שמיני עצרת או שמחת תורה? (פעולה)

מטרות הפעולה:

1. החניכים ילמדו על חג שמחת תורה ושמיני עצרת
2. החניכים יבינו שהתורה היא לא אוסף של חוקים חסרי משמעות, אלא היא מדריכה אותנו ואת העולם
3. החניכים ישמחו יותר בתורה ובנותן התורה.

עזרים

• לוח דמקה
• שחקנים לדמקה
• בריסטול עם ציור של מטבע (שלב א’)
• היגדים כתובים (שלב ג’)

שלב א’:

נספר לחניכים על אדם שארגן מסיבה מפוארת. במשך שבוע הזמין מאות אנשים וכולם שמחו ונהנו. לקראת סוף המסיבה, פנה המארח לחבריו הקרובים ביותר ואמר להם : “אל תלכו, את הדברים הטובים ביותר השארתי לסוף המסיבה.”

למדריך: כדאי להרחיב בסיפור המסיבה ולתאר מה היה שם כמו אוכל, בריכה וכו’. ניתן גם להביא תמונות / חפצים קשורים: למשל משקפת, קרם שיזוף, יין ועוד.

ניתן לחניכים לנחש מה הנמשל. בכל שנה יש שבוע של “סוכות” בו ה’ רוצה בקרבתנו, והוא שמח איתנו. בבית המקדש היו נוהגים להקריב 70 פרים כנגד אומות העולם שבית המקדש היה מרכז העולם כולו, גם בשביל הגויים. אך לסוכות מוסיף ה’ יום מיוחד – שהוא במיוחד בשביל הקרובים אליו בשביל עם ישראל. לכן החג נקרא ‘שמיני עצרת’ – עצרת זו התכנסות. יום נוסף בו עם ישראל מתכנס בבית המקדש.

שלב ב’

נראה לחניכים את המילים “שמיני עצרת” ונשאל אותם למה שמו השני של החג, “שמחת תורה” זה בעצם הצד השני של המטבע? – אותו החג רק מהכיוון השני?

נסביר שהשם ‘שמיני עצרת’ מסמל את השמחה של ה’ בנו, אך השם ‘שמחת תורה’ מסמל את השמחה שלנו בנותן התורה ובתורה.

שלב ג’

• נשחק פינוקיו ללא כללים: מותר לדרוך מתי שרוצים ומי שדורכים עליו לא יוצאים מהמשחק
• נשחק דמקה ללא כללים: מותר לזוז לאיזה כיוון שרוצים, על איזה צבע שרוצים, כמה שרוצים וללא תור. (אפשרות א’: לכל זוג חניכים נחלק לוח דמקה מצולם ונביא 2 חפצים שיכולים להיות ה”שחקנים”. אפשרות ב’: דמקה אנושית שבטית – מחלקים את השבט ל2 קבוצות.)

נשאל את החניכים: האם נהניתם? מדוע? האם החוקים מגבילים את המשחק או דווקא מעשירים אותו?

שלב ד’

נפזר מספר היגדים וכל חניך יצטרך לעמוד ליד ההיגד שנראה לו

• התורה היא אוסף של חוקים
• צריך לעשות את המצוות כדי שלא אקבל עונש
• התורה שומרת על עם ישראל בכל הדורות
• התורה תהיה בעתיד אור לגויים
• התורה גורמת לאדם להיות אדם טוב יותר
• תורה זו שליחות

לחניכים בוגרים: נעשה דיון בין החניכים מדוע הם חושבים כך ולמה. לחניכים

לחניכים צעירים: נבחר חניך מכל דעה (מכל פתק) והוא יצטרך לשכנע למה הוא הכי צודק.

נסכם את הדיון ונגיע לקראת סיום הפעולה: נדבר על כך שכמו שהכללים לא נועדו כדי להגביל את השחקנים אלא כדי לתת לנו בסך הכל מסגרת שיהיה משחק מהנה. כך גם התורה, היא לא אוסף של חוקים חסרי משמעות אלא החוקים הם ההדרכה שלנו לחיות את החיים הפרטים והדרכה כיצד לנהל את העולם.

לסיכום

נקרא את הקטע של הרב שרלו

“…יום שאנו מכנים אותו בשם “שמחת” תורה מלמדת גם את הצליל המיוחד של התקשרותנו בתחילה. צריך להתאושש מהתחושה המוטעית העולה לעתים מהימים הנוראים, כאילו ריבונו של עולם יושב בשמיים ו”מחפש” אותנו, וכאילו התורה היא רשימה מתמדת של “חומר” שאנו נאלצים ללמוד למבחן של הימים הנוראים. יש מימד משמעותי מאוד של יראה ופחד בעבודת ד’, אולם לא זה הבסיס לה. הבסיס הוא שמחה ואושר על כך שזכינו להיפגש עם מכתב אלוקים החרות על הלוחות, נבחרנו מכל האומות לממש את דבר ד’ במציאות ולשאת את שם ד’ בעולם כולו, ואנו ממשיכים מסורת עתיקת יומין של הסתערות מתמדת על העולם כדי לתקן אותו במלכות ש-די. זו זכות עליונה, שגם עליה אנו מברכים בשעה שאנו עולים לתורה (“אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו”), וזכות זו ממלאת את האדם תחושת שמחה, כמו גם קבלה על עצמו לממש את השליחות הזו, ולקיים את הכתוב בתורה עצמה.“