ניתן להוריד קובץ ערוך של הלימוד בצד העמוד.
פתיחה:
"בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי- בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי. שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך."
חיטה ושעורה:
משלו חכמים משל: התבן במוץ והקש היו רבים זה עם זה, זה אומר בשבילי נזרע השדה וזה אומר בשבילי נזרע השדה. אמרו להם החיטים: המתינו עד שעת הגורן, ונדע בשביל מי נזרע השדה.
כשנכנסו לגורן, בא איכר לזרותה. נישא לו המוץ ברוח, נטל התבן והשליכו לארץ, נטל את הקש לשרפה, נטל את החיטים ועשה אותן כרי. היו הבריות עוברות, וכל מי שראה את הקרי נשקו.
כך אומות העולם, אלו אומרות בשבילנו נברא העולם ואלו אומרות בשבילנו נברא. אמר להן הקב"ה: המתינו עד שיבוא יום הדין ואנו יודעים בשל מי נברא העולם. ונאמר: "תזרם רוח ותשאם וסערה ותפיץ אותם, ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל."
——
רבי יהודה אומר:
אותו אילן שאכל אדם הראשון, חיטה היה. סנהדרין:
אין התינוק יודע לקרוא אבא ואמא, עד שיטעם טעם דגן".
——
הייתי בפריס וגם ברומא
ראיתי את שבעת פלאי תבל,
בקוטב הצפוני וגם דרומה,
אך אין מקום כמו ארץ ישראל.
וכמו גלויות של נוף יפות
תמונות בזכרוני עפות,
כמו בעד עדשה של מצלמה
בתרמילי אותן אשא
בכל מקום, בכל מסע
קטעי פסיפס מתוך תמונה שלמה.
שלום לך ארץ נהדרת,
עבדך הדל נושא לך שיר מזמור.
גם אם לעיתים נודד אני על דרך,
מה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור.
צריחי המגדלים בירושלים
וסמטאות השוק הצבעוני
גגות הרעפים של גבעתיים
הניבטים מבעד חלוני.
את האביב בתל אביב,
את סבתי ואת סבי,
את החלה ואת נרות שבת,
את ים המלח מול אדום
ואשת לוט צופה לסדום
ואת הקיץ בואך אילת.
שלום לך ארץ נהדרת…
מימיה הכחולים של הכנרת
והרקיע התואם מעל
והרגשת הבית המוכרת
בתוך עורקי זורמת כמו חשמל.
הרי גליל והשומרון,
הפרדסים שבשרון,
וילדים בגן המושבה
את הכרמל ואת הים
אחד אחד ואת כולם,
תמיד קורצים, אומרים ברוך הבא.
שלום לך ארץ נהדרת…
גפן:
מה גפן זו, בתחילה נרמסת ברגל, ואח"כ עולה לשולחן מלכים. כך ישראל נראין כאילו מאוסין בעולם הזה- דכתיב: "הייתי שחק לכל עמי נגינתך כל היום"(איכה ג', י"ד), אבל לעתיד לבוא- "ונתנך ה' עליון", דכתיב: "והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך" (ישעיהו מ"ט)
——
ערבות הדדית
הפסוק של הגפן בפרק שירה הוא: "כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו כן אעשה למען עבדי לבלתי השחית הכול."
ופירושו: כשם שבאשכול יש חרצנים וזגים שאינם ראויים למאכל כשלעצמם- אבל הם חלק מהאשכול בכללותו, טפלים הם אליו וכלולים בו, כך מצויים בעמ"י צדיקים וצדיקים פחות, ואף כאלו שכשלעצמם אין שווה להניחם, אבל כל זמן שנכללים הם בכלל העם מרחם הבורא יתברך על כולם בזכות הצדיקים אשר ברכה בהם.
——
כשאביב נרדם יעור בחוורון
בשדות האש ייתם הקרב האחרון
ובוקר נהדר מן הבקעה להר
אז יעלה בזמר, ברון.
השמש ידם בין עזה לרפיח,
ירח ילבין על פסגת החרמון
פרחים בקנה ובנות בצריח
ישובו לעיר חיילים בהמון.
ילדה אחת קטנה ובידה זרים,
לעיר הלבנה תצא אז בשירים,
ולחייל נרגש תשים סביון בדש,
והשמיים כה בהירים.
השמש ידם בין עזה לרפיח…
החיילים לעיר יגיעו בעם רב,
עם נערות ושיר ועם פרחי זהב,
וכל אשר אתמול ידע מכאוב ושכול
לא עוד ידע שלכת וקרב.
השמש ידם בין עזה לרפיח…
תאנה:
רצון יראיו יעשה:
הגאון הקדוש רבי עמרם דיואן זצ"ל, נשלח בשליחות רבני עיר הקודש חברון ת"ו לערי המערב הפנימי במרוקו. הגיע עם בנו לעיר תאזא, והתאכסן בבית הגביר בן סמול. חלה הבן, והגיע עד שערי מוות. התעצב אביו הקדוש בתפילה, ופדה נפשו מרדת החשיכה.
