחופשיות, ללא שאלות מנחות. בהמשך, אפשר להוסיף ולשאול שאלות אלו:

• מה מרגיש יצחק, ילד בימינו, בט’ באב על פי הסיפור?
• מה מרגיש שמריהו, ילד בן תקופת החורבן, ביום ט’ באב שבו חרב הבית?
• מה ההבדל בין שני גיבורי הסיפור, יצחק ושמריהו? למי מהם כל אחד מכם מתחבר?
• מה היה מקומו ומשמעותו של בית המקדש בקרב העם היהודי עפי הסיפור?
• מה היו ההשלכות של החורבן על העם היהודי?
• האם נוספו לך משמעויות לגבי החורבן (בעקבות הסיפור או בעקבות ארועים שעברתם, אישיים או לאומיים)?

שלב ג’:

נדגיש שוב את הפער בין שני הילדים, בני אותו גיל אך לא בני אותה תקופה.

נסביר לחניכים כי ברצוננו לנסות לגשר מעט על-פני הפער הזה.

למדריך, לשלב זה אפשרויות שונות. בחר בין האפשרויות לפי הנטיה של חניכך להתבטא – בדרמה או בכתיבה ובמלל,

באופן אישי או קבוצתי.

נחלק את החניכים לשתי קבוצות. קבוצה אחת תכתוב מכתב שהיה כותב יצחק לשמריהו, לו יכל;

והקבוצה האחרת תכתוב מכתב משמריהו ליצחק, לו יכל.

בסיום הפעולה יקריא נציג מכל קבוצה את המכתבים שכתבו.

כל חניך יכתוב מכתב ליצחק או לשמריהו. במכתב זה יביע את רגשותיו לאחר ששמע את ספיוריו, ישאל אותו שאלות ויעוץ לו עצות.

החניכים יקריאו את המכתבים שכתבו.

נחלק את החניכים לזוגות, בכל זוג אחד יהיה שמריהו ואחד – יצחק. על כל זוג יהיה להציג מפגש דמיוני ביניהם.

לסיום:

נסכם כי המרחק של אלפי השנים מהחורבן מקשה עלינו להתחבר לאבל ולהבין באמת מה התחולל בט’ באב ומה משמעות הדברים.