לפניכם 140 חידות על הלכות תפילה, (התשובה נמצאת מתחת לשאלה)
מומלץ לבחור חידות שמתאימות לרמה של החניכים, ניתן להכין אותם מראש וללמוד את הלכות תפילה, או שאפשר להביא ספרים שבהם יוכלו לחפש את התשובות בכוחות עצמם.
בצד העמוד יש גירסה להורדה
אפשר להחליט איך לערוך את החידון-
· לחלק את החניכים ל 2 קבוצות, כל פעם שואלים את אחת הקבוצות שאלה ונותנים 2 דקות לענות תשובה,
אם עובר הזמן או שענו לא נכון השאלה מופנית לקבוצה השניה. זוכה הקבוצה שענתה נכונה על יותר שאלות.
· שואלים את החידות את כל החניכים, לכל חניך יש דף שעליו הוא כותב התשובה, כל מי שענה נכון מקבל נקודה.
הזוכה הוא מי שהגיע למספר נקודות הגבוה ביותר או לחילופין אם למשל שואלים 100 חידות אז זוכים כל מי שהשיג 85 נקודות.
1. לפי הרמב”ם התפילה, זו מצווה מהתורה:
א. להתפלל פעם ביום, ולא משנה מה.
ב. להתפלל שלוש תפילות ביום: שחרית, מנחה וערבית.
ג. להתפלל פעם ביום אחת משלושת התפילות: שחרית, מנחה או ערבית.
ד. אין מצווה להתפלל סתם. רק אם מרגיש צורך להתפלל – חייב להתפלל.
התשובה: א
2. לפי הרמב”ן התפילה זו מצווה מהתורה:
א. להתפלל פעם ביום, ולא משנה מה.
ב. להתפלל שלוש תפילות ביום: שחרית, מנחה וערבית.
ג. להתפלל פעם ביום אחת משלושת התפילות: שחרית, מנחה או ערבית.
ד. אין מצווה להתפלל סתם. וזה חסד של הבורא שנתן לנו אפשרות להתפלל אליו.
התשובה: ד
3. מהפסוק “ולעובדו בכל לבבכם” לומדים:
א. שזו מצווה מהתורה להתפלל כי עבודה שבלב – הכוונה לתפילה.
ב. הפסוק הוא רק אסמכתא, שיש חשיבות להתפלל, אבל אין חובה כזאת.
ג. לפי רמב”ם – זו מצווה להתפלל. לפי הרמב”ן – זו רק אסמכתא.
ד. שיש מצווה לעבוד מכל הלב את הקב”ה.
התשובה: ג
4. הרמב”ן מסביר את הפסוק “ולעובדו בכל לבבכם”:
א. הפסוק מצווה אותנו להתפלל.
ב. “אסמכתא” – התפילה היא מחכמים, אבל מצאו פסוק שניתן להסבירו שיש מצווה להתפלל.
ג. להיות מוכנים להיהרג על קידוש ה’.
ד. לתת קורבנות מכל הלב.
התשובה: ב
5. לפי הרמב”ן יש מצווה מהתורה להתפלל:
א. בכל יום, לפחות פעם ביום.
ב. אין מצווה כזו מהתורה.
ג. רק כאשר יש לי סיבה, כמו בעיות קשות או להגיד תודה על דברים מיוחדים.
ד. החובה היא רק לברך ברכת המזון.
התשובה: ג
6. חכמים כתבו את התפילות לדעת הרמב”ם כי:
א. אנשים דיברו בתערובת של שפות שונות.
ב. היהודים התקשו לנסח את בקשותיהם בצורה ברורה ויפה.
ג. גם מי שלא יודע להתפלל כמו שצריך – ילמד בע”פ את התפילה, ויוכל להתפלל יפה.
ד. כל התשובות נכונות, וגם האנשים לא ישכחו לבקש מה שהם צריכים, כי הכל כתוב.
התשובה: ד
7. לדעת “ספר החסידים” התפילות נאמרות ברבים (“רפאנו”…) כי:
א. הקב”ה לא אוהב לעזור למי שחושב רק על עצמו, ולא על אחרים.
ב. כי התפילות נאמרות במניין, והרבה אנשים מתפללים יחד.
ג. כי זה יוצא יותר יפה בתפילה.
ד. לא נכון! מי שמתפלל לבד, אומר “רפאני”, ולא “רפאנו” וכדו’.
התשובה: א
8. כמה תפילות ביום רגיל, צריך להתפלל מחכמים?
א. שלוש – מוסף, שחרית וקריאת שמע שעל המיטה.
ב. שלוש – מנחה, ערבית וקריאת שמע שעל המיטה.
ג. שלוש – שחרית, מנחה וערבית.
ד. ארבע – שחרית, מוסף, מנחה וערבית.
התשובה: ג
9. מהפסוק “את הכבש האחד תעשה בבוקר, ואת הכבש השני תעשה בין הערביים” – לומדים בנושא התפילות, שכיום ריך להתפלל:
א. שחרית, מנחה וערבית.
ב. שחרית, מוסף, מנחה וערבית.
ג. שחרית וערבית.
ד. שחרית ומנחה.
התשובה: ד
10. מתפללים שלוש תפילות ביום:
א. כנגד הקורבנות.
ב. כנגד אברהם יצחק ויעקב.
ג. כנגד היום שמשתנה.
ד. כל התשובות נכונות
התשובה: ד
11. כאשר אומרים “תפילות אבות תקנום” הכוונה היא :
א. אברהם התפלל בבוקר , יצחק התפלל מנחה, ויעקב ערבית.
ב. אברהם התפלל ערבית, יצחק שחרית ויעקב מנחה.
ג. שחכמים כתבו את התפילות.
ד. התפילות הם מהתורה, וחכמים רק תיקנו אותם.
התשובה: א
12. התפילות הן “כנגד 3 פעמים שהיום משתנה על הבריות” – הכוונה היא:
א. בבוקר אומרים תודה שקמנו. במנחה אומרים תודה על מה שעשינו היום. בערבית – תפילה שנקום מחר.
ב. שחרית – יציאת השמש. מנחה – אמצע היום, מעריב – סוף היום.
ג. שחרית – לפני העבודה. מנחה – לאחר העבודה, מעריב – הולכים לישון.
ד. היום לא משתנה, זה טעות של מי שהעתיק את המשנה.
ה. כל התשובות נכונות.
התשובה: א
13. “תפילות – מתמידין תיקנום” – הכוונה היא:
א. שחרית = קורבן ראש השנה. מנחה = קורבן מוסף. מעריב = קורבן תמיד של בין הערביים.
ב. שחרית = קורבן תמיד של שחר. מנחה = קורבן תמיד של בן הערביים, מעריב = שאריות הקורבנות שלא הספיקו לשרוף במשך היום.
ג. כמו שתמיד קמים בבוקר, והולכים לישון בלילה, מתפללים שחרית וערבית. מנחה = זו לא תפילת חובה.
ד. אין דבר כזה “מתמידים תיקנום”.
התשובה: ב
14. מהפסוק “וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם” לומדים:
א. שצריך לקום בבוקר מוקדם.
ב. לא לומדים שום דבר מיוחד.
ג. שצריך להתפלל בעמידה.
ד. שאברהם התפלל שחרית.
התשובה: ד
15. מהפסוק “ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב” לומדים:
א. שיצחק היה רועה צאן.
ב. שיצחק יתפלל מנחה.
