הטבעת

עזרים

• טבעת או כל פריט קטן אחר.

מהלך המשחק:

מחלקים את השבט לשתי קבוצות, ומתיישבים בשתי שורות קבוצה מול קבוצה.

המדריך נותן את הטבעת (לבנים – אפשר גם פריט קטן אחר) לחניך הראשון מקבוצה א'.

החניכים בקבוצה זו צריכים להעביר את הטבעת בתוך כפות הידיים שלהם מאחד לשני עד לסוף הקבוצה בלי שקבוצה ב' תזהה איפה נמצאת הטבעת.

לא חייבים להעביר את הטבעת עד הילד האחרון,

אפשר להחביא אותה אצל אחד החניכים באמצע השורה ולהמשיך כאילו מעבירים אותה עד הסוף.

כאשר הקבוצה סיימה להעביר את הטבעת עד הסוף המדריך נותן אות להוריד את הידיים,

כל החניכים בקבוצה מורידים את ידיהם על הברכיים (יד על כל ברך) בלי שקבוצה ב' תיראה אצל מי הטבעת.

כעת על קבוצה ב' לגלות אצל מי הטבעת מוחבאת.

כל אחד מהחניכים בקבוצה ב' מהמר בתורו על יד אחת של חניך מקבוצה א' שבה לדעתו נמצאת הטבעת. אם הטבעת באמת נמצאת ביד שנבחרה –

הקבוצה השנייה ניצחה ומחליפים בין הקבוצות [קבוצה ב' היא זאת שמחביאה את הטבעת].

אם הטבעת לא הייתה אצלו קבוצה ב' מקבלת נקודה וממשיכים לחפש את הטבעת –

כל חניך לפי סדר הישיבה.

הקבוצה המנצחת היא הקבוצה שיש לה הכי פחות נקודות.

מה אפשר ללמוד מהמשחק?

יש לבחור רעיון אחד לכל פעולה, חשוב לגוון:

א. חברה – כל אחד מיוחד

אנו רגילים לראות בני אדם ולשפוט אותם ע"פ מלבושם והתנהגותם החיצונית, אך לפעמים דווקא אצל אדם שלא היינו מצפים כלל טמון המטמון והוא איש מרגליות. הדבר נכון לגבי כל אדם. כל אחד מאיתנו מחביא איזושהי מרגלית והתפקיד שלנו הוא לחשוף אותה למרות הקליפות והכיסויים.

ב. אתגרי החיים – "יגעת ומצאת תאמין!"

בחיינו היום יומיים אנו מנסים לבצע דברים ולהגיע למקומות שונים (רוחניים, חברתיים וכדו'). לא תמיד אנו מצליחים למצוא בקלות את הדרך או את המעשה הנכון לעשות, לפעמים יש הרבה ניסיונות כושלים עד שמצליחים, אך בסופו של דבר כל הניסיונות מקדמים אותנו למקום הנכון ובינתיים אנחנו יכולים לנסות להפיק שמחה מההצלחות במהלך הדרך.

ג. תושב"ע – מדור לדור

התורה ניתנה למשה רבנו על הר סיני אחרי שנשמרה קרוב ל-1000 דורות בידי הקב"ה.

מאז היא התחילה לעבור מפה לפה במשך הדורות, כל אחד שמר את מה שקיבל ואח"כ העביר הלאה. הנס הוא שלמרות כל הגלגולים התורה שהגיעה אלינו נשארה בלי שינוי, בדיוק כמו שניתנה לאבותינו בסיני.