בכל יום ויום אנו מצווים לזכור את יציאת מצרים: “למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך”.
מצוות רבות בתורה הן ‘זכר ליציאת מצרים’.
מדוע כה חשוב לזכור את יציאת מצרים? על כך עונה ההגדה: “ואילו לא הוציא הקב”ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים”.
ביציאת מצרים נולד עם ישראל, והתחדש בעולם דבר שלא היה בו קודם לכן. עם ישראל מבשר לעולם את בשורת המוסר והצדק. האידיאלים והשאיפות הרוחניות הנעלות. בלי עם ישראל כל העולם היה נשאר תקוע ו”משועבד לפרעה במצרים”. אין הכונה שפרעה תמיד היה מלך, ברור שיום אחד הוא היה מת, אלא הכוונה שהמורשת של פרעה והמצרים היתה ממשיכה לשלוט על העולם. ממלכת מצרים היתה ממלכה שכל הזמן עסקה בהנאות גשמיות ובעבודת אלילים. הם הפכו את הטבע והחומר להיות אלוהים. העולם היה חייב להשתחרר מזה, לכן הוציא ה’ את ישראל ממצרים.
כל המצוות כולן הן בעצם המוסר והצדק האידיאליים שהאדם צריך ללכת בהם. לפיכך כל המצוות כולן קשורות בקשר בל יינתק ליציאת מצרים, ולכן ברובן אנו מציינים שהן ‘זכר ליציאת מצרים’. כשאנו אומרים ‘זכר’ אין כוונתינו רק לזכרון סתם. יציאת מצרים איננה ארוע הסטורי שחלף ועבר. יציאת מצרים התחילה אז, במצרים, אך נמשכת כל הזמן עד אחרית הימים. כל התקדמות מוסרית ומידותית של עם ישראל, כל קיום מצוה של אדם מישראל הם בעצם יציאה מסוימת ממצרים. ביציאת מצרים הופיע יד ה’ והקב”ה החל להראות לבני האדם את שליטתו המוחלטת בעולם הזה דרך עם ישראל. כל הופעה וגילוי נוסף של התכנים האלוקיים, של התורה הקדושה, זהו גילוי נוסף של יציאת מצרים.
(גואל ישראל, מרכז הרב)