ג. יצחק העביר שיעור אחרי העבודה. (לשוח = שיחה).
ד. שכדאי לצאת ולהתפלל בשדה, ולא בבית.
התשובה: ב
16. מהפסוק “ויפגע במקום וילן שם” לומדים:
א. שיעקב פגע באנשי המקום, ולכן הוא יתלונן.
ב. יצחק מצא את מקום בית המקדש, והלך לישון שם.
ג. שיעקוב התפלל תפילת ערבית.
ד. שאברהם נפגע מאנשי המקום, ולכן הוא הלך לישון.
התשובה: ג
17. מהפסוק “ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי” לומד הרמב”ם:
א. צריך להתפלל כל היום.
ב. מי שרוטן (“אהמה”) כל היום, שומעים בקולו.
ג. יש שלוש פעמים ביום שבהם אפשר לבקש דברים.
ד. שצריך להתפלל ערבית, שחרית ומנחה.
התשובה: ד
18. תפילת ערבית מחכמים:
א. חייבים להתפלל.
ב. לא חייבים להתפלל – זו תפילת רשות.
ג. זו מחלוקת. רבן גמליאל אומר חובה, ורבי יהושע אומר רשות.
ד. פעם היו חייבים, והיום כבר לא חייבים.
התשובה: ג
19. לפי הרמב”ם – תפילת ערבית:
א. לא חייבים להתפלל – זו תפילת רשות.
ב. בעבר – היה רשות. אבל העם קיבל על עצמו להתפלל, ולכן זה חובה.
ג. גם כיום כדאי להתפלל, אבל זה לא חובה.
ד. חייבים להתפלל מעריב לפחות ערב בשבוע.
התשובה: ב
20. בתפילת ערבית החזן:
א. אומר חזרת הש”ץ.
ב. לא אומר חזרת הש”ץ.
ג. אומר חזרת הש”ץ רק בשבת וחג.
ד. יש מחלוקת אם החזן אומר חזרת הש”ץ.
התשובה: ב
21. בתפילת ערבית לא אומרים חזרת הש”ץ כי:
א. זו תפילת רשות, ולכן אין את מי להוציא ידי חובה.
ב. לא רצו להטריח את העם בלילה, ולהוסיף חזרת הש”ץ.
ג. כן אומרים חזרת הש”ץ בערבית.
ד. לא צריך להוציא ידי חובה, ולא רצו להטריח.
התשובה: ד
22. צריך להתפלל תפילת שחרית:
א. עד 4 שעות מהזריחה.
ב. עד חצות היום. (6 שעות מהזריחה).
ג. עד לערב.
ד. לפי רבי יהודה עד 4 שעות. לפי חכמים עד חצות היום.
התשובה: ד
23. לרבי יהודה מתפללים שחרית עד 4 שעות מהזריחה כי:
א. עד שעה זו הקריבו קורבן תמיד של שחר.
ב. עד שעה זו עדיין יש את הקרירות של הבוקר.
ג. עד שעה זו הקריבו את הקורבן, ועדיין קריר בחוץ.
ד. כי הוא רצה שיהיה הבדל בזמן בין שחרית למנחה.
התשובה: ג
24. הזמן הכי טוב להתפלל שחרית הוא:
א. לפנות בוקר.
ב. “תפילת ותיקין” – להגיע לשמונה עשרה בדיוק בזריחה.
ג. להתחיל את התפילה (פסוקי דזמרא) בזריחה.
ד. בעלות השחר.
התשובה: ב
25. לפי המאירי הכי טוב להתפלל “ותיקין” כי:
א. מתפללים בהתחלת הערב מעריב עם המבוגרים הוותיקים.
ב. מתפללים שחרית בזריחה לקב”ה, בשעה שבה הגויים היו מתפללים לשמש.
ג. אין חשיבות להתפלל ותיקין.
ד. ככה מתחילים את היום מוקדם, ולא מבזבזים אותו בשינה.
התשובה: ב
26. “מנחה גדולה” היא:
א. מ 6.5 שעות אחרי הזריחה עד 9.5 שעות אחרי הזריחה.
ב. מ 9.5 שעות אחרי הזריחה עד לשקיעה.
ג. מנחה שמתפללים עם הרבה אנשים.
ד. מנחה שמתפללים מ 10:45 שעות אחרי הזריחה עד לשקיעה.
התשובה: א
27. “מנחה קטנה” היא:
א. מ 6.5 שעות אחרי הזריחה עד 9.5 שעות אחרי הזריחה.
ב. מ 9.5 שעות אחרי הזריחה עד לשקיעה.
ג. מנחה שמתפללים עם הרבה אנשים.
ד. מנחה שמתפללים מ 10:45 שעות אחרי הזריחה עד לשקיעה.
התשובה: ב
28. צריך להתפלל מנחה:
א. עד השקיעה (או בשעת הדחק אפילו עד 13 דקות אחרי השקיעה).
ב. עד שעה ורבע זמנית לפני השקיעה.
ג. רבי יהודה – עד פלג המנחה. חכמים – עד לשקיעה.
ד. עד פלג המנחה.
התשובה: ג
29. “פלג המנחה” פירושו:
א. חלק מזמן המנחה (לפלג = לחלק).
ב. חצי מזמן המנחה (פלג – חצי).
ג. חצי מזמן מנחה קטנה.
ד. חצי מזמן מנחה גדולה.
התשובה: ג
30. בזמן “מנחה גדולה”:
א. היו חייבים להקריב את קורבן “תמיד של בן הערביים”.
ב. היה מותר להקריב את קורבן “תמיד של בן הערביים”.
ג. רוב העם התפללו תפילת מנחה.
ד. מי שלא הספיק להתפלל שחרית, התפלל בזמן “מנחה גדולה”.
התשובה: ב
31. בזמן “מנחה קטנה”:
א. היו חייבים להתחיל להקריב את קורבן “תמיד של בן הערביים”.
ב. היה מותר להקריב את קורבן “תמיד של בן הערביים”.
ג. רוב העם התפללו תפילת מנחה.
ד. מי שלא הספיק להתפלל שחרית, התפלל בזמן “מנחה קטנה”.
התשובה: א
32. מותר להתפלל מנחה החל:
א. מ 7 שעות אחרי הזריחה.
ב. משעה לפני השקיעה.
ג. מ 9.5 שעות אחרי הזריחה.
ד. מ 6.5 שעות אחרי הזריחה.
התשובה: ד
33. לפי רבי יהודה מותר להתפלל מנחה עד “פלג המנחה”:
א. “כדי להרחיק את האדם מהעבירה” – שלא יתפלל בטעות בלילה.
ב. עד אז היו חייבים לסיים את הקרבת קורבן “תמיד של בן הערביים”.
ג. הכוונה לעד סוף פלג מנחה – עד לשקיעה – כמו חכמים.
ד. שלא יטעו “בגלל יום המעונן” – ולא ידעו איזה יום זה.
התשובה: ב
34. לפי חכמים מותר להתפלל מנחה עד לשקיעה:
א. כי עד אז היה מותר להקריב “קורבן תמיד של בן הערביים”, ולסיים את העבודות הקשורות אליו.
ב. כי עד לשקיעה יש שמש זורחת, וזה עדיין לא נקרא לילה.
ג. חכמים לא חוששים שיתפללו בטעות בלילה.
ד. לפי חכמים – מותר להתפלל רק עד “פלג המנחה”.
התשובה: א
35. מותר להתחיל להתפלל תפילת מוסף:
א. משעה רביעית לאחר הזריחה.
