מטרות הפעולה:
1. החניך יבין עד כמה חשוב לשמור על עקרונותינו, גם אם הסביבה לא תמיד מסכימה עם עקרונות אלו.
2. החניך יבין את החשיבות ללכת עם האמת שלך- בכל מחיר!
שלב א':
סיפור האינדיאנים-
זה היה חורף של שנת 1753. בכפר האינדיאנים מחכים לגשם, אבל הגשם ממאן להגיע.
עובר חודש, עוברים חודשיים,שלושה ואין גשם.
מחוסר אונים הלכו האינדיאנים אל הכהנים שלהם כדי שיתפללו בשבילם ושיורידו להם גשם.
התפללו הכהנים לאלוהיהם ולא ירד גשם. הלכו התושבים למקדש שלהם, הקריבו קרבנות רבים ולא ירד גשם.
הלכו לכהן הגדול שלהם וסיפרו לו את הסיפור, אמר להם הכהן הגדול: "אני יודע מה תעשו, לכו לצ'יף המיוחד שגר בין ההרים הרחוקים".
וכך עשו, הלכו האינדיאנים לצ'יף הגדול, חיכו בתור לקבלת הפנים והנה הגיע תורם.
נכנסו אל הצ'יף וסיפרו לו שלא יורד גשם בכפר שלהם.
אמר להם הצ'יף: "אתם לא באמת מאמינים בי שאני יכול להוריד גשם, שהרי אם הייתם מאמינים באמת שאני הולך להוריד לכם גשם וודאי הייתם מביאים איתכם מטריות לדרך חזרה."
נשאל את החניכים: מה רצה הצ'יף ללמד את האינדיאנים שהגיעו אליו?
לאחר שנשמע את תשובות החניכים נסביר, שהצ'יף רמז להם שהם לא מאמינים בו לגמרי, והם מסופקים אם יצליח…
שלב ב'
משחקים את המשחק 2 דגלים.
מחלקים את השבט ל2 קבוצות. לכל קבוצה ישנו שטח מוגדר ודגל.
את הדגל של קבוצה א' שמים בקצה השטח של קבוצה ב', וכנ"ל הפוך.
על כל קבוצה "לכבוש את הדגל" שלה שנמצא בשטחה של הקבוצה השניה.
אם חניך מקבוצה א' מגיע לחניך מקבוצה ב' שנצא בשטח קבוצה א', הוא תופס אותו ובכך עוצר אותו במקום ומונע ממנו להגיע לדגל.
החניך שנתפס יכול להשתחרר רק אם חניך מהקבוצה שלו יגיע אליו ויתן לו כייף. (כמובן בלי שיתפסו שוב).
הקבוצה שמצליחה להחזיר את הדגל שלה לשטח שלה מנצחת.
שלב ג':
משחקים את המשחק "קרב תרנגולים".
המשחק הוא תחרות בין שני חניכים, העומדים על רגל אחת,
המטרה שלהם היא לגרום למי שעומד מולם להפר את שיווי המשקל ושידרוך עם 2 הרגלים על הקרקע.
סיכום ביניים:
מושיבים את החניכים ומקשרים בין כל החלקים שהיו עד כה.
בסיפור האינדיאנים ראינו שצריך ללכת אם האמת שלנו עד הסוף ולא לפקפק בה.
במשחק הדגלים- הלכנו עם האמת ועם המשימה שלנו עד הסוף גם אם עמדנו בדרכנו קשיים.
במשחק קרב התרנגולים- ראינו כמה מנסים להפיל אותנו. ולא רוצים שנצליח. אך מהי המשימה שלנו? מה אנחנו צריכים לעשות לכל אלו שמנסים להפיל אותנו?
שלב ד':
מספרים סיפור על החפץ חיים:
לחפץ חיים היה בגד לבן מיוחד שהיה תמיד מונח בחדר הלימוד שלו, כדי שמתי שהוא ישמע שהמשיח הגיע הוא ישר ילבש את בגדיו החגיגיים ויקבל את פני המשיח. באיזה יום שישי אחד הזמינו החפץ חיים ואישתו את חתנם לשבת. משפחת החפץ חיים עלתה לגג וציפתה לבוא החתן ואילו החפץ חיים ישב בחדרו ולמד. המשפחה מחכה הרבה זמן והחתן לא מגיע, הם לא יודעים למה הוא מתעכב. לאחר כשעתיים הם רואים באופק כרכרה מתקדמת לעבר ביתם. רצה אשת החפץ חיים לרב ואמרה לו בהתלהבות: "הוא הגיע! הוא הגיע!" החפץ חיים שחשב שאשתו התכוונה למשיח, לבש בזריזות את בגדיו הלבנים ורץ לקראת הכרכרה לקבל את פני המשיח. כשהגיע לכרכרה וראה שזה חתנו, ולא המשיח, התאכזב הרב והתעלף.
לסיכום:
כאשר החפץ חיים חיכה למשהו והאמין בו בכל ליבו, הוא לא ויתר והלך עם זה עד הסוף!!
ומכאן אנו למדים שעלינו לקחת את מה שאנחנו מאמינים בו וללכת איתו עד הסוף. לא מספיק לומר בי"ג עיקרים "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח וכו' ", צריך לחיות את זה. וגם אם אנשים צוחקים עלינו ומנסים להפיל אותנו איננו צריכים לפחד, עלינו להיות איתנים ולעמוד על עקרונותינו.
תגובה אחת
נדירררר