כריכת חוברת חודש ארגון התשפז

מחלקת הדרכה

נושא: ארץ ישראל
תת נושא: ארץ ישראלגלות וגאולה
סוג פעילות: פעולה
מתאים לגיל: גלעד-הראל (ג-ה)
רמת פעילות: יום חול, עמוקה, קלילה, שבת

רק בשם ומלכות (פעולה לשבטי גלעד-דביר)

בשבוע הרביעי נעבור לשיח מעשי, המתמקד ביציאה עם הפנים החוצה לעם ישראל. נדבר על היכולת לפעול בעוז ובעוצמה, בשילוב נועם וענווה, ובעיקר הרבה מאוד אהבה. נתכנס לחשיבה שבטית וסניפית, נמצא מהו התפקיד שלנו במקום שבו אנחנו נמצאות, ונקבע זמן לעשייה שנחליט עליה, עשייה שמפיצה תורה ומקרבת לקודש.

עזרים
  • מאכל חמוץ ומאכל מתוק
  • קלפי חיות למשחק השאגה
  • כדור
  • להדפיס קטע
  • פתיחה
מתודה | חמוץ־מתוק

נביא שני מאכלים בעלי טעם חזק ביותר – למשל, לימון חמוץ מאוד, שמייצג עוז ועוצמה; סוכר מתוק, שמייצג נועם וענווה, כי הוא רך ומתוק. נביא להן לטעום כל מאכל בנפרד, ואז נראה להן שכאשר מערבבים אותם נכון (כמו בלימונדה או בעוגה), יוצא הטעם הכי טעים שיש.

  • בעם ישראל יש צורך בשני המרכיבים יחד. אי אפשר רק "עוז" (להיות קשוחות ותקיפות) ואי אפשר רק "ענווה" (להתבייש ולא לעשות כלום). השילוב של עוצמה והמון אהבה – הוא מה שמקרב לקודש.
הבנת הכוח של הביחד

משחק | השאגה

כל חניכה מקבלת פתק שעליו רשומות שלוש חיות – שתי חיות כלשהן (פיל, חתול, תרנגול, שועל וכו') ואחת אריה, כך שלכל החניכות תהיה בוודאות את המילה אריה בפתק. נסביר לחניכות שאסור שאף אחת תראה את הפתק שלהן, ולהן אסור לראות את הפתקים של החברות. כעת ישבו החניכות במעגל, והמדריכה תגיד בקול שם של חיה מסוימת. חניכה שהחיה הזו מופיעה אצלה – צריכה לקום ולהשמיע בקול רם חיקוי של החיה. לאחר כמה סבבים, המדריכה תגיד "אריה" וכולן יקומו יחד וישאגו.

  • לאדם בודד קשה יותר להשפיע, אבל ככל שהחבורה הולכת וגדלה, יש לה יותר יכולת להשפיע על המציאות וליצור תנועה של טוב בעולם. לכולנו ביחד יש כוח, וכשאנשים רואים אותנו בוערים בשביל האמת, הם פשוט מצטרפים לדרך.

משחק | הזרם

החניכות עומדות במעגל ואוחזות ידיים בעיניים עצומות. המדריכה לוחצת יד לחניכה שלידה, והיא צריכה להעביר את הלחיצה (כמו "זרם") הלאה, בעדינות ובשקט ככל האפשר, עד שהזרם חוזר למדריכה. אם מישהי לוחצת פעמיים ברצף אז כיוון הזרם משתנה.

  • כדי להעביר משהו חזק וחשוב (הזרם שעובר בכולן), אין צורך לצעוק או להשתמש בכוח. אפשר לעשות זאת בנועם, בשקט ובחיבור של יד ביד.
מחשיבה למעשה
  • מתודה | סבב עשייה
    נביא כדור ונזרוק מאחת לאחרת. כל חניכה שהכדור מגיע אליה צריכה להגיד רעיון אחד למעשה טוב או לפעילות תורה שהשבט יכול לעשות באופן קבוע במהלך השבוע הקרוב (למשל: להגיע מוקדם ביום שישי הבא ולחלק צ'ופר לשבת לעוברים ושבים, או לארגן משחקים לילדים קטנים בשכונה, להוסיף לימוד קבוע בנושא שרוצים להתחזק בו בסניף, להוביל תפילה איכותית בכיתה וכו').
  • קטע | להוריד את תמונת הזיכרון מהקיר/הרב יונה גודמן (נספח 1).

כשנכדינו ילמדו בהיסטוריה על דורנו, תקופת דור הבנים (לעומת דור הבונים של לפני 60 שנה), על הצורך שהיה לחיות חיים אידיאליים, ולא רק להילחם קרבות פלמ"ח נועזים כמו בדור שלפנינו, כשילמדו נכדינו על קומץ שקם מתוך המחנה – והתחיל להוביל, על קומץ של "מכבים" מחודשים, שלא היססו לפעול – האם עלינו אישית ילמדו? האם נשכיל להיות בעצמנו אותו קומץ?
ושאלה זו היא אישית. הרי רבים בני האמונה הקמים ופועלים, המוכנים "לחיות למען…" ולא רק "למות למען…" והשאלה אישית – "האם מצטרף אתה?"
האם אתה צופה מהצד, ולכל היותר מוחא כפיים? האם אתה מתנהג כצופה במשחק כדורסל בטלוויזיה – המתלהב, צועק ומעודד את קבוצתו – מתוך הכורסה בבית? או האם בוחר אתה להיות בעצמך על המגרש – מזיע ומתאמץ, באופן אישי?!

