מבוא:
אחרי שלמדנו מה היא גאולה ולאן אנו צועדים, ננסה לברר מה תפקידנו בתקופה המיוחדת הזו.
נכיר את המושג "בעיתה אחישנה", ונבין כי אנו רוצים לפעול עם אל, להיות ממחישי הגאולה. ננסה לברר: כיצד נעשה זאת? מה תפקידנו היום בהבאת הגאולה?
עזרים:
– דומינו או קפלות.
– דפי ממו.
– חוט צמר.
שלב א: בעיתה אחישנה
נתחיל במשחק תפסוני או במשחק שני כלבים ועצם, ונקציב למשחק שבע דקות. אחרי שבע דקות המשחק ייגמר, גם אם אין קבוצה שניצחה. הניצחון יהיה לקבוצה שהצליחה לגרום ליותר בנות מהקבוצה השנייה להיפסל.
לאחר מכן נניח על הרצפה שני פתקים – על אחד יהיה כתוב "בעיתה" ועל השני "אחישנה".
נשאל את הבנות האם הן מכירות את המושג ואת משמעותו.
לאחר התשובות שלהן נסביר: כמו במשחק, שהיה לו זמן מוקצב, וכאשר הוא הסתיים – המשחק נגמר, כך גם בגאולה – היא תגיע "בעיתה", בזמן המיועד לה. וכמו שבמשחק הייתה לנו יכולת להביא את הניצחון מוקדם יותר בעזרת הפעולות שלנו וצורת המשחק – יכולנו לגרום ל"אחישנה", להביא את הניצחון מוקדם יותר מהזמן שבו המשחק נגמר, כך גם בגלות ובגאולה: יש לה זמן ועת, זמן שבו היא תגיע ולא משנה מה, אבל בכוחנו לגרום ל"אחישנה", להביא את הגאולה לפני הזמן שלה.
בשלבים הבאים ננסה להבין: איך אנחנו יכולות להביא את הגאולה? להיות שותפות לתהליך?
שלב ב: ציפיה אקטיבית
נקרא את השיר "על כפיו יביא" (נספח מס' 1), ולאחר מכן נשאל את הבנות מה ההבדל בין הנגר והסנדלר לבין האיש מירושלים. לאחר התשובות שלהן נסביר: המשותף לשלושתם הוא החלום על ביאת המשיח ועל הדבר שאותו יביאו על כפיהם לאליהו הנביא, אך הנגר והסנדלר יושבים ומחכים לישועה – "הוא יושב בצריפו ולא עושה דבר", ולעומתם האיש מירושלים נמצא בעשייה, בונה את ירושלים, מחכה למשיח ופועל בידיו לקידום הגאולה. גם אנחנו ממקומנו רוצות להיות בעשייה, להיות ממחישי הגאולה, להביא באמצעות מעשינו את הגאולה, ולא רק לשבת ולחכות לה באופן פסיבי…
שלב ג: אז מה תפקידנו?
נשאל את הבנות: אחרי שהבנו שאנחנו רוצים להחיש את בואה של הגאולה – איך אפשר בפועל לעשות זאת? הרי אנחנו לא יכולות ללכת ולבנות בעצמנו את בית המקדש – אז מה כן אנחנו יכולות לעשות? ואיך זה ישפיע באמת על הגאולה?
לאחר שנשמע את תשובות החניכות, נביא לבנות דומינו או קפלות ונבקש מהן לעשות צורה מסוימת בסגנון "דומינו ראלי" – מעמידים את הדומינו בזה אחר זה ויוצרים צורה. כשהבנות יסיימו, נקרא את הקטע על "כוכב הים" (נספח מס' 2), ואז נבקש מאחת הבנות להפיל את הדומינו הראשון. נצפה ביחד איך נגיעה בדומינו אחד משפיעה על כל החלקים האחרים. נסביר שכך גם המעשים שלנו – כל מעשה קטן גורר אחריו עוד ועוד מעשים שיובילו אותנו אל הטוב הגדול שמצפה לנו.
שלב ד – סיכום:
נבקש מהבנות שיחשבו על רעיונות לקידום הגאולה – שיחשבו איך כל אחת באופן אישי בפרט וכולן יחד כשבט בכלל יכולות להשפיע בבית, בסניף או בשכונה בשביל לקדם את הגאולה. כעת, לאחר שחשבו, נביא לאחת הבנות כדור צמר, והיא תתחיל לספר על אחד מהרעיונות שעלו לה, ובתוך כך תזרוק את חוט הצמר לבת אחרת בשבט בעודה מחזיקה בקצה החוט, כך שיישאר חוט ביניהן. הבת שקיבלה את החוט תחזיק בו, תגיד את הרעיון שלה, ותעביר את כדור הצמר לבת אחרת בשבט כשהיא מחזיקה בחוט. וכך הלאה, עד שתיווצר רשת מחוט הצמר בין כל בנות השבט.
בנוסף לחוט הצמר, תקבל כל בת דף ממו. כשייגמר החוט וייגמרו הרעיונות, ננסה להניח את כל דפי הממו שהבנות קיבלו על הרשת שנוצרה. נסביר: דפי הממו לא היו יכולים להיות על חוט הצמר אם לא היינו יוצרות ממנו רשת שלמה של חוטים. וכך גם בגאולה – המעשים הטובים שלנו, העשייה שלנו למען קירוב הגאולה, יוצרים רשת שמכינה אותנו, ואת המדינה, העם והארץ, למצב של גאולה שלמה.
נסכם: יש לנו את היכולת לקדם את הגאולה בעזרת המעשים שלנו. בשבוע שעבר ראינו שהתקדמנו המון בציר הלאומי, החומרי, אבל יש צורך להתקדם גם בציר הרוחני. השבוע למדנו שיש לנו יכולת לקרב את הגאולה, ויש לכל מעשה קטן שלנו השפעה גדולה – כמו שראינו בדומינו, שנגיעה קטנה השפיעה המון, וגם בסיפור על כוכב הים, שגם להשפעה בודדת על כוכב ים אחד יש המון כוח.