העולה אל ההר,
בתחילה יביט אל הפסגה הרחוקה, וייאוש יציף את לבבו וימסוך לאות באבריו.
אך אם מעט חזק הוא, יאזור כוחות ויתחיל במלאכתו, צעדיו הראשונים יהיו לאים וקשים, אך הוא יתנער וימשיך לו בדרכו.
פעמים שיעצור כדי להרוות את צימאונו או להשביע רעבונו.
פעמים שיעצור כי קשה עליו הדרך
ופעמים כי הביט מעלה וראה את הדרך שנותרה ונמלא ייאוש.
תמיד צריך הוא להתאמץ וליגע עצמו, לאמץ כל שריר וגיד בגופו כי הוא יודע שעצירה מיותרת עלולה להיות קטלנית.
פעמים שייפול אחור וישוב קצת אחורה, יתדרדר, ייפול ויפצע אך חייב הוא להתגבר.
ואז, לבסוף כשיגיע אל ראש ההר יביט מטה, יראה את אשר השיג, ויישא תפילה לא-ל עליון בורא עולם.
נפלאה היא דרכו של העולה במעלה ההר…
דרך אמת, דרך חיים.