ב. מיד לאחר שהקריבו קורבן “תמיד של שחר”.
ג. מחצות היום (שש שעות לאחר הזריחה).
ד. מעלות השחר.
התשובה: ב
36. מותר להתפלל תפילת מוסף – לפי שיטת רבי יהודה:
א. עד חצות היום (שש שעות לאחר הזריחה).
ב. עד “פלג המנחה” – כמו תפילת מנחה.
ג. עד סוף שעה שביעית.
ד. עד לשקיעה.
התשובה: ג
37. מותר להתפלל תפילת מוסף – לפי שיטת חכמים:
א. עד חצות היום (שש שעות לאחר הזריחה).
ב. עד “פלג המנחה” – כמו תפילת מנחה.
ג. עד סוף שעה שביעית.
ד. עד לשקיעה.
התשובה: ד
38. להלכה – השולחן ערוך פוסק שמותר להתפלל מוסף:
א. עד השקיעה.
ב. עד פלג המנחה (עד 6 שעות לאחר הזריחה).
ג. עד שבע שעות לאחר הזריחה.
ד. עד שבע שעות, אבל אם לא הספיק, נקרא “פושע”, ויכול להתפלל עד לשקיעה.
התשובה: ד
39. ברכת “אשר יצר” שנאמרת לאחר השירותים, מסתיימת במילים:
א. “רופא חולים”.
ב. “רופא כל בשר”.
ג. “מפליא לעשות”.
ד. זו מחלוקת בגמרא, אך פוסקים לסיים: “רופא כל בשר ומפליא לעשות”.
התשובה: ד
40. כאשר הולכים לישון, צריך להגיד בהתחלה:
א. את כל שלושת הפרקים של קריאת שמע.
ב. את הפרק הראשון של קריאת שמע.
ג. שני הפרקים הראשונים של קריאת שמע.
ד. יש שנוהגים להגיד שני פרקים, ויש נוהגים להגיד את כל שלושת הפרקים.
התשובה: ב
41. את ברכת “אלוקי נשמה” אומרים לפי הגמרא:
א. כאשר מגיעים לבית הכנסת לתפילת שחרית.
ב. כחלק מקריאת שמע שעל המיטה.
ג. כאשר מתעורר בבוקר.
ד. כאשר ניצל ממוות.
התשובה: ג
42. את הברכה “אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה” – אומרים לפי הגמרא:
א. בזמן שקיעת השמש.
ב. בזמן זריחת השמש.
ג. בתפילת שחרית בבית הכנסת.
ד. בשעה ששומע קול תרנגול הקורא בבוקר.
התשובה: ד
43. את ברכת “מתיר אסורים” – אומרים לפי הגמרא:
א. כאשר מתיישב במיטה, כאשר הוא קם בבוקר.
ב. מי שיוצא מבית הכלא.
ג. מי שיוצא מבית כלא של גויים.
ד. אין ברכה כזאת.
התשובה: א
44. את ברכת “רוקע הארץ על המים” – אומרים לפי הגמרא:
א. כאשר מניח רגליו בבוקר על הרצפה הבטוחה.
ב. כאשר עולה על אוניה גדולה ובטוחה.
ג. כאשר מגיע לבית הכנסת לאחר הפלגה בים.
ד. אין ברכה כזאת.
התשובה: א
45. את ברכת “להניח תפילין” – אומרים לפי הגמרא:
א. בבוקר כאשר קמים.
ב. כאשר מניחים תפילין של יד.
ג. כאשר מניחים של ראש.
ד. על תפילין של יד וגם על תפילין של ראש.
התשובה: ב
46. “המשנה ברורה” אומר ש”כאילו מעל” (לקח דבר ששייך לקב”ה) על:
א. מי שנהנה מדברים שבעולם הזה, בלי לברך ולהודות לקב”ה עליהם.
ב. מי שלוקח מבית הכנסת ספרים, ולא מחזיר אותם.
ג. מי שלוקח דברים ששייכים לציבור.
ד. מי שמתנהג לחבריו בצורה לא יפה.
התשובה: א
47. את כל ברכות השחר אומרים לפי הרמב”ם:
א. כל ברכה בזמן שעושים אותו, כמו שמופיע בגמרא.
ב. בבית הכנסת, בשביל מי שלא יודע להתפלל, ואחרי שאנו כבר נקיים.
ג. מתי שרוצים.
ד. בבית, לאחר שנטל ידיו והתלבש.
התשובה: א
48. את כל ברכות השחר אומרים לפי השולחן ערוך:
א. כל ברכה בזמן שעושים אותו, כמו שמופיע בגמרא.
ב. בבית הכנסת, בשביל מי שלא יודע להתפלל, ואחרי שאנו כבר נקיים.
ג. מתי שרוצים.
ד. בבית, לאחר שנטל ידיו והתלבש.
התשובה: ב
49. לפי הרמב”ם “ברכות השחר” הם:
א. ברכת שבח והודאה. ולכן מברכים כל ברכה על דבר שעושים אותו.
ב. ברכות כלליות שמודים לקב”ה, ולכן לא צריך לברך אותם דווקא מיד שעושים אותם.
ג. מי שיודע לברך, מברך בבית. מי שלא יודע – יברך בבית הכנסת.
ד. ברכות המצוות. כמו הקידוש.
התשובה: א
50. לפי השולחן ערוך, “ברכות השחר” הם:
א. ברכת שבח והודאה. ולכן מברכים כל ברכה על דבר שעושים אותו.
ב. ברכות כלליות שמודים לקב”ה, ולכן לא צריך לברך אותם דווקא מיד שעושים אותם.
ג. מי שיודע לברך, מברך בבית. מי שלא יודע – יברך בבית הכנסת.
ד. ברכות המצוות. כמו הקידוש.
התשובה: ב
51. לאחר שקמים בבוקר, אומרים את “ברכות התורה”, ומיד לאחר מכן:
א. ממשיכים בתפילה כרגיל.
ב. לומדים לפחות 5 דקות תורה.
ג. לומדים (קוראים) את ברכת כהנים, משנה “אלו דברים” ומהגמרא “אילו דברים”.
ד. אומרים קטע מהתורה, קטע מהמשנה והגמרא, וקטע מהזוהר.
התשובה: ג
52. לאחר ברכות התורה אומרים את “ברכת הכהנים” כי:
א. זו ברכה שמברכת ומאחלת שלום לכולם.
ב. הכהנים הם חשובים, ולכן מתחילים בברכה שלהם.
ג. לא קוראים את ברכת כהנים.
ד. הכהנים הקריבו את הקורבנות, והתפילות הם במקום הקורבנות.
התשובה: ד
53. חכמים בחרו להגיד את המשנה “אלו דברים שאין להם” כי:
א. המשנה מציינת ש”תלמוד תורה כנגד כולם” – ולכן תמשיכו ללמוד.
ב. כדאי ללמוד תורה, כי מקבלים שכר רב מהקב”ה.
ג. כי זו משנה יפה וחיובית.
ד. סתם בחרו את המשנה הזו.
התשובה: א
54. חכמים בחרו להגיד את הקטע מהגמרא “אלו דברים שאדם אוכל…” כי:
א. הגמרא מציינת ש”תלמוד תורה כנגד כולם” – ולכן תמשיכו ללמוד.
ב. כדאי ללמוד תורה, כי מקבלים “שכר העולה על כל המצוות כולן”.
