פעם הייתה עגלה גדולה
שעל סחיבתה קבוצת סוסים עמלה.
למרות שהדרך היתה קשה,
לא נרתעו הסוסים והמשיכו למשוך בצורה נחושה.
יום אחד, חשב אחד הסוסים:
"אני את תפקידי סיימתי למלאות
עכשיו אעלה על העגלה להנות"
"כמה טוב להיות למעלה"- חשב הסוס שנעלם,
הם בוודאי לא ירגישו בחסרוני לעולם"…
אך, הוא טעה בגדול,
חבריו הרגישו והתחילו לסבול.
באמצע הוא עוד התלבט אם לחזור למטה,
אך היה למעלה כל כך כיף
שהוא החליט שאם חבריו לא מתלוננים סימן שזה לא מעייף.
ראה חברו של הסוס שהוא לא שב בחזרה,
והחליט גם הוא לעלות למעלה על מנת לבדוק מה קרה.
"רק כמה דקות!" צעק לחבריו המושכים בעמל
וגם הוא נשאר למעלה ולא חזר בכלל.
יותר ויותר סוסים עזבו את קבוצת המושכים,
חלק גילה שלמעלה נוח יותר,
חלק אחר הלך למשוך עגלה של מישהו אחר,
חלק חשב, שלמשוך בעגלה זה מונע מלהתקדם בחיים,
ופנה לחפש עיסוקים אחרים.
מצב הסוסים המושכים היה נואש,
לקדם את העגלה כבר היה קשה ממש,
הם החליטו לבקש מכל הסוסים שפרשו
לחזור לתפקידם שאותו נטשו.
ענה להם אחד הסוסים שישב למעלה בנוח:
"הייתי רוצה! אבל אין לי כוח!"
והשני טען:
"אם השלישי ירד אני אבוא גם"
אמר השלישי: "למה דווקא אני צריך לחזור?
הרי יש עוד הרבה סוסים אשר מזמן לא באו לעזור!"
פנו לסוס בקרקס. אמר להם: " אני מצטער ממש!
יש לי כבר תפקיד חדש"…
לכל סוס הייתה סיבה מעולה,
שלא לחזור למשוך בעגלה.
הסוף הגיע במהירות…
יום אחד קרסה העגלה בכבדות.