מעשה באב ועשרה בנים

מעשה באב ששכב על ערש דווי,

קרא האב לעשרת בניו כדי לדבר איתם לפני מותו.

אמר להם האב-

“הביאו את חבילת הקש שמונחת ליד ראשי”,

לקח הבכור את חבילת הקש וביקש להביאה לאביו,

אך האב אמר: “נסה בני, לשבור את הקשים הללו”.

ניסה הבכור לשבור את החבילה, ניסה לכופפה, הפעיל כח רב,

אך הקשים נשארו שלמים.

ניסה הבן השני כאחיו, התאמץ מאד אך גם הוא לא הצליח.

וכך ניסו כל האחים לשבור את החבילה כמצוות אביהם,

ולתדהמתם לא הצליחו.

“אלה וודאי קשים מזן מיוחד,” חשב כל אח בליבו,

“הרי קש נשבר בקלות, ואיך חבילה זו לא נשברת?”

לאחר שניסו כל הבנים, ללא הצלחה, ביקש האב את החבילה.

לקח האב קש אחד ושבר אותו, לקח עוד קש ושבר אותו,

וכך שבר את כל חבילת הקש- אחד, אחד.

אמר להם האב:”איך אני שאני חלש הצלחתי לשבור את הקשים

ואילו אתם שכח רב לכם לא הצלחתם?

אלא שכל זמן שהחבילה מאוגדת, אי אפשר לשבור אותה,

אך אם מפרקים את החבילה- בקלות אפשר לשוברה,

כך אתם, בני כל זמן שאתם מאוגדים אי אפשר לנצח אף אחד מכם,

אך אם תפרדו חלילה בקלות אפשר לנצח כל אחד מכם.”