הופכים את הלימון ללימונדה

פוסט של ענוה גטר, קומונרית אריאל בנות קצרין בפייסבוק על פרויקט זזים שעשו מטעם הסניף.
"בא לי משהו שאף אחד לא יוכל להיות אדיש אליו. שאנשים יסתכלו ופשוט יעלה להם חיוך על הפנים"
זה היה הרצון. באמצע ימי הקורונה, כשהעולם אפוף בדיכאון, רציתי שהסניף שלי בסך הכל יגרום לאנשים לחייך.
ואיכשהו נרקם לי בראש חלום, על דוכן לימונדה, עם מלא צבע צהוב מסביבו. סוג של שמש על כדור הארץ.
והחלום הזה התכתב מצויין עם פרוייקט זזים. פרוייקט של מזרחי טפחות שמתקצב פרוייקטים של תנועות הנוער. הגשנו תוכנית וקיבלנו את התקציב המיוחל.
ואז התחיל מסע של חיפוש דוכן, ומכונה, ושם, ולוגו, וכוסות, ותרכיז, ופתקים, ושוקולד ומלא מלא תאומים טכניים מתישים. וכל הזמן הפחד הזה בלב ש"מה הסיכוי שזה באמת יצליח?" ובסוף המסע הסתיים. והתחלנו. ואיכשהו, זה היה פשוט בדיוק כמו בחלומות.
העמדנו דוכן מהמם, עם כוסות יפייפיות, לימונדה, תפוזים וחולצות צהובות שזורחות למרחקים, והתחלנו לשאול אנשים אם הם רוצים לימונדה. בחינם. בעצם, כמעט בחינם. רק תכתבו לנו מעשה טוב שעשיתם היום. משהו קטן, שלכם.
ואשכרה עומדים אנשים, ושואלים את עצמם: "איזה מעשה טוב עשיתי היום?"
ואנשים שואלים לכבוד מה זה. ומתרגשים כל פעם מהתגובה: "סתם. לעשות טוב".
והבנות הרחיבו קצת את הפרוייקט, וחילקנו שוקולדים לרכבים שיוצאים מקצרין, ולמוכרים בחנויות, ועלינו לאוטובוסים לחלק לימונדה לנהגים.
ועוד חלום היה, שהדוכן יהיה מקום של מפגש בין כל מיני אנשים. ויהיה שייך לכולם. ועברו אצלנו חיילים ואזרחים, חילונים ודתיים, קצרינאים ומטיילים, ילדים קטנים ואנשים מבוגרים. כולם סביב דבר אחד. לימונדה, ומעשים טובים. לב ענק מלא פתקים של מעשים טובים.
ואיזה כיף זה שהסניף בנתינה כזאת. התחלנו בשעה ארבע וחצי. תכננו עד גמר הלימונדה אבל הבנות ממש ביקשו להכין עוד, כי הן נהנות, וזה עושה טוב. ארבע וחצי שעות הן עמדו על הרגליים וחילקו לימונדה. וחייכו לאנשים. ובסוף, הן יצאו מותשות, אבל עם חיוכים ענקיים גם כן.
אז אם אתם בקצרין ביום חמישי, או רביעי, תעיפו מבט בכניסה לקניון. אולי אנחנו שם.
וכמה תודות קטנות:
ל ידידיה גטר אח שלי האלוף שבנה לנו את הדוכן, להורים שעזרו בהובלות, לנפתלי פז משיווק מתקדם שהדפיס לנו את הכוסות, ל בזק טקסטיל על החולצות, ל רועי קנדיטי שמכר לנו את המכונה, ל עבודי – פירות קפואים שמכרו לנו את התרכיז (אנשים אמרו שהוא טעים), ל אריאל – תנועת נוער על הליווי והעזרה בתשלומים, ל זזים- למען הקהילה על התקציב, ל מתנס קצרין על הליווי והאחסון של הדוכן, ומעל הכל, לחניכות המלכות שלי ולמדריכות שלהן, שאין ולא יהיו כמוהן בעולם כולו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פעולה חדשה באתר
היו הראשונים לראות >>