ג. כי זו גמרא יפה וחיובית.
ד. סתם בחרו את הגמרא הזו.
התשובה: ב
55. לאחר ברכות השחר אנו אומרים קורבנות כי:
א. אנו רוצים להתגעגע לבית המקדש, שבו הקריבו קורבנות.
ב. אנו רוצים ללמוד תורה, ואמירת הקורבנות היא לימוד תורה.
ג. התפילה היא במקום הקורבנות, ואם אומרים אותם – זה כאילו הקרבנו אותם באמת.
ד. זה לימוד תורה, וגם במקום הקורבנות. שתי הסיבות יחד.
התשובה: ד
56. “בקורבנות” לאחר ברכות השחר אומרים:
א. בתורה – על קורבן תמיד, במשנה – “איזה מקומן”, בספרא -13 מידות.
ב. רק קורבנות של אותו יום.
ג. קורבנות, ומהתורה- עקידת יצחק.
ד. בתורה – על קורבן התמיד, במשנה “איזה מקומן” בלבד.
התשובה: א
57. באמירת פרשת התמידין בזמן אמירת הקורבנות, אנו קוראים על:
א. תמיד של שחר.
ב. תמיד של בן הערביים.
ג. תמיד של שחר ובין הערביים.
ד. קורבן תמיד של ראש חודש.
התשובה: ג
58. חכמים בחרו להגיד את המשנה “איזהו מקומן” שאומרים בקורבנות, כי:
א. זו משנה שאין בה מחלוקות.
ב. האשכנזים אומרים אותה, אבל הספרדים לא אומרים את הפרק הזה.
ג. זו משנה שיש בה מחלוקות, ולכן כל המנהגים מוצאים בה את המנהג שלהם.
ד. אין בה מחלוקות, והיא מרכזת את כל הקורבנות שמקריבים ביום רגיל.
התשובה: ד
59. בסוף הקורבנות אומרים את הפרק “רבי ישמעאל אומר ב 13 מידות…
א. כי בקטע זה ישנם כל היסודות שבעזרתם לומדים מהתורה הלכות נוספות.
ב. כדי לכבד את רבי ישמאל, שהיה תנא חשוב.
ג. כדי להזכיר לנו את 13 עיקרי האמונה.
ד. לא אומרים כלל את הקטע הזה.
התשובה: א
60. “פסוקי דזמרא” פירושו:
א. קטעי שירה לזמרים.
ב. פסוקים שזמרו – העבירו אותם מהתורה לנ”ך.
ג. פסוקים או פרקים מהתנ”ך שבהם אנו מזמרים – משבחים את הקב”ה.,
ד. כל התשובות נכונות.
התשובה: ג
61. לומדים ממשה רבינו שהתפלל וביקש להיכנס לארץ ישראל:
א. קודם משבחים את הקב”ה, ואחר כך מבקשים את הבקשות.
ב. קודם מבקשים בקשות, ואחר כך מודים לקב”ה.
ג. מתפללים תפילה קצרה, ומבקשים הכל, כדי לא לבזבז זמן לקב”ה.
ד. מהקב”ה לא מבקשים – כי הוא יודע לתת מה שאנחנו צריכים.
התשובה: א
62. אנו אומרים “פסוקי דזמרא” לפי הרב שמואל אלטר, כי:
א. אנחנו רוצים להתחנף לקב”ה.
ב. אנחנו רוצים להסביר למה אנחנו מבקשים ממנו, כי הוא באמת יכול לתת לנו.
ג. כדי שהתפילה לא תיהיה כל כך קצרה.
ד. לזכור שצריך לשבח את הקב”ה בכל יום.
התשובה: ב
63. אנו אומרים פסוקי דזמרא לפי הטור (רבי יעקב בעל הטורים) כי:
א. אנחנו רוצים להתחנף לקב”ה.
ב. לזכור שצריך לשבח את הקב”ה בכל יום.
ג. מצווה להתפלל מתוך שמחה. ופסוקי דזמרא מכניסים שמחה ללב.
ד. כדי שהתפילה לא תהיה כל כך קצרה.
התשובה: ג
64. כאשר רבי יוסי אמר בגמרא “יהי חלקי עם גומרי ההלל בכל יום” הוא מתכוון ש:
א. צריך להגיד הלל שלםםכל יום.
ב. צריך להגיד חצי הלל כל יום.
ג. צריך לשבח את הקב”ה בכל יום.
ד. הוא רוצה להיות עם אלו שאומרים את סוף תהילים בכל יום, ואלו הפרקים של פסוקי דזמרא.
התשובה: ד
65. הברכה הפותחת את פסוקי דזמרא היא:
א. “ישתבח שמך”.
ב. “ברוך שאמר”.
ג. “הודו לה’ קראו בשמו”.
ד. “אלוקי נשמה”.
התשובה: ב
66. הברכה המסיימת את “פסוקי דזמרא היא:
א. “ישתבח שמך”.
ב. “ברוך שאמר”.
ג. “הודו לה’ קראו בשמו”.
ד. “אלוקי נשמה”.
התשובה: א
67. הפרשיות בקריאת שמע כתובות:
א. לפי הסדר בהן הן מופיעות בתורה.
ב. לפי סדר החשיבות שלהן.
ג. בסדר הפוך למה שהן כתובות בתורה.
ד. לפי סדר הגיוני שחכמים קבעו.
התשובה: ד
68. לפי רבי יהושע בן קורחה, הסדר של פרשות קריאת שמע הוא:
א. 1-קבלת עול מצוות ביום ובלילה. 2-עול מלכות שמים. 3-מצוות ציצית שנוהגת רק ביום.
ב. 1-עול מלכות שמים. 2-קבלת עול מצוות ביום ובלילה. 3-מצוות ציצית שנוהגת רק ביום.
ג. הסדר שהם מופיעים בקריאת שמע.
ד. לפי סדר ה א”ב.
התשובה: ב
69. בפרשה השניה של פרשת קראת שמע, יש מצווה הנוהגת ביום ובלילה, והיא:
א. לבישת ציצית.
ב. אכילת אוכל כשר.
ג. לימוד תורה.
ד. שבת.
התשובה: ג
70. לפי רבי שמעון בר יוחאי, הסדר של פרשות קריאת שמע הוא:
א. 1- ללמוד, ללמד ולעשות. (פרשת ואהבת). 2- פרשת “והיה” – ללמוד וללמד. 3- ציצית – לעשות.
ב. 1- עול מלכות שמים. 2- קבלת עול מצוות ביום ובלילה. 3- מצוות ציצית שנוהגת רק ביום.
ג. הסדר שהם מופיעים בתורה.
ד. לפי סדר ה א”ב.
התשובה: א
71. לפי הרמב”ם, הסדר של הפרשות בקריאת שמע הוא כזה, כי:
א. 1- “שמע”- קבלת הקב”ה עלינו. 2- “והיה” – קבלת מצוות. 3- ציצית – מזכירה לקיים מצוות.
ב. 1- עול מלכות שמים. 2- קבלת עול מצוות ביום ובלילה. 3- מצוות ציצית שנוהגת רק ביום.
ג. הסדר שהם מופיעים בתורה.
ד. לפי סדר ה א”ב.
התשובה: א
72. מצוות ציצית היא:
א. כל יום, כל הזמן ביום ובלילה.
ב. רק בחגים ובשבת.
ג. רק ביום, אבל לא בלילה.
ד. רק בימי חול, ביום ולא בלילה.
