מילים – דן אלמגור
הם התקדמו לאט. הכל היה רגוע.
מנגד הנהר וגומא מרשרש
פתאום רעם ברק, אחד צעק: פצוע!
אני כבר בא- ענה לו החובש.
עלינו על מוקש! – צעק אז הפצוע,
אני כאן, לצידך – ענה לו החובש.
ברד של אש ניתך, ברד כבד קטוע,
מעבר לנהר, לגומא הרוחש.
הַשאירו אותי כאן – ביקש אז הפצוע,
עזוב שטויות – ענה לו החובש.
תציל את עצמך – ביקש אז הפצוע.
אני נשאר איתך – ענה לו החובש.
והם נותרו שניהם, והשדה פתוח.
והם נותרו שניהם, והם גלויים לאש.
אנחנו אבודים – מילמל אז הפצוע,
אחוז בי טוב – ענה לו החובש.
נפצעת גם אתה – מילמל אז הפצוע
עזוב, זה לא נורא – ענה לו החובש.
האש כבדה, כבדה! קשה, קשה לנוע.
רק לא להתייאש, רק לא להתייאש,
אזכור אותך תמיד – נשבע אז הפצוע.
רק לא ליפול – מילמל אז החובש.
שלך עד יום מותך – נשבע אז הפצוע.
היום הוא יום מותי – ענה לו החובש.
פתאום ענן אבק, פתאום עלתה הרוח,
וצל על הקרקע, והוא קרב, רועש.
ניצלנו! הם באים! – ייבב אז הפצוע,
אך לא שמע מילה מן החובש.
אחי, אחי שלי! – ייבב אז הפצוע.
מעבר לנהר הגומא מרשרש,
אחי, אחי שלי
אחי, אחי שלי
אחי!!!
