אבישי ימין ליברטי

ביום ראשון, ח’ באלול תשע”ה הראה תאונת דרכים קשה בין רכב פרטי שעמד בשול הדרך למשאית אשר נסעה בכביש 1 סמוך למחלף לטרון.

בתאונה נהרג אבישי ימין ליברטי בוגר התנועה אשר הדריך בסניף רחובות בנים.

לאבישי ישנן ארבע אחיות בסניף הבנות. חרות ואביה- בוגרות התנועה ואמונה ותאיר- חניכות בסניף כיום.

תנועת אריאל משתתפת בצערה של המשפחה ושולחת את תנחומיה.

מאמר על אבישי ז”ל- מי שחלם
כתב: מרדכי יורבצקי, חבר של אבישי

המאמר פורסם לראשונה ב”מידעתי”, עיתון המועצה האזורית נחל שורק.

מי שחלם שעוד שנה או שניים, עשרות חברים ובני משפחה ילוו אותו אל מתחת לחופה, שם יינשא באושר עם בחירת ליבו.

מי שחלם שכשיגיע לגיל עשרים וחמש יהיה נשוי באושר ויהיה אב לשלושה ילדים מתוקים, חייכנים ושובבים.

מי שחלם שאחרי שיתאקלם קצת אחרי החתונה, הוא יעבור לישוב קטן ביהודה ושמרון, שם ישב ויגור יחד עם משפחתו שנים ארוכות.

מי שחלם שביום שישי, אחרי שבוע העבודה המפרך, ייצא ויבלה עם הילדים במשחק כדורסל משותף,

ידריך אותם וילמד אותם את מה שהוא יודע.

ואז, ייזכר בנערותו ובימים שבהם בילה שעות ארוכות במשחק הכדורסל,

אבל רק בשביל להתאוורר מהלימוד האינטנסיבי של היום הארוך שעבר עליו.

מי שחלם שיום אחד הוא יתעורר בבוקר ויראה שעל המקרר תלויה הזמנה לחתונה של חניך שלו מהסניף,

אחד מני רבים, אשר השקיע בהם את נשמתו ומרצו בעת שנות התיכון,

טיפח והדריך, והנה הזרעים הפכו עצים, והם מזמינים אותו ליטול חלק באירוע המרגש בחייהם.

מי שחלם שבחופשות הקיץ, ייצא יחד עם המשפחה הגדולה שלו לנופש רחוק מהבית,

ללא דאגות וטרדות היומיום. יש יזכה לבלות ימים ארוכים לצד ילדיו וילדותיו,

אחיו ואחיותיו ויזכה לשמוע מהם וליהנות מנוכחותם המיוחדת, ובאותו הזמן,

בעת הבילוי בבריכה, יחזור לאחור עשרים שנים לאחור אל זיכרונות החופשות המשפחתיות של הילדות.

מי שחלם שכשהוא יהיה גדול, הוא יקים ישיבה גדולה בה ישבו מאות תלמידים לצד סטנדרים

וגמרות וילמדו תורה שנים ארוכות בלי בעיות פרנסה וטרדות יום-יום מעיקות.

מי שחלם על סעודות השבת המשותפות, כשהוא יסב לשבת על יד שולחן ארוך,

אשר סביבו ישובים אשתו המתבגרת, שמונת ילדיו, שני נכדים חייכניים וארבע נכדות מתוקים מדבש.

אז כן, הוא חלם על כל הדברים האלו, הוא באמת ובתמים האמין שהוא יזכה לעבור על כל השלבים,

לממש את החלומות והציפיות שלו, לשבת שנים ארוכות בישיבה רצינית,

לזכות להיות חלק מהכוח הלוחם של צבא ההגנה לישראל, לעבוד בעבודה אהובה,

ללמוד דף יומי בכל ערב עם תושבי הישוב, להתרגש בכל ליבו,

כל שנה בי’ תשרי בעת אמירת “ה’ הוא האלוקים” בסופה של תפילת נעילה, ולהודות בכל בוקר ובוקר,

כשהשעון המעורר מנעים באוזן על עוד יום שהוא מחייה אותו ונותן לו הזדמנות חדשה.

בחודש חשוון הקרוב, אבישי היה צריך לחגוג את תחילת שנתו העשרים ואחת בעולמו של הקדוש ברוך הוא,

בארץ הקודש אשר לא יצא ממנה לעולם, ותחת השמש שזורחת בכל יום בבית אל, שעלבים, יד בנימין ורחובות,

המקומות בהם שכל כך אהב ובילה בהם את שנותיו הקצרות, עם הרבה שמחת חיים, חיוך תמידי על הפנים ורצינית טהורה.

חברי היקר, אבישי ימין ליברטי זכרו לברכה,

היה בדרכו לישיבת “תורת החיים” שביד בנימין דרך עיסוק קצר ברחובות, עיר מגוריו,

במטרה להתחיל את השבוע השני של זמן אלול בשנה הרביעית ללימודיו בישיבה.

באמצע הנסיעה, נעצר נהג הרכב בו ישב כטרמפיסט על משבצת ‘אי-תנועה’ לשניות ארוכות.

אז, ללא הודעה מוקדמת, בפתאומיות, הגיחה משאית אל הנתיב, סטתה והתנגשה בעוצמה רבה במכונית.

כשהגיעה צוות ההצלה והרפואה אל הגרוטאה המחוצה,

הם נאלצו לקבוע בצער רב את מותו של אבישי ז”ל ולשלוח לטיפול מיידי בבית החולים שלושה פצועים,

ביניהם שניים במצב קשה – נהג ושני נוסעים נוספים.

אותו נער צדיק וטהור, שכיפה גדולה היתה לראשו בקביעות,

פאות עבות מתנפנפות משני צדי פניו, אדם שכל כולו היה אהבת תורה, יראת שמים, אהבת ישראל וארץ הקודש.

את אבישי זכיתי להכיר במשך ארבע שנים נפלאות.

מאז תחילת הישיבה התיכונית ועד השבת האחרונה בה הגעת לבית אל,

במהלכה ישבנו, דיברנו ארוכות וצחקנו, ולא ידעתי שזו הפעם האחרונה בה אזכה לראותו.