חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
ילדה עולה במדרגות

מחלקת הדרכה

נושא: במעגל השנה
תת נושא: במעגל השנהחופש גדולניצול זמןתרבות ופנאי
סוג פעילות: פעולה
מתאים לגיל: חב"ב (ט ומעלה)
רמת פעילות: יום חול, עמוקה, קלילה

חבל על הזמן! (פעולה)

מטרות:
  • החניכים יבינו כי כאשר אדם יוצק תוכן לזמן שלו, הוא הופך בעצם למנהל חייו ומעניק משמעות לימים החולפים. זאת לעומת אדם שימיו חולפים על פניו מבלי ש’מטביע’ בהם משהו בעל ערך.
  • החניכים יכירו בכך שביכולתנו לנצל את הזמן ולהספיק עוד יותר ממה שאנו עושים, במסגרת הזמן המוגבל העומד לרשותנו.
  • החניכים ינסו לחשוב על תכנון זמן יעיל אשר יביא למימוש משמעותי יותר של הזמן.
  • החניכים יבינו כי בחופש בא כוח הבחירה של האדם לידי ביטוי ברמה גבוהה ביותר, וזו הזדמנות לבדוק את עצמי ולראות מה באמת מעסיק אותי, מה השאיפות שלי, בעצם- מה אני רוצה מעצמי? – כל זאת דרך סדרי העדיפויות שאנחנו מעמידים לעצמנו – בניתוב משאב הזמן שלנו לתחומים השונים.
  • החניכים יבינו שבתקופות של חופש, ובמיוחד בחופש הגדול, אין מסגרת שתכתיב לנו מה לעשות וכל מלוא האחריות על תכנון הזמן מוטל עלינו, ולכן ההשקעה בתכנון הזמן צריכה להיות רצינית ומעמיקה יותר.

 

שלב א’:

המדריך יקריא לפני החניכים את הקטע הבא:

 

רינה, את כבר כמעט בת שש-עשרה.

האם מסוגלת את להאמין, שחיית כבר כמעט רבע מכל תקופת חיי?
האדם אינו חי לעולם ועליו לנצל כמידת יכולתו את תקופת חייו.

עליו להשתדל למצות אותם עד תומם. כיצד למצות אותם, איני יכול לומר לך.

אילו הייתי יודע בבירור, הרי שמחצית מחידת-החיים הייתה נפתרת.

אני רק יודע שאיני רוצה להגיע לגיל מסוים,

 להסתכל סביבי ולגלות פתאום שלא יצרתי דבר […]

מדוע אני כותב לך כל זה? אולי כמחאה על העובדה,

שאינך מרגישה בעולם השלם שאת רוכשת עם כל יום ויום שחולף מחייך.

כבר ברגע הזה רכשת משהו. מכל טעות שאת עושה את רוכשת דבר מה,

כל רגע ורגע בחייך הוא תקופת-חיים […]  אני חייב להרגיש,

שלא רק ברגע מותי אוכל להגיש דין וחשבון על התקופה שחייתי,

 אלא שבכל דקה ודקה מחיי אהיה מוכן להתייצב בפני עצמי ולומר – כך וכך עשיתי .
) מכתבים מיוני, יוני נתניהו)

 

נשאל את החניכים: מהי השאלה שמעסיקה את יוני? למה הוא שואף?

נבין עם החניכים כי מה שמבקש יוני, ודבר זה צריך שיטריד כל אדם –

הוא לעשות דברים משמעותיים עם הזמן שחולף. בעצם, לתת לזמן משמעות.

 

המדריך יברר עם החניכים האם נושא זה מעסיק אותם.

נערוך סיעור מוחין קצר סביב הנושא.

[חשוב לשים לב! נושא זה משמעותי בוודאי לחניכים, ובבנייה נכונה של דיון, תוכל להוציא מהם מחשבות רציניות בעניין, שיוכלו להעצים את תהליך החשיבה וההפנמה השבטי. השקע בבניית הדיון ובעידוד החניכים לחשיבה בנושא ולהבעת דעותיהם ותחושותיהם.]

 

 

שלב ב’- תכנון זמן

המדריך יחלק לכל חניך את “עוגת שעות היממה” (עיגול המחולק ל 24 משולשים)

כל חניך יתבקש לצבוע את עוגת הזמן שלו – בהתאם לדברים הממלאים בד”כ את שעות היממה שלו.

נבדוק איזה הרכב מאפיין את חלוקת היממה בשבט.

ההוראות שנכתוב לחניכים על הדף:

“כל חלק ב”מעגל היממה” מייצג שעה.