  • ההיסטוריה של עם ישראל לא נכתבת בידי אנשים שיושבים בכורסה ומוחאים כפיים, אלא בידי מי שבוחרים לעלות בעצמם על המגרש. עלינו להיות אותו קומץ מוביל שקם ופועל בעוז. אנחנו לא רק מדברים על רעיונות גדולים, אלא מקבלים על עצמנו אחריות אישית, יוצאים החוצה ומפיצים תורה ומעשים טובים בסניף ובשכונה.

הכוח שלנו כחניכות וכשבט הוא לפעול בעוצמה גדולה, אבל תמיד יש לעשות זאת מתוך אהבה, חיוך וענווה – כי רק ככה מפיצים תורה באמת ומקרבים לקודש.

 

פעולת ביסוס

בפעולה בשבת גילינו את השילוב המנצח של עוז ונועם, והבנו שלכל אחת מאיתנו יש כוח לחולל שינוי בעם ישראל. היום אנחנו עולות קומה ומובילות את הכוח הזה צעד אחד קדימה – איך להשתמש ברגישות ובאהבה, ואיך פועלים יחד כקבוצה חזקה ומובילה.

משחק | חומת מגן אנושית

נבחר חניכה אחת שתהיה "הנציגה של עם ישראל", והיא תעמוד במרכז. שאר החניכות יעמדו מסביבה במעגל צפוף, מחזיקות ידיים ומסתובבות. חניכה אחרת (או המדריכה) מנסה להיכנס לתוך המעגל מבחוץ.
הבנות שבמעגל צריכות להשתמש בעוז (להחזיק חזק, לעמוד יציב ולא לוותר) כדי להגן על המרכז, אבל הן חייבות לעשות את זה בנועם ובענווה – בלי לדחוף, בלי להכאיב, ובלי להשתמש בכוח גס, אלא רק מתוך החיבור והעמידה המשותפת שלהן יחד.

  • נראה איך אפשר להפגין עוצמה אדירה ושמירה על הערכים שלנו, בלי לאבד את הרגישות והנועם כלפי הסביבה.
סיפור | הסלע והרוח העדינה

*אפשר לחלק תפקידים לחניכות ולהציג את הסיפור לשבט.

על ראש הר גבוה ונישא, עמד סלע ענקי, אפור וחזק. הסלע הזה היה קשוח כל כך, עד שהיה בטוח שאין שום דבר בעולם שיכול להזיז אותו או להשפיע עליו. הוא נהג להביט מלמעלה על כולם ולהשוויץ: "אני הכי חזק בעולם! אף אחד לא יכול לשנות אותי!"
בוקר אחד נהיו השמיים שחורים, והגיעה סופה אדירה. הרוח של הסופה הייתה רוח חזקה, קולנית ועצבנית. היא התחילה להכות בסלע בחוזקה, דחפה אותו, צעקה עליו ואמרה: "אני אראה לך מה זה! אני אשבור אותך ואזיז אותך מהמקום!" היא השתמשה בכל הכוח שלה, השתוללה ועשתה המון רעש.
אבל הסלע? בכל פעם שהרוח הכתה בו בכעס, הוא רק התקשח יותר, נאחז באדמה בכוח ולא זז אף לא מילימטר אחד. בסופו של דבר, התעייפה הרוח הסוערת. היא הבינה ששום דבר לא עזר, והלכה משם, מאוכזבת.
למחרת בבוקר זרחה השמש והגיעה רוח אחרת לגמרי – רוח צפונית, נעימה ועדינה. הרוח הזו לא צעקה, לא דחפה ולא עשתה רעש. היא פשוט נשבה סביב הסלע ברכות, ליטפה אותו בחום, והביאה איתה טיפות גשם קטנות ומתוקות.
הסלע היה בטוח שגם היא תיכשל, אבל הרוח העדינה לא ויתרה. יום אחרי יום היא הגיעה בנועם, בהתמדה ובהמון אהבה. לאט לאט, בלי שהסלע בכלל שם לב, החלה הרכות של הרוח העדינה לחלחל פנימה. היא ריככה את האדמה הקשה שמתחתיו, החליקה את הקצוות החדים שלו, וגרמה לו להיפתח.
פתאום, מתוך הסלע האפור והקשוח, החלו לצמוח פרחים צבעוניים ויפים שכולם יכלו ליהנות מהם. הרוח העדינה, בלי טיפה אחת של כוח או צעקות, הצליחה לחולל את השינוי הכי מדהים בעולם.

נהנתם מהתוכנית? נשמח לתגובה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

קבצים מצורפים

פוסטים נוספים

פק"ל טיולים

חוברת עם מלא חידות, משחקים וסיפורים שיהפכו כל טיול להכי כיף שיש!

ארץ מולדת 2

אוסף שני של קטעים, מקורות וצ'ופרים בנושא מדינת ישראל, ארץ ישראל, מולדתנו.

דילוג לתוכן