"ההבדל שבין העבד לבין בן החורין איננו רק הבדל מעמדי,
מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר וזה הוא בלתי משועבד.
אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חרות, ולהפך, בן חורין שרוחו הוא רוח של עבד.
החרות הצביונית היא אותה הרוח הנשאה,
שהאדם וכן העם בכלל מתרומם על ידה להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו,
לתכונה הנפשית של צלם א-לוקים אשר בקרבו,
ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים שהם שווים את ערכם,
מה שאין כן בבעל הרוח של העבדות,
שלעולם אין תכן חייו והרגשתו מאירים בתכונתו הנפשית עצמית,
כי אם במה שהוא טוב ויפה אצל האחר השולט עליו איזו שליטה שהיא,
בין שהיא רשמית ובין שהיא מוסרית. – במה שהאחר מוצא שהוא יפה וטוב."
(עולת ראיה-הרב קוק זצ"ל מתוך ההקדמה להגדה של פסח)
