בשבוע הרביעי נעבור לשיח מעשי, המתמקד ביציאה עם הפנים החוצה לעם ישראל. נדבר על היכולת לפעול בעוז ובעוצמה, בשילוב נועם וענווה, ובעיקר הרבה מאוד אהבה. נתכנס לחשיבה שבטית וסניפית, נמצא מהו התפקיד שלנו במקום שבו אנחנו נמצאות, ונקבע זמן לעשייה שעליה נחליט,עשייה שמפיצה תורה ומקרבת לקודש.
עזרים:
- כתר בריסטול גדול (או גלימה) ונוצה רכה.
- להכין סיפור בשביל המשחק 'סיפור קטוע'.
- להדפיס קטע של הרב אלישע אבינר.
שלב א: פתיחה
מתודה | רק בשם ומלכות
נניח במרכז המעגל שני חפצים הפוכים: כתר מלכות קשיח ובולט, ונוצה רכה ועדינה. נבקש משתי חניכות להציג סיטואציה שבה הן מנסות לשכנע מישהו לעשות פעולה מסוימת: אחת משתמשת רק ב"כוח ובתקיפות" (כמו הכתר) והשנייה רק ב"רכות מוגזמת עד כדי כך שאי אפשר לשמוע מה היא אומרת" (כמו הנוצה).
שאלה לדיון קצר: מה היתרון ומה החיסרון בכל צד?
← נסביר שכדי להשפיע באמת על עם ישראל, אנחנו צריכות "בשם ומלכות" – מצד אחד עוז, ביטחון ועוצמה של מלכות, ומצד שני לעשות את זה "בשם ה'" – מתוך נועם, אהבה וענווה גדולה.
שלב ב: התפקיד שלנו
משחק | סיפור קטוע (הסבר בנספח 1)
← הקב"ה ברא עולם חסר והטיל עלינו את האחריות להשלים אותו, להוביל ולפעול בדיוק במקומות שבהם צריך דווקא אותנו. לשם כך, עלינו להיות ערניים לסביבה ולתרום מכישרונותינו הייחודיים בכל עת שנדרש. לקבל על עצמנו את האחריות להפיץ את ערכי התורה ולהעביר את הסיפור היהודי.
משחק | סרדינים (הסבר בנספח 2)
← התורה והאמונה הן סוד, וכאשר מגלים אותו – אי אפשר שלא להצטרף. יש לנו אחריות לגלות גם לאנשים רחוקים על הטוב הזה שמסתתר פה מתחת לפני השטח, הטוב שיכול לתת להם סוף סוף מקום בעולם. עלינו להיות להם לדוגמה, ובכך למשוך אותם אחרינו.
שלב ג: איך נוציא את זה לפועל?
מתודה | סיטואציות
נציג לחניכות מספר סיטואציות חברתיות־ערכיות שיכולות לקרות במציאות, למשל: חבורה של בנות מהכיתה הקימו קבוצת ווטסאפ סודית והחרימו חברה מהשבט, או שבנות בכיתה מדברות בצורה ממש מזלזלת ולא מכבדת כלפי מישהי.
אחרי כל סיטואציה נבקש מהחניכות להביא רעיונות לשלוש דרכי התמודדות עם הסיטואציה:
❀ גישת ה"מלכות לבד" – כוח ועוצמה בלי ענווה.
❀ גישת ה"ענווה המדומה" – חולשה ופחד.
❀ גישת "בשם ומלכות" – עוז וביטחון בשילוב נועם ואהבה.
← נבין שאם נבוא רק בכוח – נרחיק, ואם נשתוק – נפספס את תפקידנו לתקן. רק פעולה בביטחון ומתוך אהבה תפתח את הלבבות.
קטע | העוז והענווה/הרב אלישע אבינר (נספח 3).
← נסביר שהעוז הוא הביטחון הפנימי שלנו בדרך התורה ובצורך לחיות אותה בלי להתבטל בפני אף אחד, ואילו הענווה היא הדרך שבה אנחנו פוגשות את עם ישראל כלפי חוץ – בלי להתנשא או לזלזל, אלא מתוך נועם ואהבה.
לצאת אל עם ישראל פירושו לפעול בביטחון ובעוצמה של מלכות, אך לעשות זאת מתוך הלב – בנעימות, בענווה ובאהבה שמחברות את כולם אל הקודש.
פעולת ביסוס מס' 4
בפעולה בשבת דיברנו על החובה שלנו לצאת עם הפנים החוצה לעם ישראל "בשם ומלכות" – לשלב בין עוצמה לבין נועם וענווה. היום אנחנו רוצות להוריד את האידיאל הזה לקרקע: אנחנו הולכות לבדוק איך אנחנו הופכות את התורה ל"תורת חיים" בחיים האישיים שלנו – במעשים הקטנים, בבחירות היומיומיות ובהתנהגות שלנו בבית, בכיתה ובחוגים.
עזרים:
- כרטיסיות משימה קטנות
- כוסות פלסטיק כמספר החניכות
- קש לכל בת
- בריסטול גדול
משחק | "מילים או מעשים"
מחלקים את השבט לשתי קבוצות. במרכז החדר מפוזרות כרטיסיות.
על מחצית מהן כתובים אידיאלים ודיבורים יפים (נספח 1), ועל השאר כתובות משימות ביצוע קטנות (נספח 2). בכל סיבוב, נציגה מכל קבוצה צריכה לרוץ, לשאוב כרטיסייה אחת באמצעות הקש, ולהביא אותה לקבוצה שלה.
הרעיון המרכזי: קבוצה יכולה לצבור נקודות על כרטיסיות ה"אידיאלים" שלה רק אם היא מצמידה להן כרטיסיות "מעשה" שמתאימות להן.
← בדיוק כמו במשחק, דיבורים על ערכים ותורת חיים הם יפים, אבל אין להם תוקף ומשקל פנימי אם אנחנו לא מצמידות אליהם מעשים בפועל בחיים שלנו.
מתכנסים לחשיבה ועשייה
נושיב את הבנות סביב בריסטול גדול וניתן להן לכתוב רעיונות לעשייה משמעותית שתחבר את עם ישראל לקודש. נבחר יחד רעיון אחד או שניים שאנחנו יכולות לפעול בו או בהם כדי להפיץ את התורה ולקרב אל הקודש. נבחר רעיונות מעשיים ומתאימים לשבט.
הבנות מכינות "לוח משימה" ברור:
❀ מה עושים?
❀ מתי יוצאים לפועל?
❀ מי אחראית על כל חלק (ציוד, פרסום, תוכן)?
❀ המדריכה מוודאת שנקבע זמן קונקרטי לעשייה הזו.




