“המכתב הזה נכתב מכל הלב, ממני, האדם שאתה רואה באוטובוס,
או במדרכה ליד, אני רוצה לספר לך משהו:
הלכתי ברחוב וראיתי קבצן אחד. הוא היה לבד מאוד, כולם מסביבו מיהרו.
הייתה לו מנדולינה ישנה והוא ניגן מנגינה עצובה.
נעצרתי עם עוד כמה אנשים להקשיב, עמדנו ושתקנו.
הייתה שם גם ילדה אחת, היא נתנה לו כסף וחייכה אליו,
החיוך שלה היה כמו שמש והיא אמרה בפשטות: “שיהיה לך יום נעים, אני אוהבת אותך.”
הלכתי משם, מנסה לקחת קצת מהאור הגדול שהיה בחיוך שלה ולהעביר בין כולם.
חייכתי לנהג אוטובוס והרגשתי כמה שאני אוהב אותו.
הוא חייך לאישה הזקנה שעלתה אחרי, והיא התיישבה ליד מישהו שהיה לו על הפנים
דיכאון גדול. היא חייכה אליו, וגם הוא חייך.
הרגשתי כמה אהבה וטוב יש באוטובוס הזה. פתאום המון מנורות נדלקו בו.
מין השפעה שיש לנו אחד על השני, השפעה חזקה ומחזקת! נר לא רגיל שקיים
בכל אחד מאתנו, דולק לפעמים לבד, לבד מידי.
אבל הנר הזה הוא חלק ממערכת שלימה. מערכת ענקית של אורות.
וכשהמערכת הזאת דולקת יחד, מתוך כך שכל נר אינו לבד,
כל נר הוא חלק ממנה, והיא חזקה ומבעירה את העולם כולו באור הנצח.
איזה עם שאנחנו!!! אתה קולט את זה?!
פתאום כל האוטובוס פשוט חייך. כמו שדה קוצים, אם אש תתפוס בקוץ אחד שבו,
הוא ישר ידליק את הקוץ השני.
אם אני אשמח ואהב, ואגע בך עם זה, אז ישר גם אתה תשמח ותאהב!
איזה חיבור מופלא זה! פאזל לא רגיל!
פאזל עם כוחות. תנסה את זה. אתה מתבייש?
אתה לא חייב לומר שאתה אוהב, מספיק שאתה מרגיש את זה ורואים את זה אצלך!
האור שבלבך כבר יעבור הלאה…”