התשובה: ג
73. לפי הרמב”ם אומרים שמע עם פרשת ציצית בערבית כי:
א. רוצים שנגיד בבוקר ובערב את אותו הדבר.
ב. אלו פרקים חשובים, ולכן אומרים אותם מיד בבוקר, ולפני השינה בלילה.
ג. כי זו התפילה שמצווה להתפלל מהתורה בכל יום.
ד. בציצית מוזכרת יציאת מצרים, וחובה לזכור את יציאת מצריים ביום ובלילה.
התשובה: ד
74. לאחר שאומרים בקול “שמע ישראל… ה’ אחד” אומרים:
א. “ואהבת את ה’ אלוקיך” בקול.
ב. “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” בלחש – בשקט.
ג. “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” בקול.
ד. פרשת ציצית בלחש.
התשובה: ב
75. אומרים “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” בלחש כי:
א. זה פסוק מפחיד, שהקב”ה נמצא בכל מקום.
ב. אומרים אותו בקול, ולא בלחש.
ג. כמו יעקב שנפרד מבניו לפני מותו, והם אמרו “שמע”, והוא ענה בלחש “ברוך… ועד”.
ד. אנחנו לא מסוגלים להתכוון בתפילה כמו שצריך מספיק, כדי להגיד את הפסוק בקול.
התשובה: ג
76. בקריאת שמע של שחרית יש:
א. שתי ברכות (ארוכה וקצרה) לפני “שמע”, ושתי ברכות אחרי (שתיים ארוכות).
ב. שתי ברכות (ארוכה וקצרה) לפני “שמע”, ואחר אחרי (“גאל ישראל”).
ג. ברכה ארוכה לפני וברכה קצרה אחרי.
ד. ברכה ארוכה לפני, ושתיים קצרות אחרי.
התשובה: ב
77. “ברכה קצרה” זו ברכה:
א. שהאורך שלה הוא עד 30 מילים.
ב. שהאורך שלה עד 10 משפטים.
ג. שהאורך שלה הוא עד 25 מילים, ולא יותר משלושה משפטים.
ד. אומרים בה רק פעם אחת “ברוך אתה ה'”.
התשובה: ד
78. “ברכה ארוכה” זו ברכה:
א. שיש בה יותר משלושים מילים.
ב. שיש בה יותר מעשרה משפטים.
ג. שיש בה יותר מ25 מילים, ויותר מ5 משפטים.
ד. שיש בה פעמיים “ברוך אתה ה'”
התשובה: ד
79. בקריאת שמע בערבית יש:
א. שתי ברכות לפניה, ושתיים לאחר קריאת שמע.
ב. ברכה אחת לפני וברכה אחת אחרי.
ג. ברכה לפני, ושתי ברכות אחרי.
ד. אין ברכות בקריאת שמע, לא לפני ולא אחרי קריאת שמע.
התשובה: א
80. בברכות קריאת שמע בשחרית מתחילים “יוצר אור ובורא חושך”. מזכירים “חושך” כדי:
א. להגיד שבעולם יש גם רע.
ב. להזכיר ביום שהקב”ה גיבור גם בלילה.
ג. להזכיר שתמיד בסוף היום מגיע הלילה.
ד. לא מזכירים את החושך בברכה.
התשובה: ב
81. את הברכה שניה שלפני קריאת שמע בשחרית, מתחילים במילים:
א. “אהבת עולם”.
ב. “אהבה רבה”.
ג. “יוצר אור ובורא חושך”
ד. לפי חכמים “אהבת עולם”, לפי רבי אלעזר “אהבה רבה”.
התשובה: ד
82. לפי חכמים מתחילים את הברכה השניה לפני קריאת שמע בשחרית במילים:
א. “אהבת עולם” – לפי הפסוק “אהבת עולם אהבתיך, על כן משכתיך חסד”.
ב. “אהבה רבה” – כי אנו אוהבים את הקב”ה הרבה.
ג. “אהבת עולם” – כי אנו אוהבים את הקב”ה כל כך הרבה – כמו כל העולם.
ד. “יוצר אור ובורא עולם” – כי העולם נברא מהאור.
התשובה: א
83. לאחר קריאת שמע בשחרית, אומרים:
א. “אמת ואמונה”.
ב. “אמת ויציב”.
ג. “מתחילים מיד שמונה עשרה.
ד. לפי חכמים “אמת ואמונה”, לפי רבי יהודה “אמת ויציב”.
התשובה: ב
84. 84. לאחר קריאת שמע בערבית, אומרים:
א. “אמת ואמונה”.
ב. “אמת ויציב”.
ג. “מתחילים מיד שמונה עשרה.
ד. לפי חכמים “אמת ואמונה”, לפי רבי יהודה “אמת ויציב”.
התשובה: א
85. אומרים לאחר קריאת שמע בערבית “אמת ואמונה”, כי:
א. רמז מהפסוק “להגיד בבוקר חסדך, ואמונתך (“אמונה”) בלילות”.
ב. כי צריך להאמין בקב”ה גם בלילה, כאשר לא רואים אותו.
ג. כי נאמר בפסוק “אמונה וחסד שמחוני”.
ד. לא אומרים בלילה “אמת ואמונה”.
התשובה: א
86. מי שלא אמר בשחרית “אמת ויציב”, ובערבית “אמת ואמונה”:
א. יכול לתקן זאת בתפילה למחרת.
ב. אם הוא אמר את שניהם באותו יום, זה לא נורא אם הפך את הסדר.
ג. לא יצא ידי חובת קריאת שמע .
ד. אומרים בבוקר ובלילה “אמת ויציב”.
התשובה: ג
87. הברכות שלפני קריאת שמע בשחרית הם:
א. “יוצר אור ובורא חושך”, ו”אהבת עולם אהבתיך”.
ב. “יוצר אור ובורא עולם”, ו”אהבת עולם אהבתיך”.
ג. “יוצר אור ובורא את הכל”, ו”אהבה רבה אהבתנו”.
ד. “יוצר אור ובורא חושך”, והשניה זו מחלוקת: “אהבה רבה” או “אהבת עולם”.
התשובה: ג
88. בתפילת שחרית אומרים לאחר קריאת שמע וברכותיה:
א. קורבנות.
ב. תפילת שמונה עשרה, כדי “לסמוך גאולה לתפילה”.
ג. קריאת התורה – בימים שקוראים בתורה.
ד. קריאת שמע וברכותיה – הם סוף התפילה.
התשובה: ב
89. בתפילת ערבית, אומרים:
א. קודם קריאת שמע, ואחר כך שמונה עשרה.
ב. קודם שמונה עשרה, ואחר כך קריאת שמע.
ג. לפי רבי יהושע – קודם 18 ואחר כך שמע. לפי רבי יוחנן – הפוך.
ד. כל אחד יכול להתחיל במה שהוא רוצה.
התשובה: ג
90. לפי רבי יוחנן, אומרים במעריב קודם שמע ואחר כך שמונה עשרה:
א. כדי לסמוך גאולה לתפילה, כי גאולת מצריים התחילה בלילה.
ב. כי כמו שבבוקר אומרים קודם שמע, גם בלילה אומרים בהתחלה שמע. מהפסוק “בשוכבך ובקומך” – שניהם באותו הסדר.
ג. כי קודם מקבלים עול מצוות, ורק אחר כך מבקשים דברים.
ד. כדי לסמוך גאולה לתפילה, וגם לומד מהפסוק “בשכבך ובקומך”.
