איש מוזר / נעמי שמר
בדרך לכאן פגשתי איש מאוד מוזר
שהלך כמו סהרורי, מלמל לעצמו בשקט ואמר
על משכבי בלילות אני שומע קול פעמון גדול מצלצל
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל
והד עונה לי מן הגיאיות והזריחה בהרים היא יפה להלל
וארץ ישראל שייכת לעם ישראל
והיא שייכת לו, לא כדי להקים בה חיל כיבוש או חיל-מצב
היא שייכת לו כדי לבנות בה את בית חלומותיו
וכך בהקיץ ובחלום ומדור לדור ומתוך הרגל
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל…
איש מוזר – אמרתי – תתבייש, סיסמה כל-כך ישנה
הרי אתה מחוץ לתחום ומחוץ לקו ובעיקר מחוץ לאפנה –
אבל האיש המוזר לא ענה לי – הוא לא ענה…
ואז ראיתי מסביב את העשרות ואת המאות ואת האלפים
אנשים כל-כך מוזרים, אנשים כל-כך יפים
וקולם במקהלה גדולה כרעם הרחוק מתגלגל –
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל
ואז – מיושנת ללא תקנה וסנטימנטלית ללא רחם
אמרתי – אנשים מוזרים, לו יהי חלקי עמכם