הבן היבריא בחסדי שמיים, אבל היה חלש ותש כוח. לא יכול היה להביא לפיו דבר מאכל, וכיצד יבוש לאיתנו?
אמר האב: בגמרא מבואר, שרבי צדוק צם ארבעים שנה כדי שבית המקדש לא יחרב, וכוחו תש כ"כ, עד שלא אצר כוח אלא למצוץ את עסיסי התאנה לעת ערב, בסוף יום הצום- הרי שיש בפרי התאנה כדי לקיים את האדם בצומו. פנה לבעל האכסניה וביקש: "בבקשה ממך, קנה תאנים לבני".
אמר לו: "הייתי קונה ברצון, אך אין בשוק תאנים- אין זו עונתן!"
אמר הצדיק: "אף על פי כן, צא לשוק וקנה תאנים!"
לא יכול היה להמרות את פי הצדיק הקדוש המתאכסן בביתו, ויצא לשוק- סמוך ובטוח שישוב בידיים ריקות. הגיע לשוק, והנה ערבי פונה אליו בשאלה: " התקנה ממני מעט תאנים?"
חשב שהערבי מתקלס בו, והשיב בשאלה: "היש לך תאנים למכור?"
הושיט הערבי ידו לגלימתו והוציא חמש תאנים בשלות. קנה בן סמול התאנים והביאן לצדיק. אכל הבן והבריא, ויהי לפלא!
("מלכי רבנן", בערכו)
——
למה נמשלה התורה לתאנה? אלא, כל פירות יש בהם פסולת: תמרים יש בהם גרעינים, ענבים יש בהם חרצנים, רימונים יש בהם קליפין. אבל תאנה- כולה יפה לאכול!"
(ילקוט שמעוני יהושע ב')
——
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקי אל נשמתי
בגוף כואב
בלב רעב
כאן הוא ביתי.
לא אשתוק כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה אזכיר לה
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה.
רימון:
"כפלח הרימון רקתך" (שיר השירים)
אמר רבי שמעון בן לקיש: "אל תקרי 'רקתך', אלא 'ריקתך'. שאפילו ריקים שבך, מלאים מצוות כרימון"
(עירובין י"ט)
——
תקומתו של העץ איננה מושרשת בענפים ובעלים ובפירות המפוארים, – אלא בשורשיו, שהם מחוזקים במקום אשר הרוחות והסערות
לא תגענה שמה. הם מתחזקים על מקור מים חיים של התחדשות. העץ איננו דואג בזמן שהסערות תופסות אותו, מנענעות אותו וכופפות אותו,
הוא לא נע ולא זע ממקומו, וכל זמן שהוא לא נעקר ממקומו, היה תהיה לו תקומה! ועל כן נמצא שהאילן לא הפסיד כלום, אדרבא – החליף כוח
במאבק. כן הוא האדם. כל זמן שהוא נצמד לשורשיו הרוחניים – שום רוח לא תעקור אותו ממקומו. ונהפוך הוא, הסערות תעוררנה את כח
ההתחדשות!
——
ארצנו הקטנטונת, ארצנו היפה
מולדת בלי כותונת, מולדת יחפה
קבליני אל שירייך, כלה יפהפייה
פתחי לי שערייך אבוא בם אודה יה.
בצל עצי החורש, הרחק מאור חמה
יחדיו נכה פה שורש אל לב האדמה
אל מעיינות הזוהר, אל בארות התום
מולדת ללא תואר וצועני יתום.
עוד לא תמו כל פלאייך
עוד הזמר לו שט
עוד לבי מכה עם ליל
ולוחש לו בלאט:
את לי את האחת
את לי את, אם ובת
את לי את המעט
המעט שנותר.
נביאה בבגדינו את ריח הכפרים
בפעמון ליבנו יכו העדרים,
ישנה דממה רוגעת
וקרן אור יפה,
ולאורה נפסעה ברגל יחפה.
עוד לא תמו כל פלאייך…
זית:
"אמר ר' יהושע בן לוי: למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית זה אין עליו נושרים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים אף ישראל אין להם בטלה עולמית, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא" (מנחה נ"ג(.
——
דרשו רבותינו למה נמשלו ישראל לשמן? כל המשקים אדם מערבבם ואינו יודע איזה תחתון ואיזה עליון. אבל השמן, אפילו אתה מערבו בכל המשקים שבעולם- הוא נתון למעלה מהם!
והוסיפו חכמים: לא זאת בלבד שישראל נתונים למעלה מהאומות, אלא כל יהודי והיהודי, אם יתערבו בנפשו ונשמתו, מעשיו ואורחות ימיו, ממעשי הגויים והשחתותיהם, סוף דבר תצוף יהדותו מעל הכול כשמן הזה, ותגבר על כל המידות הנוכריות שאימץ.
——
על הדבש ועל העוקץ,
על המר והמתוק,
על בתנו התינוקת
שמור אלי הטוב.
על האש המבוערת,
על המים הזכים,
על האיש השב הביתה
מן המרחקים.
על כל אלה,
על כל אלה,
שמור נא לי אלי הטוב.