התשובה: ד
91. לפי רבי יהושע בן לוי, אומרים במעריב קודם שמונה עשרה ואחר כך שמע:
א. יציאת מצרים ממש – היתה בבוקר, ולכן בלילה לא סומכים גאולה לתפילה.
ב. מהפסוק “בשכבך ובקומך” – צריך להגיד את שמע סמוך לזמן שהולך לישון.
ג. עיקר הגאולת מצריים הייתה ביום, וגם מהפסוק “בשכבך ובקומך”.
ד. אומרים בסוף “שמע” – כדי לסיים את היום באמונה בקב”ה.
התשובה: ג
92. בערבית אומרים “השכיבנו” אחרי ברכת “גאל ישראל”:
א. וזו הוכחה שלא צריך לסמוך גאולה לתפילה בלילה. (וזו מסקנת הגמרא).
ב. “השכיבנו” – זה חלק מברכות “הגאולה”, וזו “גאולה ארוכה” (“גאולה אריכתא”).
ג. אומרים “השכיבנו” לפני קריאת שמע, ואז זה לא הפסק.
ד. לפי הספרדים לא אומרים “השכיבנו” במעריב, שלא יהיה הפסק.
התשובה: ב
93. אפשר להגיד קריאת שמע בשחרית:
א. ברגע שיכול לזהות חבר ממרחק של 4 אמות. (50 דקות לפני הזריחה).
ב. ברגע שיכול להבחין בן כלב לזאב או בן חמור לערוד (חמור בר).
ג. ברגע שיכול להבחין בן תכלת ללבן, או בן תכלת לכרתי (לתורכיז).
ד. כל התשובות נכונות. כל התשובות מופיעות בתור דעות שונות בגמרא.
התשובה: ד
94. לפי הקיצור שולחן ערוך “חיים דוד הלוי” – זמן תפילת שחרית הוא מ:
א. אם אין ברירה – יכול להתפלל מעלות השחר – שזה הזמן שמותר מהתורה להתפלל, אבל אי אפשר להתחיל להתפלל שחרית לפני כן.
ב. משיכיר בחברו במרחק של 4 אמות (50 דקות לפני הזריחה), ולא לפני!
ג. מי שצריך להתפלל מוקדם – כדי להגיע לעבודה, או אנוס – יכול להתחיל להתפלל לפני עלות השחר, ובעלות השחר יברך על הטלית והתפילין ששם בהתחלת התפילה.
ד. אסור להתפלל שחרית לפני ותיקין.
התשובה: ג
95. לפי הקיצור שולחן ערוך חיים דוד הלוי, אפשר להתפלל שחרית עד:
א. עד סוף 3 שעות זמניות.
ב. חצות היום.
ג. עד לערב.
ד. עד לפלג המנחה.
התשובה: א
96. היום נחשב:
א. מעלות השחר עד צאת הכוכבים.
ב. מהזריחה עד לשקיעה.
ג. לפי המגן אברהם מעלות השחר עד צאת הכוכבים. לפי הגר”א מהזריחה עד לשקיעה.
ד. מארבע בבוקר עד שבע בערב.
התשובה: ג
97. לפי השולחן ערוך, אפשר לקרוא קריאת שמע של שחרית עד:
א. סוף שעה שלישית.
ב. מי שלא הספיק, יכול לקרוא גם בשעה הרביעית.
ג. מי שלא הספיק גם ברביעית – יקרא שמע כל היום, אבל בלי הברכות.
ד. עדיף עד 3 שעות, לא הספיק – יכול ברביעית, לא הספיק – עד לשקיעה בלי ברכות.
התשובה: ד
98. את תפילת שמונה עשרה:
א. חיברו אנשי כנסת הגדולה.
ב. שמעון הפיקולי.
ג. אנשי כנסת הגדולה חיברו, ושמעון הפיקולי סידר אותה מחדש.
ד. רבי שמעון בר יוחאי ביום מותו – בל”ג העומר.
התשובה: ג
99. באנשי כנסת הגדולה היו:
א. 71 חכמים.
ב. 120 חכמים וחלקם היו נביאים.
ג. בית דין של 23 דיינים.
ד. בהתחלה הם היו 71 דיינים, ואחר כך 120 חכמים.
התשובה: ב
100. שמעון הפיקולי “סידר” את תפילת שמונה עשרה, והוא הוסף לתפילה:
א. שלוש ברכות הראשונות של שבח לקב”ה. (אבות, גבורות ואתה קדוש).
ב. הוא לא הוסיף, רק סידר את הברכות מחדש.
ג. הוסיף את ברכת “למינים”.
ד. שמעון הפיקולי כתב לבד את תפילת שמונה עשרה.
התשובה: א
101. בתפילת שמונה עשרה יש שמונה עשרה ברכות:
א. כמו 18 שמות הקב”ה במזמור “הבו לה’ בני אלים”.
ב. כמו 18 אזכרות שיש בקריאת שמע.
ג. כמו 18 חוליות שיש בעמוד השדרה.
ד. כמו התשובות נכונות. כל הדעות מופיעות בגמרא.
התשובה: ד
102. בתפילת שמונה יש כיום:
א. 18 ברכות.
ב. 19 ברכות.
ג. לפי הספרדים – 18 ברכות. לפי האשכנזים – 19 ברכות.
ד. 7 ברכות.
התשובה: ב
103. בזמן שמשתחווה בשמונה עשרה, צריך להשתחוות:
א. שכל החוליות בעמוד השדרה לא יהיו ישרות (“יתפוקקו”).
ב. שיוכל לראות מטבע שמונחת על הלב.
ג. כמה שיכול, העיקר שיראו שהוא מנסה להשתחוות, ואפילו רק נענע את ראשו – יצא ידי חובה.
ד. כל התשובות נכונות, ומופיעות בגמרא.
התשובה: ד
104. את ברכת “ולמינים ולמלשינים” (“ברכת המינים”) כתב:
א. אנשי הכנסת הגדולה.
ב. שמואל הקטן.
ג. רבי שמעון הפיקולי.
ד. רבי שמעון בר יוחאי.
התשובה: ב
105. דווקא שמואל הקטן חיבר את ברכת המינים כי:
א. הוא שנא מאוד את הנוצרים.
ב. הוא אהב כל אדם, ועשה זאת ללא שנאה, אלא מתוך הבנה שאין ברירה, אלא לחבר ברכה נגד המינים.
ג. הוא היה ידוע בתור אדם חזק והנוצרים פחדו ממנו.
ד. הוא היה חזק, ושנא מאוד את הנוצרים.
התשובה: ב
106. את ברכת המינים חיברו נגד:
א. בתקופת רבן שמעון בן גמליאל, שהיו הרבה אנשים ששכנעו יהודים לא להאמין בקב”ה, ולא לקיים מצוות.
ב. נגד היהודים שעברו לדתות אחרות. (בעיקר אלו שעברו לנצרות).
ג. בכל התקופות – נגד אלו שמשכנעים יהודים לא להיות יהודים.
ד. נגד המשכנעים יהודים לא להיות יהודים, וגם נגד הנוצרים.
התשובה: ד
107. אחר תפילת שמונה עשרה:
א. מותר להוסיף לתפילה מה שרוצים, אפילו ווידוי של יום הכיפורים.
ב. אסור להוסיף כלום.
ג. מותר להוסיף רק דברים שמופיעים בסוף הסידור.
