"ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך".
אנחנו יצאנו מגוש קטיף ורק הקב"ה יודע מתי נחזור.
השבר גדול וכואב כל כך והייסורים והגעגועים מפלחים את הלב והנשמה…
אנחנו חייבים להמשיך לחייך ולשמוח כדי להראות לשונאינו ולכל מי שרצה לראות במפלתנו,
כמה אנחנו חזקים ומלאי רוח שאי אפשר לשבור,
ולא לאבד את התקווה אף פעם. "כי מי שמאמין מנצח" זו לא סיסמא, זה חיים, זו אמונה.
יצאנו מגוש קטיף עם כל כך הרבה עוצמות ועם כל כך הרבה רוח. העם כולו נפעם מהעוצמות ומהכוח.
זהו! אנחנו ניצחנו, לא במערכה הזאת אבל ברוח! "יש עניין שנתהפך הכל לטובה"…
וכשמתגברים עלינו משברי הים, צריך להשליך את עצמנו לתוך מעגל האמונה.
עצם הידיעה ששום דבר בעולם לא נעשה סתם והכל קורה לטובת מהלכי הקב"ה,
מקלה כל-כך בהתמודדות. ה' מסדר דברים בעולם שאנחנו לא יכולים להבין,
באותו רגע הם נראים לנו הדברים הכי קשים בעולם, אבל אח"כ כשרואים אותם בפרופורציה,
מבינים שהכל בא בעצם – לטובת עם ישראל!
תמיד מתוך משברים צומחים! תמיד בעלייה קשה!!!
לנו נגמרה השליחות כנראה בגוש קטיף, אז נמשיך אותה במקום אחר!
דבר אחרון: אני גאה על שלוש עשרה השנים היפות והמדהימות ביותר בעולם שהעברתי במקום המהם הזה,
ועם האנשים שהכי כדאי להעביר איתם את מיטב החיים! גאה!
ראיית הטוב כשהמציאות מסביב כואבת! אופטימיות! שום דבר בעולם אינו אבוד אף שהכל מושחת ומלוכלך!
העולם ניתן לתיקון ואנו יכולים לקחת חלק בתיקונו!
"עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה"…
אנחנו ניצחנו!
חמדה בר, ונוער גוש קטיף
נווה דקלים (עבר, הווה ובע"ה עתיד!)
("מעיני הישועה", פר' עקב, כ"ב באב התשס"ה)