צבעו כל חלק בהתאם למה שאתם עושים בו במהלך יממה שגרתית שלכם:

שינה- אדום, תפילה- ירוק, אוכל- צהוב, תחביבים- ורוד, עזרה לזולת (בבית ובקהילה)- סגול, חברה (בטלפון או במפגש)- כחול, למידה (שיעורי בית, הכנה למבחנים)- חום, אחר- כתום.”

 

לאחר מכן נחלק את השבט לשתי קבוצות.

כל קבוצה תקבל טבלת שוקולד ובה 24 קוביות.

 בפני כל קבוצה נעמיד רשימה של אותם הדברים שצוינו קודם במעגל שעות היממה, שאנו עושים בד”כ במהלך 24 השעות העומדות לרשותנו.

נדמיין עם החניכים שכל קובית שוקולד היא שעה מתוך 24 שעות היממה.

על החניכים לחשוב כמה מתוך השוקולד ראוי לתת לכל קטגוריה שהצבנו בפניהם.

צפוי (ורצוי!) שהדבר יעורר דיון בתוך הקבוצות לעניין אופן חלוקת הקוביות.

נשאל: מדוע היה קושי בחלוקת הקוביות בין הקטגוריות השונות,

מדוע בכלל היה צורך לעורר דיון בנושא?

נגיע עם החניכים לכך שהתחושה שמה שבידינו מוגבל, כמו השוקולד, מביאה אותנו להשקיע חשיבה מרובה ורצינית לאופן חלוקתו.

למעשה ראינו מתוך הדברים שזמן גם הוא משאב מוגבל, שעלינו להתייחס לחלוקתו בצורה שקולה, מחושבת ורצינית ביותר.

נחשוב עם החניכים, מה מעוררת בנו התחושה שהזמן מוגבל?

למה מחייב אותנו הדבר? נבין שמשמעות הדבר היא שנדרש מאיתנו תכנון חלוקת הזמן שלנו, באופן מחושב, המעריך את משמעותו של כל רגע.

מבחן מימוש הזמן ניכר ביתר שאת בימי החופש, אז אין לנו ‘הכתבת עיסוקים’ מטעם מערכת ביה”ס, אבל אז גם מגיע המבחן האמיתי של הערכתנו את עצמנו ואת הזמן שלנו – כפי שנראה בהמשך:

 

 

 
שלב ג’- ומה קורה בחופש?

המדריך יחלק לחניכים את הקטע הבא, ויקרא אותו עמם:

לקראת החופש מתעוררות הרבה ציפייה והתרגשות.

התקופה הטובה ביותר של השנה היא החופש, כשכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה.

חלק מאתנו ילך למחנות הקיץ של תנועות הנוער – כמדריכים או כחניכים.

 יהיו כאלו שישקיעו את רוב הזמן בעבודה,

ובסוף החופש מקווים לזכות במשכורת מכובדת.

אחרים, יבלו שעות רבות בספריה, ויקראו ספרים.

 ובאופן כללי – כל אחד עושה מה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה.

חלק ניכר מהשמחה לקראת החופש, היא לא רק הציפייה,

אלא הרצון לסיים סוף סוף את הלימודים.

בשלב כלשהו, נמאס לנו מהלימודים ומבית הספר. ברוב השנה,

אנחנו מחויבים למסגרת ומוכרחים להישאר לשבת בכיתה,

אך כאשר מגיע החופש – יש לנו היתר לא להתייבש בשיעורים משעממים.

כל “תיק הלימודים” יורד מהגב שלנו.

אבל כשאנחנו נזכרים בכמה מהחופשות הקודמות,

התמונה נראית קצת שונה מהתמונה הורודה של החופש הקרוב המצפה לנו.

אנחנו נזכרים בשעות רבות של שעמום וחיפוש אחר תעסוקה,

או שכל החברים נסעו ונותרנו חסרי-אונים יחד עם האחות הקטנה.

הרבה מהחלומות הגדולים, שהיינו אמורים להגשים בחופש, לא יצאו לפועל.

בסוף נשארנו עם כמה טיולי משפחה קצרים וחסרי מעוף. …] ]

 

המדריך יבקש את תגובת החניכים. גם לכם זה קורה?

למה זה קורה, או מדוע זה עשוי לקרות???

האם חופש הוא מכשול או הזדמנות (או שניהם…)?!

 

לאחר כמה תגובות ימשיך:

בסופו של דבר, עיקר מה שמבינים בחופש הוא “מה אנחנו באמת רוצים מעצמנו”, מה באמת מעניין אותנו ובמה אנחנו רוצים להשקיע.

