קדושת ירושלים והעזרה קדשה לעתיד לבוא,
והנכנס עתה למקום המקדש חייב כרת לפי שכולנו טמאי מתים (צה, ג).
ולכן, אעפ”י שהמקדש היום חרב בעוונותינו, חייב אדם במוראו כפי שהיה נהוג בו בבנינו.
לא יכנס אלא למקום שמותר להכנס לשם, ולא ישב בעזרה ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח (צה, ה).
גם העומד ליד הכותל המערבי, שריד חומת הר הבית, בית מקדשנו ותפארתנו,
חייב לנהוג בו כבוד ודרך-ארץ כאילו בית המקדש בנוי ועומד על תילו מעברו השני (צה, ו).
והתפלה בכותל המערבי,
אף לאחר חורבנו היא רצויה ומקובלת לפניו יתברך ממש כאותם ימים שבית המקדש היה בנוי על תילו,
כי “אף על פי שהוא חרב, האלקים אינו זז משם, ולעולם אין השכינה זזה מכותל המערבי”.
(מקור חיים, הרב חיים דוד הלוי)
