עיגולי השמחה (פעולה)

מטרות:

• החניכות יבינו את הערך העצום שבגרימת שמחה לאחרים.
• החניכות יכירו בכך שפעולה זו אינה דורשת השקעה מיוחדת אלא בעיקר רגישות ותשומת לב.
• החניכות יבינו כי ביכולתם לגרום שמחה לאחרים ע"י שהן עצמן יהיו שמחות וכך יקרינו על הסביבה.

 

נחלק את החניכות לקבוצות.

כל קבוצה תקבל התחלה של 'סיפור', ועליה להמציא לו סוף,

רצוי להציג אותו בפנטומימה בפני השבט כולו. על שאר החניכות לנחש את סוף הסיפור.

• אהרון קיבל ציון גרוע במבחן ולכן בא לפעולה כשהוא עצוב ומדוכא.
• סבתא של רינת חולה ואמה לא בבית הרבה לאחרונה. רינת דואגת ועצובה.
• כמה בנות צחקו על שירה בהפסקה, ושירה נפגעה ובכתה בצד.
• שמעון חולה והוא מפסיד את הטיול השנתי שיהיה מחר. הוא מרגיש נורא כשהוא חושב על זה.

 

לאחר הצגת המקרים, נערוך עם החניכות דיון קצר:

• מה המשותף לכל הסיפורים? –
• האם חוויתם פעם חוויה דומה? איך הרגשתן?
• איך הייתן רוצות שיתייחסו אליכן אם הייתן במצב דומה?

נשמע את תשובות החניכות ונסכם, שפעמים רבות כשקורה משהו עצוב –

אי אפשר לעשות שום דבר (באותו הרגע, או בכלל) שיפתור את הבעיה,

שיהפוך במטה קסם את המצב שיהיה בדיוק כפי שהיינו רוצים שיהיה.

כמו למשל אצל שמעון שהפסיד את הטיול השנתי.

אבל – במצבים כאלה ביכולתנו לעזור לזולת במשהו אחר:

 אפשר להשתתף בצערו, לעודד אותו ולשמח אותו.

 וכך לתת לו הרגשה טובה. ובשביל זה לא צריך להשקיע יותר מדי…

רק להיות רגישים לאנשים סביבנו, להשתדל להבין מה הם מרגישים,

ולנסות לשמח אותם אם הם עצובים.

 

נספר לחניכות את הסיפור ממסכת תענית כב. (אפשר גם בעל-פה, העיקר שיבינו את תכנו):

רב ברוקא חוזאה היה מצוי בשוק של בי-לפט (שם של שוק)

והיה אליהו (הנביא) מצוי אצלו.

אמר לו (רב ברוקא): יש בשוק הזה בן עולם הבא?

אמר לו (אליהו): לאו.

בינתיים באו שני בני-אדם.

אמר לו אליהו: הללו בני עולם הבא הם.

הלך אצלם רב-ברוקא, אמר להם: מה מעשיכם?

 

כאן נעצור וניתן לחניכות להעלות רעיונות במה עוסקים שני האנשים האלה, שראויים בזכות מעשיהם לעולם הבא.

לאחר סבב קצר, נגלה לחניכות את התשובה האמיתית

אמרו לו: "בני אדם שמחים אנחנו ומשמחים עצובים"…

נסביר, שמהסיפור אנחנו יכולים לראות כמה ערך יש לכך שגורמים לאנשים עצובים לשמוח.

היינו מצפים שזכויות שמביאות לחיי עולם הבא, יהיו למשל: 'דקדוק במצוות' או 'נתינת צדקה'.

כמובן שזה לא פחות חשוב.

אך הגמרא כאן רצתה להדגיש את הערך העצום שיש בגרימת שמחה לאחרים,

עד כדי כך שבזכות מעשה זה שני האנשים הללו הם המזומנים לחיי העולם הבא, מכל באי השוק.

 

שלב ב'

עד עכשיו התייחסנו לחלק השני של המשפט שאמרו שני האנשים בשוק – "משמחים עצובים".

אך מדוע היו השניים צריכים לציין ש "בני אדם שמחים אנחנו"?

זה לכאורה מיותר! האם מגיע לך הפרס הגדול בעולם – עולם הבא – על זה שאתה שמח ??

כדי להבין את התשובה,

תאמר המדריכה שהיא רוצה להשמיע להם קטע רציני שמסכם את כל מה שלמדנו בפעולה.

נדגיש, כי חשוב לשמור על רצינות ולא לצחוק,

כי האווירה והריכוז מאד חשובים להבנת הקטע.

כשישתרר שקט, תפעילי טייפ עם קלטת בה מושמע צחוק מתגלגל של אנשים.

יש לשער שתוך זמן קצר החניכים יצחקו, או לפחות יחייכו חיוך רחב.

נשאל: למה צחקתם? אמרתי לא לצחוק!…

-אבל מה לעשות, זה מצחיק! אי אפשר להישאר אדישים…

שלב ג'

נספר לחניכות על דסי רבינוביץ ונקריא את "עיגולי השמחה". 

לסיכום:

ראינו שלשמח אנשים זה דבר מאד חשוב, ולא דורש השקעה מיוחדת.

שמחה היא דבר מדבק: אם אנחנו שמחים בתוכנו, אנחנו מקרינים את זה על אחרים.

זהו מעין מעגל – אם אנחנו שמחים – אנחנו מקרינים שמחה ומגדילים את עיגולי השמחה של אחרים,

ואם אנחנו מצליחים לגרום שמחה לאחרים- זה מגדיל את עיגול השמחה שלנו. ואז אנחנו משמחים אחרים, וחוזר חלילה…

 

שנצליח תמיד לשמח את עצמנו ולגרום שמחה לאחרים!

 

*ניתן לחשוב עם החניכות על פעילות 'שימוח' שהשבט יכול לעשות ביחד

(כמו – יציאה לשמח בבתי אבות, בתי חולים, מבצעי 'הכרת הטוב', 'מעשה טוב' וכו…).