עד החופש הכתיבו לנו מלמעלה מה עלינו לעשות, והשאלה “מה אני רוצה לעשות” כמעט ולא עלתה.

הדבר היחיד ששאלנו את עצמנו הוא האם מלאנו את כל המטלות שהטילו עלינו.

לקראת החופש פתאום כל אחד חייב, בלית ברירה, לשאול את עצמו “מה אני, כאדם חופשי, רוצה לעשות?”.

כאשר יש למישהו רצונות משל עצמו, העיסוק בהם ימלא את זמנו.

אבל מי שאין לו שום תחומי התעניינות והוא חסר רצונות – בשבילו החופש יהיה ריק ומשעמם.

ככל שלאדם יש רצונות גדולים יותר והוא קשור אליהם יותר, כך יהיו חייו בכלל והחופש בפרט מעניינים יותר.

החופש הוא למעשה מבחן שכל אחד עובר. המבחן הוא האם יש לו רצונות משל עצמו, או שכל מה שהוא מסוגל זה למלא אחר ההוראות שהוא מקבל מאחרים. לפעמים אנחנו מגלים בחופש שאנחנו מסתובבים סביב הזנב של עצמנו. אנחנו כבר מחכים לחזור ללימודים ולמסגרת שתמלא את היום שלנו.

קשה לנו לתת תשובה לשאלה הנוקבת: “מה אנחנו, על-דעת עצמנו, רוצים לעשות?”. אך לפעמים יש תשובות לשאלה הזו.

פלוני מגלה שהוא באמת אוהב לבנות, ולכן כל החופש הוא יעבוד בבניין. אחד מגלה שהוא רוצה לכתוב שירים וסיפורים-  ולאחר מתברר שהוא נהנה ורוצה להשקיע בתפילה.

הדברים המשמעותיים והחשובים ביותר קורים דווקא בחופש. אנחנו מתקדמים בכישרונות שלנו באופן הרציני ביותר דווקא בחופש,

כשיש לנו זמן, והדבר החשוב ביותר – את התשובות לשאלה הנוקבת “מה אני לעזאזל רוצה מעצמי?” אנחנו עונים, על-פי רוב, בחופש.

(מתוך “תיובתא”, עלון לנוער דתי)

 

שאלות מנחות לדיון בעקבות הקטע:

  • מה שונה בחופש מאשר בתקופת הלימודים?
  • איזה אתגר החופש מעמיד בפנינו (גם אם לא נרצה)? במה בדיוק הוא בוחן אותנו?
  • איך יתנהג אדם שיש לו רצונות עצמאיים בחופש, לעומת אדם חסר שאיפות ברורות?
  • איזו הזדמנות לעשות עם עצמנו/לברר עם עצמנו משהו, מעניק לנו החופש?

 

לסיכום:

הזמן הוא מתנה שניתנה לנו. יחד עם זאת, הוא מוגבל. התחושה שהזמן מוגבל מביאה אותנו לדאוג לתכנן אותו:

יש לנו עשרים וארבע שעות ביממה ועלינו להשקיע מחשבה בחלוקת הזמן שלנו, באופן שימלא את יומנו בדברים החשובים באמת…

כשמגיע החופש, והמסגרת כבר איננה, אנו נותרים עם כל מלוא האחריות לקבוע לעצמנו מה נעשה עם הזמן שלנו.

יש לנו בחירה מלאה. אנחנו בעצם עומדים במבחן:

האם יש לנו רצונות משל עצמנו? שאיפות משמעותיות?

השאלה “מה אנחנו רוצים מעצמנו” – “מהן באמת האבנים הגדולות בחיינו?!”

עומדת על פתחנו ומחכה לתשובה. זו הזדמנות מצוינת לערוך בירור כזה, ובהתאם לו – לתכנן את הזמן כך שנרגיש שאנו מעצבים את הימים והחוויות שעוברים עלינו, ומטביעים בהם את החותם שלנו.

בסיום הפעולה טוב לערוך בירור שבטי כזה, ולחשוב על כיווני עשייה אישיים ושבטיים, כמובן, לחופש הקרוב…

נהנתם מהתוכנית? נשמח לתגובה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

קבצים מצורפים

לפעולה זו לא צורפו קבצים

פוסטים נוספים

עם ישראל

מבחן החיים

אוסף קטעים וצ’ופרים למבחנים, בגרויות, תעודות, לימודים בכלליות, ועוד יותר בכלליות- אמונה בעצמי וביכולות שלי להצליח!

דילוג לתוכן