חזק ואמץ בתורתך(פעולה)

 

 

פעולה שלישית מתוך מערך הפעולות לשבטים גלעד-דביר בנים בחודש ארגון תשע”ח.

לפעולה הראשונה- חלק מתנועה

לפעולה השניה- סמלי התנועה

לפעולה הרביעית- מהפכה של קודש

 

 

 מטרות:

1.      החניכים ילמדו שהתורה היא הערך העליון בחיינו כיהודים.

2.      החניכים יבינו כי התורה היא הוראה בעבורנו כיצד לחיות.

3.      החניכים יעמדו על הצורך לחיות על-פי התורה בעוז ובלי בושה.

 

 עזרים:

• קופסה אטומה (לא שקופה)
• תנ”ך
• דפי יצרן (לכתיבת הוראות היצרן.)
• עפרונות

 

שלב א’: התורה היא חיינו

לפני הפעולה נכניס את התנ”ך לקופסה. נשב עם החניכים במעגל ונספר את סיפורה של הקופסה. (נספח 1)

נסיים במשפט: “אני רוצה לשתף גם אתכם…” נפתח את הקופסה ונוציא מתוכה את התנ”ך.

הסיפור הזה הוא סיפור חייו של העם היהודי – מאז התחלנו את דרכנו כעם נהייתה התורה הערך העליון ביותר בחיינו.

 

שלב ב’: ‘הסתכל בתורה וברא עולם’

נחלק את החניכים לקבוצות קטנות. נחלק לכל קבוצה ‘דף יצרן’ (נספח 2). החניכים צריכים לכתוב הוראות שימוש למוצרים שונים.

לאחר שימלאו את הדפים נשאל אותם למה נועדו ההוראות האלו? –  כדי להגיע בצורה הטובה ביותר לשימוש בעבורו ייצרו את המוצר.

נחזור אל התנ”ך שלנו. הקב”ה ברא עולם מלא בטוב, באור ובשמחה. שימוש נכון בעולם הוא מצב שאנחנו מכנים ‘שלום’. כדי להגיע למצב הזה נתן לנו הקב”ה את התורה שעל-ידי קיומה העולם יגיע למטרתו בצורה הטובה ביותר. התורה נוגעת לכל דבר בחיים, בנגלה ובנסתר, בנפש האדם ובמידות, במעשים ובמחשבות, באדם הפרטי, בעם ובעולם כולו. ספר ההוראות של העולם (תורה מלשון ‘הוראה’) יכול להיכתב רק על ידי האומן שייצר אותו – ריבונו של עולם.

שלב ג’: בעוז!

נפתח את התנ”ך בספר יהושע פרק א (מובא בנספח 3) ונסביר לחניכים את הרקע. עם ישראל איבד עכשיו את מנהיגו הגדול משה, המנהיג שהיה בעבורם אבא ואמא, המנהיג שהוציאם ממצרים, הוריד להם תורה ודאג להם במסע הארוך במשך ארבעים שנה. כעת עומד יהושע להחליפו. יש לו קושי גדול להיכנס לתפקיד הזה. מי אמר שבני ישראל ישמעו לו? מי אמר שיקבלוהו עליהם?

נקרא את פסוקים א- י. הקב”ה מצווה את יהושע ” הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת כִּי עִמְּךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ”,  בפסוקים אלה מדגיש הקב”ה ליהושע שהכל תלוי במידת הביטחון  והאמונה שלו בתפקידו החדש. אם תלך אתה בדרכך במלוא האמונה והבטחון, גם ישראל ילכו איתך. אם תאמין בה בלי להתבייש ולפחד יהיה לך את הכוח למלא את התפקיד כראוי.

ובאמת כך היה! כעת נקרא את המשך הפסוקים: ” וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה וְאֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנוּ נֵלֵךְ: {יז} כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ רַק יִהְיֶה ה’ אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם מֹשֶׁה: {יח} כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת רַק חֲזַק וֶאֱמָץ:”

 

מכאן אנחנו לומדים עיקרון חשוב ויסודי- אם אדם הולך בדרך ה’ באמת, בעוז, בלי להתבייש מאחרים, אם הוא  מרים את דגלו בגאון, האנשים סביבו לומדים להעריך זאת ואף נמשכים אליו ורוצים גם הם לקבל מהרוח הגדולה שאיתו.

