לשמוח בקלי קלות (פעולה)

• החניכות יבררו את משמעות מושג השמחה.
• החניכות ילמדו שקיימים הבדלים עקרוניים בין הנאה לבין שמחה, דהיינו, בין חוויה חיצונית חולפת לבין חוויה פנימית ומשמעותית.
• החניכות יבינו ששמחה חיונית בעבודת ה’ כי היא מובילה לעשייה חיובית.
• החניכות יבינו ששמחה אמיתית היא היכולת להתמודד עם הקשיים, ולמצוא אוצר פנימי של תקווה ושל אמונה.
• החניכות יפנימו ששמחה היא עבודה תמידית של התעלות מעל המציאות ובטחון בקב”ה שהכל לטובה בכל מצב שיהיה.

שלב א’- הנאה מול שמחה.

1. המדריכה תבחר חמש מתנדבות, ותעמיד אותם בשורה.

היא תיתן להן תפוז ותבקש שיעבירו את התפוז מאחת לשנייה בעזרת הצוואר,

כמובן ללא עזרת הידיים.

לאחר מכן, תבחר המדריכה 5 מתנדבות אחרות ותעמיד אותן בשורה.

להן תיתן קופסת גפרורים (החלק החלול) ותבקש שיעבירו את הקופסא מאחת לשנייה

בעזרת האף ללא עזרת הידיים.

מטרת המשחקים לעורר אווירת צחוק ובידור.

2. המדריכה תחלק לכל חניכה כרטיס ריק,

ותבקש מכל אחת לכתוב עליו דבר אחד שבאמת משמח אותה.

לאחר מכן נערוך סבב, שבו ישתפו החניכות את השבט במה שכתבו.

 

דיון: מה ההבדל בין מה שרשמתן בפתקים לבין החוויה שהרגשתן במשחק? האם המשחקים בתחילת הפעולה היו משמחים? מה ההבדל בין שמחה לבין צחוק והנאה?

 

המדריכה תוביל את הדיון לכך שקיימים כמה הבדלים בין הנאה לבין שמחה:

1. צחוק והנאה יכולים לבוא על חשבון אחרים לפעמים. ושמחה אמיתית – לעולם לא תפגע באחרים.

2. הנאה נגמרת כשגורם ההנאה נפסק. ושמחה אמיתית היא דבר מתמשך וקיים.

3. המשחקים היו באמת מאד מצחיקים, והיה לנו כיף… אך כשהם נגמרו, הפסקנו לצחוק וליהנות. זו לא הייתה חוויה פנימית.

לעומת זאת, ייתכן וחלק מהחניכים רשמו בפתקים דברים בעלי משמעות, הנוגעים למשהו פנימי אצלם (למשל: משפחה, מימוש עצמי, אמונה..).

שמחה פנימית היא הרבה יותר משמעותית מהנאה וכיף.

אם כן, מהי משמעותה של השמחה האמיתית?

 

שלב ב’- דיון ולימוד

כדי לברר מהי שמחה אמיתית ומאיפה היא נובעת,

נחלק את השבט לשלוש קבוצות. לכל קבוצה ניתן קטע.

לאחר 5 דק’ יתאספו החניכות למליאה,

וכל קבוצה תאמר כיצד הם מבינים את מושג השמחה על פי הקטע שבידיהם.

ננסה להגדיר עם החניכות את הפנים השונות העולות מתוך המקורות למשמעות ה’שמחה’.

2) “יש שמחה חיצונית, ויש שמחה פנימית. שמחה חיצונית היא אשליה שאדם משועמם יוצר לו באופן מלאכותי כדי לברוח מעצמו. ואילו שמחה פנימית נובעת מליבו של אדם בריא – כמו מעיין חי היא מאירה לאדם את עצמו, ומחזירה אותו אל נשמתו ואל טבעו האמיתי, כי השמחה היא המצב הטבעי של הנשמה.” (הרב אלימלך בר-שאול)

(ניתן להוסיף עוד קטעים)

 

 

לסיכום

בקטעים שלפנינו, ראינו כמה דעות שהשלימו זו את זו ועזרו לנו קצת להבין מהי שמחה.

הבנו ששמחה היא ערך חשוב מאד, וכדי לחיות בשמחה דרושה עבודה, בגרות ועומק.

השמחה היא פתח לעבודת ה’. כשאדם שרוי בשמחה יש לו חשק להיות טוב ולעשות טוב,

בניגוד להתנהגותו הפסיבית כשהוא עצוב.

בין השמחה לעצבות קיימת מלחמה: מלחמת הנשמה נגד הגוף.

השמחה היא המצב הטבעי של הנשמה, שהיא תמיד בת חורין ומחוברת לה’.

כשאנחנו נתקלים בקשיים ומאמינים באמת ש’גם זו לטובה’, ולא נגררים לעצבות –

אנחנו מתחברים לנשמה שלנו, ולקב”ה. השמחה מבטאת הסתכלות פנימית על המציאות,

אמונה ובטחון בקב”ה שהכל מתנהל לטובה גם אם בשטח נראה לנו שלהיפך…

ולכן היא כל-כך חיונית לחיינו.