על הדבש ועל העוקץ,
על המר והמתוק.
אל נא תעקור נטוע,
אל תשכח את התקווה
השיבני ואשובה
אל הארץ הטובה.
שמור על המעט שיש לי,
על האור ועל הטף
על הפרי שלא הבשיל עוד
ושנאסף.
על כל אלה…
מרשרש אילן ברוח,
מרחוק נושר כוכב,
משאלות ליבי בחושך
נרשמות עכשיו.
אנא, שמור לי על כל אלה
ועל אהובי נפשי,
על השקט, על הבכי
ועל זה השיר.
תמר:
ועוד אמרו במדרש (בראשית רבא מ"א,א'): "צדיק כתמר יפרח"- מה תמר זה צילו רחוק, כן מתן שכרם של צדיקים רחוק מהם, עד לעולם הבא. מה שצילו של התמר ארוך, ואינו דבר שבמקרה- מכיוון שהוא עצמו גדול ומתמר לגובה, לפיכך צילו ארוך! אך מי שנמוך- איך ירצה שיהא צילו ארוך?!
על כיוצא בזה סך מורנו הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל מעשה נורא:
מעשה בעגלון יהודי שהיה נוסע יום יום לכפר להביא ירקות לעיר, ומתפרנס ממכירתם. פעם יצא מן העיר והחל לרדת שלג. ירד השלג בלא הפוגה, והקור היה עז, עד שהסוס מאן ללכת. היה העגלון הקפוא מצליף בו, והסוס זז קמעה ונעמד, וחוזר חלילה.
בינתיים ירד הלילה, והעגלון מצא עצמו על אם הדרך. מיואש נטש את העגלה, ובוסס בשלג לעבר אור שנגה מאחד הבתים בעיירה הסמוכה. היה זה ביתו של הרב, שישב ושקד על תלמודו. התדפק על הדלת והרב הכניסו לביתו במאור פנים, הושיבו ליד התנור והשקהו כוס חמין. הציע לו את המיטה ושב לשקוד על התורה. שכב העגלון ועצמותיו הפשירו.
קול התורה המתרונן חימם את ליבו, ולפתע הציפוהו רחמים עצמיים עליו ועל חייו. פתח ואמר: "רבי, ירשני לשאול שאלה"
נשא הרב את ראשו מספרו, ואמר: "שאל נא, בני".
אמר: "הן רואה הרב כמה עמל אני ויגע כל היום כולו, עמל בפרך בצינה ובחום, בשלג ובשרב- וככלות הכל מרוויח אני בדוחק רב, העולם הזה שלי זעום ודל. אמור נא לי, רבי, האם יהיה לי לכל הפחות עולם הבא?!"
נענה הרב ואמר: "ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר! והלוא דברים קל וחומר, אם העולם הזה, שאתה כה יגע וטורח אחריו- חומק ממך העולם הבא, שאינך מתאמץ כלל להשיגו, לא כל שכן?! אם היית קובע עיתים לתורה, שומע שיעורי תורה, ניחא, אבל עתה, מהיכן יהיה לך?!…
——
ארץ, ארץ, ארץ,
ארץ תכול אין עב,
והשמש לה
כדבש וחלב,
ארץ בה נולדנו
ארץ בה נחיה
ונשב בה, יהיה
מה שיהיה
ארץ שנאהב
היא לנו אם ואב
ארץ של העם
ארץ לעולם
ארץ בה נולדנו
ארץ בה נחיה
יהיה מה שיהיה.
ארץ, ארץ, ארץ,
ים אל מול החוף
ופרחים וילדים
בלי סוף.
בצפון כינרת
בדרום חולות
ומזרח למערב
נושק גבולות.
סיכום:
אלוקי,
תן בי את קמח החיטה, שאוכל להבין מהי הסולת.
תן בי את קנה השעורה, שאוכל להשכיל מהי הפסולת.
תן בי קמטו של צימוק, שאוכל לקמט מצחי במחשבה.
תן בי את הצטמקות התאנה, שאוכל להשליט על עצמי ענווה.
תן בי גרעיניו של רימון, שאוכל לשימם לי תמרור מאותת.
תן בי שמנו הטהור של הזית, שאוכל לטהר גופי החוטא.
תן בי לבנו הפנימי של התפוח, שאוכל טעותי ללבן ביחידות.
תן בי את שקדנות השקד, שאוכל על אישיותי לשקוד בתמידות,
את מרירות האשכולית, שאוכל להבליג בקלות.
תן לי קליפתו של אגוז, שאוכל לפצח ליבי העיקש.
תן בי בשרו של משמש, שאוכל במעשי תמיד לפשפש.
ריחו הטוב של אתרוג, שאוכל כוונותיי הטובות לממש.
תן בי מתיקות של תמר, שאוכל להחזיר מתיקות הדדית.
תן בי תמירותו של לולב, שאוכל להזדקף בגאווה יהודית.
ומעל לכל, ריבוני!
נטע בי את ט"ו הכוחות בלי לחדול, שאוכל בעזרתם תמיד לגדול!
