פעם, בכפר קטן, חי חקלאי פשוט.
יום יום הוא היה יוצא לגינתו ומטפל בפרחים החדשים שפרחו, משקה את הדשא,
ודואג לשלום הצמחים בגינה.
הגינה היתה מאד יקרה לליבו,
כבר שנים רבות שהוא מטפח אותה ודואג לה,
הוא קיבל אותה במתנה מאביו שאהב מאד,
ולכן שמר עליה מכל משמר..
הוא אהב אותה והיא אהבה אותו בחזרה,
גם כשהיה בחופשה, או כשהיה חולה, וגם כששירת בצבא,
הוא תמיד חיכה לשוב אליה.
הוא כל כך אוהב אותה,
שגם אם משהו ירצה לקנות אותה,
הוא לא יוותר עליה
עבור שום הון שבעולם
אפילו לא על פרח אחד!
וכך גם ארץ ישראל שלנו,
היא כל כך יקרה לנו!
קיבלנו אותה מאבינו שבשמים,
ולא נוותר עליה עבור שום הון שבעולם!
גם כשהיינו בגלות או בתקופות קשות
תמיד חיכינו לשוב אליה.
אנחנו מאד אוהבים אותה,
והיא אותנו,
וזה הסיפור שלנו לבנתיים…