ד. מותר להוסיף רק ברכות של שבח והודיה.
התשובה: א
108. “תפילה קטנה” זו תפילה:
א. שאומרים אחרי קריאת שמע שעל המיטה – רק מי שרוצה מוסיף אותה.
ב. תפילה מיוחדת, למי שאין מספיק זמן להתפלל תפילה שלמה.
ג. סוף תפילת שחרית, מ”אשרי יושבי ביתך” לאחר שמונה עשרה – עד סוף התפילה.
ד. זה כינוי לברכת המזון.
התשובה: ג
109. את “אשרי יושבי ביתך” אומרים:
א. שלוש פעמים ביום. בפסוקי דזמרא ובסוף תפילת שחרית, ובתפילת מנחה.
ב. בפסוקי דזמרא ובמנחה.
ג. בשחרית, מנחה וערבית.
ד. שלוש פעמים בשחרית, ופעם במנחה.
התשובה: א
110. “אשרי יושבי ביתך” מחובר:
א. מפרק בתהילים.
ב. הפסוק הראשון והשני לקוחים מפרקים שונים מתהילים, והשאר זה פרק קמ”ה בתהילים.
ג. זה אוסף של הרבה פסוקים מכל התנ”ך.
ד. זה אוסף של הרבה פסוקים מתהילים.
התשובה: ב
111. מוסיפים את “תפילה קטנה” בשביל:
א. עמי הארץ שאיחרו לתפילה, לפחות ישמעו תפילה קצרה שמזכירה את התפילה השלמה.
ב. למי שקשה להתפלל תפילה ארוכה.
ג. למי שאין לו זמן להתפלל תפילה שלמה.
ד. אין דבר כזה “תפילה קטנה”.
התשובה: א
112. בסוף התפילה אומרים את הפרק “יענך ה’ ביום צרה”:
א. זו הברכה ה20 לתפילת שמונה עשרה.
ב. זו הברכה ה19 לתפילת שמונה עשרה.
ג. להזכיר לנו כי הקב”ה יכול לעזור לנו.
ד. מתפללים שהקב”ה אכן ישמע ויעשה כל מה שביקשנו בתפילת שמונה עשרה.
התשובה: ד
113. “קדושא דסדרא” זה:
א. קדושה מסודרת, שאומרים אותה בחזרת הש”ץ.
ב. קדושה לפי הסדר – לפי המנהגים השונים.
ג. קדושה מסודרת – חזרה על הקדושה – גם למי שלא הספיק להתפלל בציבור.
ד. תפילת “ובא לציון גואל” שבה יש קדושה – בשביל מי שלא הספיק להגיד קדושה בציבור.
התשובה: ד
114. תרגמו את הקדושה בתוך “ובא לציון” לארמית:
א. כדי שגם האנשים הפשוטים שדיברו אז ארמית, יבינו מה שהם אומרים.
ב. כדי שסתם אנשים לא יבינו את הקדושה, כי יש בה סודות מהקבלה.
ג. תרגמו אותה לארמית, כדי שאנשים חילוניים לא יבינו מה שהם אומרים.
ד. הקטעים בארמית, הם בכלל לא קשורים לקדושה.
התשובה: א
115. לפי אבודרהם, יש ב”ובא לציון גואל” רמז לתפילה אחרת. והיא:
א. תפילת מנחה ליום כיפור.
ב. תפילת שמונה עשרה, כי יש בו 18 פעמים שם ה’.
ג. לתפילת לחש בשבת, כי יש בו שבע פעמים שם ה’, כמו מספר הברכות בתפילת לחש בשבת.
ד. אין בו שום רמז לשום תפילה.
התשובה: ב
116. בסוף תפילת שחרית אומרים “שיר של יום”, אין כאלוקינו, ועלינו לשבח:
א. כדי לבקש ברגע האחרון עוד בקשות.
ב. כי אלו הדברים שהיו אומרים בבית המקדש לאחר הקרבת קורבן “תמיד של שחר”.
ג. כדי שלא להפסיק את התפילה לאחר כל הבקשות, כמו מי שזורק מעליו משא.
ד. כי כך סיימו את תפילת הכהן הגדול ביום הכיפורים.
התשובה: ג
117. מסיימים את התפילה ב”עלינו לשבח”:
א. כי היא מסכמת את החשוב בתפילה – האמונה בקב”ה, והתקווה שכל העולם יאמין בקב”ה.
ב. כי זו תפילה חשובה – שאומרים אותה במוסף של יום כיפורים.
ג. היא במקום קריאת שמע – למי שאיחר לתפילה.
ד. לא מסיימים את התפילה בתפילת שמונה עשרה.
התשובה: א
118. לפי השולחן ערוך – מי שלא יכול להתפלל במניין:
א. יתפלל בבית הכנסת בלי מניין.
ב. ישתדל להתפלל בזמן שכולם מתפללים במניין. לא יכול – התפלל בלי מניין בבית הכנסת.
ג. יתפלל מתי והיכן שירצה. העיקר שהתפלל.
ד. יתפלל במניין את התפילה הבאה, ואז ישלים את התפילה שהפסיד.
התשובה: ב
119. לפי הרמב”ם, מי שלא מתפלל במניין, למרות שיכל להתפלל במניין:
א. נקרא “רשע”.
ב. נקרא “שכן רע”.
ג. נקרא “עצלן”.
ד. אין לו שום כינוי.
התשובה: ב
120. החיי אדם מסביר למה חשוב להתפלל בבית הכנסת:
א. זה כמו שכנים שלא באים לבקר אחד את השני – שכנים רעים.
ב. כי זה כמו המקדש.
ג. כי שם יש תמיד הרבה יהודים.
ד. כי זה מקום שמיועד לתפילה.
התשובה: א
121. מי שמגיע בן עשרת הראשונים לבית הכנסת:
א. צריך להיות חזן.
ב. מקבל את השכר שמגיע לכולם, והם נשארים ללא שכר.
ג. מקבל כמו השכר של כולם, אבל גם הם מקבלים שכר.
ד. לא מקבל שום דבר יותר מכל אחד אחר.
התשובה: ג
122. לפי רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי, חשוב להתפלל במניין, כי:
א. במניין, אדם לא חושב רק מה טוב לו, אלא דואג שלא לבקש דברים שפוגעים בציבור.
ב. לאדם קשה להתכוון בכל התפילה. לכן במניין, כל אחד נותן חלק שאותו התפלל היטב לכולם, וביחד לכולם יש תפילה מושלמת יותר.
ג. מי שמתפלל לבד, הוא דומה לאדם ששומר על הבית שלו מאוייבים, במקום להצטרף לצבא ולשמור על כל המדינה.
ד. כל התשובות נכונות.
התשובה: ד
123. כל “דבר שבקדושה” צריך להיאמר כשיש לפחות:
א. שלושה אנשים, כמו בזימון.
ב. מניין – עשרה גברים יהודים מעל גיל בר מצווה.
ג. עשרה יהודים, ולא משנה אם בנים או בנות מעל גיל בר/בת מצוה.
ד. אפילו שניים נחשבים רבים, ואפשר להגיד בהם דבר שבקדושה.
התשובה: ב
124. לפי הרמב”ם, מי שעונה ” אמן” על ברכת החזן:
א. יוצא ידי חובה, כאילו ברך בעצמו.
ב. יוצא ידי חובה, רק אם הוא לא יודע לברך בעצמו.
ג. יוצא ידי חובה רק אם חזר על התפילה בלחש עם החזן.