 

 זו מטרתה של תנועת אריאל – ללכת בגאון עם דגל התורה ומתוך כך להשפיע סביבנו על עם ישראל ועל העולם כולו.

 

 

נספחים:

נספח 1: סיפורה של קופסה

את הקופסה הזו הוא קיבל במתנה רגע לפני היציאה לדרך. הם השביעו אותו שישמור עליה מכל משמר, שלא יקרה לה כלום. “רק אם תשמור עליה תהיה מוגן” כך נאמר לו באותם רגעים גדולים כשכולם הביטו בו וקיוו שיצליח במשימתו. הוא יצא לדרך הקשה, הם אפילו לא נתנו לו להתרגל קצת ומייד תקפו אותו. הסתערו עליו מכל הכיוונים והוא נלחם. כל יום היה מתעורר בבוקר ומייד מתחיל במלחמה, הם ניסו לפגוע בקופסה שלו בכל מחיר והוא ידע שאין סיכוי שזה יקרה. הוא נלחם גם כשנגמר לו הכוח, גם כשהיה נראה שהם רבים ממנו ועוד רגע הם חוטפים לו אותה מהידיים, גם כשאפסו הסיכויים הוא נלחם ותמיד זכר את השליחות שלו “רק אם תשמור עליה תהיה מוגן”. כל ערב היה מוצא לו מקום מסתור ומתיישב בו, מסתתר מהרודפים אחריו. הוא היה פותח את הקופסה, מציץ פנימה ומתמלא באושר ובשמחה. הוא פתאום היה מרגיש כאילו הוא כבר הגיע, כאילו כבר נגמרו לו הצרות, כאילו כל האויבים החליטו להשלים איתו. האמת, עם הזמן הוא ממש נקשר לקופסה הזו, הוא התחיל לאהוב אותה כל כך… בכל צעד שלו במהלך היום הוא חשב לעצמו מה יהיה הכי טוב לקופסה, איך היא תהיה הכי שמחה, מה יגרום לה להתגאות בו… לפני כמה שנים הוא הגיע לכאן ומסר לי את הקופסה, ואני רוצה לשתף בה גם אתכם..

 

 

 

נספח 2: דפי יצרן

 

 

נספח 3: פרק א בספר יהושע

{א} וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה’ וַיֹּאמֶרה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר: {ב}  מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה אַתָּה וְכָל הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: {ג} כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל מֹשֶׁה: {ד} מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם: {ה} לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ: {ו} חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם: {ז} רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ: {ח} לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל: {ט} הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת כִּי עִמְּךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ: {י} וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת שֹׁטְרֵי הָעָם לֵאמֹר: {יא} עִבְרוּ בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה וְצַוּוּ אֶת הָעָם לֵאמֹר הָכִינוּ לָכֶם צֵידָה כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם לְרִשְׁתָּהּ: {יב} וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אָמַר יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: {יג} זָכוֹר אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה’ לֵאמֹר ה’ אֱלֹהֵיכֶם מֵנִיחַ לָכֶם וְנָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת: {יד} נְשֵׁיכֶם טַפְּכֶם וּמִקְנֵיכֶם יֵשְׁבוּ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל וַעֲזַרְתֶּם אוֹתָם: {טו} עַד אֲשֶׁר יָנִיחַ ה’ לַאֲחֵיכֶם כָּכֶם וְיָרְשׁוּ גַם הֵמָּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם וְשַׁבְתֶּם לְאֶרֶץ יְרֻשַּׁתְכֶם וִירִשְׁתֶּם אוֹתָהּ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה’ בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ: {טז} וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה וְאֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנוּ נֵלֵךְ: {יז} כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ רַק יִהְיֶה ה’ אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם מֹשֶׁה: {יח} כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת רַק חֲזַק וֶאֱמָץ: