“היהודים, הפזורים במאה עשרים ושבע מדינות,
התאחדו כולם לקבל על עצמם מצווה לדורות,
לעשות ימי שמחה זכר להצלתם.
עצם הדבר, שהיהודים מסוגלים לכך,
מעיד שהם כולם מאוחדים בהרגשה שהם עם אחד ומיוחד בין כל העמים,
ושהתורה ומצוותיה מקויימות ומאושרות בידיהם,
עד שהם יכולים להוסיף ולקבל עליהם תקנה חדשה לדורות.
(דעת מקרא, מגילת אסתר).