ד. לא יוצא ידי חובת תפילה כלל.
התשובה: ב
125. לפי השולחן ערוך: אם כולם יודעים להתפלל:
א. החזן יחזור על שמונה עשרה (חזרת הש”ץ) כדי לשמור על המנהג.
ב. החזן לא יחזור על שמונה עשרה, כי זו ברכה לבטלה.
ג. החזן יחזור על שמונה עשרה, אך יקפידו שלפחות אחד יענה “אמן” במקום להתפלל בעצמו.
ד. החזן יחזור על שמונה עשרה, אך בלי להגיד את שם ה’.
התשובה: א
126. לפי המשנה ברורה, אם כולם יודעים להתפלל:
א. החזן לא יחזור על שמונה עשרה, כי זו ברכה לבטלה.
ב. החזן יחזור על שמונה עשרה, אך יקפידו שלפחות אחד יענה “אמן” במקום להתפלל בעצמו.
ג. החזן יחזור על שמונה עשרה, כי אולי יגיע מישהו שלא יודע להתפלל.
ד. החזן יחזור על שמונה עשרה, אך בלי להגיד את שם ה’.
התשובה: ג
127. לפי הטור (רבי יעקב בעל הטורים) אומרים את חזרת הש”ץ גם היום:
א. כדי שנוכל להגיד קדושה, (וכן מודים וברכת כהנים שאותם הוא לא מזכיר).
ב. בשביל מי שאין לו כוח להגיד את כל התפילה, ומעדיף לענות “אמן”.
ג. כדי שלא שלנות מנהג קדום.
ד. כדי שהתפילה תהיה יותר ארוכה, ונזכה נזכה לעוד זמן מצווה.
התשובה: א
128. מי ראוי שיהיה חזן?
א. כל יהודי, כי כל ישראל “כולם קדושים”.
ב. צדיק, אהוב על הבריות, קול נעים, והתנהגות יפה, ואם אין כזה – יקחו קרוב לזה.
ג. רק רבנים יכולים להיות חזנים.
ד. רק מי שאומר קדיש, יכול להיות חזן.
ה. שאדם אבל (שמת לו אבא או אמא או ילד)– הוא משתדל להיות חזן, כי:
1. זה תפקיד חשוב, וזה משמח את האבל העצוב.
2. כדי שהאבל יהיה עסוק, ולא יחשוב על מי שמת לו.
3. זה תפקיד חשוב, וזה עוזר לנשמה בשמים.
ו. האבל לא צריך להיות חזן.
התשובה: ג
129. מי שהתפלל שמונה עשרה בלחש:
א. לא צריך לענות “אמן” בחזרת הש”ץ, כי כבר יצא ידי חובה.
ב. אסור לו לענות “אמן” – כי זה כמו ברכה לבטלה.
ג. חייב לענות אמן, ויתכוון שכל מה שהחזן אומר זה אמת. “אמן” = “אני מאמין”.
ד. לא חייב לענות אמן, אבל אם רוצה – מותר לו לענות “אמן”.
התשובה: ג
130. הבית חדש אומר לענות אמן על חזרת הש”ץ, גם אם התפלל בלחש:
א. והתכוון שאכן תפילותיו בלחש יתקבלו. “אמן” = “שיאמנו בקשותינו”.
ב. כדי ללמד את אלו שלא יודעים להתפלל, ואפילו לא לענות “אמן”.
ג. כדי שלא ירדם סתם בתפילה.
ד. לא צריך לענות “אמן” – אם התפלל בלחש.
התשובה: א
131. “נשיאת כפיים” זה:
א. אדם המרים את ידיו בתפילה, ומבקש בקשות מהקב”ה.
ב. ברכת כהנים שהכהנים מברכים את הציבור בסוף חזרת הש”ץ.
ג. אנשים המוחאים כפיים, מרוב ההתלהבות בתפילה.
ד. אנשים שלא מסוגלים להתפלל, ולכן הם רק מרימים ידיים – נושאים כפיים.
התשובה: ב
132. את ברכת הכהנים אומרים בסוף חזרת הש”ץ:
א. כי את הטוב – הברכות שומרים תמיד לסוף.
ב. כי לא מצאו זמן יותר נוח בשאר התפילה.
ג. כי התפילות הם במקום קורבנות, וגם בזמן המקדש הכהנים ברכו את מביא הקורבן בסוף הקרבת הקורבן.
ד. כי זה אמצע התפילה.
התשובה: ג
133. בזמן ברכת כהנים:
א. לא מסתכלים על הכהנים, כדי להתרכז בברכה שהם מברכים אותנו.
ב. אומרים פסוקים שבאים לחזק את ברכת הכהנים.
ג. עומדים קרוב לכהנים, כדי שהברכה תהיה קרובה אלינו.
ד. מסתכלים על הכהנים, ובוחרים את הכהן שממנו רוצים לקבל את הברכה.
התשובה: א
134. לפי “רושמי הרשומות” קוראים בתורה בשבת, שני וחמישי:
א. כדי שגם החקלאים המביאים את פירותיהם בימים שני וחמישי ישמעו קריאת התורה.
ב. כי הם לא רוצים שיעברו יותר משלושה ימים בלי קריאת התורה.
ג. כי זה מה שיצא להם בהגרלה.
ד. בשני וחמישי קוראים בתורה רק בשביל מי שלא שמע קריאת התורה בשבת.
התשובה: ב
135. לפי הירושלמי, עזרא אמר לקרוא בתורה גם:
א. ביום שני, חמישי, שבת במנחה, ראש חודש וראש השנה.
ב. רק בשני וחמישי.
ג. בשני, חמישי ובשבת במנחה.
ד. כל הקריאות בתורה הם לפי תקנת עזרא.
התשובה: ג
136. לפי הרמב”ם, עזרא אמר לקרוא בתורה:
א. ביום שני, חמישי, שבת במנחה, ראש חודש וראש השנה.
ב. רק בשני וחמישי.
ג. בשני, חמישי ובשבת במנחה.
ד. רק בשבת במנחה. כל שאר הקריאות הם מהתורה.
התשובה: ד
137. את כל התורה מסיימים:
א. פעם בשנה – בשמחת תורה.
ב. בעבר סיימו פעם בשלוש שנים. כיום מקובל לסיים, ומיד להתחיל מחדש בכל שנה בשמחת התורה.
ג. פעם בשבע שנים – בשמיטה.
ד. כל אחד לפי המנהג שלו.
התשובה: ב
138. את ההפטרה קוראים:
א. בכל שבת, בסיום קריאת התורה.
ב. בבר מצווה בשבת בלבד.
ג. מתי שרוצים.
ד. בכל בר מצווה, גם ביום חול.
התשובה: א
139. בהפטרה צריכים להיות לפחות:
א. 10 פסוקים. כמו המניין.
ב. 21 פסוקים.
ג. כמה שרוצים.
ד. כמה שרוצים, אבל לא יותר מהפסוקים שיש בפרשה.
התשובה: ב
140. הנהיגו לקרוא את ההפטרה:
א. עזרא ונחמיה. שלא רצו שישכחו את הנ”ך.
ב. לפי כ 350 שנים – ע”י הבעל שם טוב (הבעש”ט).
ג. בתקופת החשמונאים, שהיה אסור לקרוא בתורה, אבל מותר לעיין בנ”ך, וכך נזכרו בפרשה.
ד. זו מצווה מהתורה.
התשובה: ג
