לימוד לאור המגילה (פעולה)

1. החניכים יבחינו בין הכוח הגלוי המופיע במגילה לבין העוצמה הנסתרת המכריעה;
2. החניכים יכירו בהבדל שבין כוחם הפיזי הרב של אומות העולם, שהוא גלוי אך חולף; לבין עוצמתו הרוחנית של עמ”י, שהיא פחות גלויה אבל – תמידית.
3. החניכים יכירו בכך שעוצמתו הרוחנית של עמ”י היא השומרת על נצחיותו.

 

נציג בפני החניכים את המדרש הבא:

 

“ושמתי את זרעך כעפר הארץ”… מה עפר מבלה כלי מתכות והוא קיים לכולם,

כך ישראל – כל אומות העולם בטלים והם קיימים לעולם!”

[ילק”ש לך לך]

 

המדרש משווה בעקבות הפסוק בין עמ”י לעפר. מהי ההשוואה?

העפר, כמו עמ”י, מבלה {מלשון בלאי} כל מתכות {אוה”ע}, והוא – קיים לעולם.

 

בעקבות הדברים, נשאל את החניכים:

במה נתייחד עמ”י – שקיומו הוא לעולם?

איזו סגולה ייחודית צפונה בו?

 

ושאלה נוספת: איך טוען המדרש על נצחונם של עמ”י על כל האומות,

והרי לאורך כל הדורות נאבקים בנו אוה”ע והרבה נצחונות שבעו הם מולנו?!

 

נשמע תשובות של החניכים, ונעבור לשלב הבא של הפעולה,דרכו נבחין בין שני סוגים של “כוח”.

 

 

 

החניכים יתבקשו לקרוא את שני פרקיה הראשונים של המגילה

 (נחלק להם, כמובן – בקבוצות – תנכי”ם או מגילות, לצורך העניין),

להחליט האם המגילה היא שובניסטית או פמניסטית, ולנמק מדוע.

 

מדריך, שים לב!

אין בכוונתנו לפתוח דיון רדוד בנושא מעמד האשה, אלא להעמיק וללמוד רעיון דרך המתודה הזו.

לכן חשוב להקפיד שהשאלה הזו לא תסחף לדיון שטחי, אלא תהיה רק אבן רעיונית להמשך הפעולה!

 

הרושם הראשוני שנקבל מקריאת הפרקים א’-ב’ הוא שהמגילה מתרחשת על רקע ‘שוביניסטי’ –

חוקי מדינה שוביניסטים, הגבר הוא השולט והמנהל את העניינים.

 

לדוג’: “…וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן…” “…להיות כל איש שורר בביתו…”,

ושתי מוצאת להורג ע”מ שלא לפתוח פתח לנשים להמרות פי בעליהן, 

נערות נקבצות לארמון על פי רצונו של המלך, ובלי להתחשב ברצונן.

 

כך ברובד הגלוי. אך – ידוע שמגילת אסתר היא מגילת הסתר,

ורעיונות נשגבים טמונים בכל המהלכים הסיפוריים, ועל כך – בשלב הבא.

 

 

שלוש דמויות גברים מרכזיות, ומולן שלוש דמויות נשים מרכזיות נמצאות במגילה.

 

נסדר את החניכים בשלוש קבוצות, המחולקות כ”א לשני חלקים (כלומר – לפחות 2 חניכים בקבוצה…).

כל חצי קבוצה תקבל דמות גבר, וחציה השני יקבל את דמות האשה המקבילה לו: מרדכי-אסתר, אחשורוש-ושתי, המן-זרש.

 

כל חצי קבוצה תייצג את הדמות שבידה מול חצי הקבוצה השנייה,

ולאור סיפור המגילה ולאור מדרשים הידועים להם, יצטרכו להחליט ולנמק מי מהשניים הוא הדומיננטי יותר, החזק והמשפיע יותר

(מרדכי/אסתר אחשורוש/ושתי, המן/זרש).

אם אתם יצירתיים ממש, והחניכים גם – תביאו תחפושות!!!

 

לאחר שיגיעו להחלטה בין כל זוג דמויות, יתכנס כל השבט שוב, והקבוצות יציגו את מסקנותיהן.

נברר עם החניכים מהו הקריטריון, המדד, אשר הכריע בהחלטה מיהו החזק, כלומר –

על פי מה נמדדים חוזק והשפעה באמות המידה שקבעו בין כל זוג.

 

בתום הדיון – נציג את מצב הכוחות הבא, כפי שמביאים לנו הכתוב במגילה ומדרשי חז”ל:

מרדכי ואסתר – נראה מן הסיפור שמרדכי הוא המכוון את אסתר במעשיה,

ואולם אסתר היא הפועלת במסירות נפש בתוך חצר המלכות ומצווה על מרדכי על הפעילות בחוץ (“לך כנוס…”).

המגילה, אגב, נקרת “מגילת אסתר”.

 

אחשוורוש וושתי– אחשורוש למעשה כלל לא היה מזרע המלוכה!

ושתי היא שהיתה נכדת נבוכדנצר מלך בבל, ואחשורוש היה משרת בחצר המלוכה שאיך-שהוא עלה לגדולה.

 

המן וזרש– זרש הייתה “ראש היועצים” של המן, וכל החלטותיו מכוונים לפי הנחיותיה.

 

ננסה להגדיר עם החניכים את קריטריון חלוקת הכוחות, כפי שהוצג כאן:

מתוך עיון ברובד הפחות גלוי במגילה, נגלה שהנשים הן בעלות הכח הנסתר, האמיתי והמשמעותי:

כלומר, הכוח השולט הוא לא דווקא זה שעולה לכותרות, אלא זה שמניע בעוצמה רוחנית את הדברים, גם באופן נסתר.

 

ובכן, בודאי שאין מגמתנו לערוך בירור כוחות בין הגברים לנשים,

אלא לברר דרך סיפור המגילה בין שני סוגי כוחות: כוח פיזי, גלוי, כוחני,

לבין עוצמה רוחנית שהשפעתה משמעותית ומכריעה בכל אופן!

 

נחזור לראשית הפעולה. נציג לחניכים שוב את המדרש,

ונוסיף עליו עוד מקורות העוסקים ב”יחסי הכוחות” בין ישראל לאוה”ע או בייחודם של עמ”י.

נבקש מהם להבדיל בין שני סוגי הכוחות, מתוך המקורות, ולאור ההבחנה במגילה,

נכיר בהבדל שיש בין עמ”י לאוה”ע- בין כח לרוח, ומתוך כך בין זמניות לנצחיות.

 

דוגמאות למקורות בעניין:

• תהילים ב’/ח-ט
• “שלושה סימנים יש באומה זו: רחמנים וביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלושה סימנים הללו ראוי להידבק באומה זו,
  אין בו שלושה סימנים הללו- אין ראוי להידבק בה” (יבמות ע”ט: ע”י).
• “שתי ירושות הנחיל יצחק לשני בניו: הנחיל ליעקב הקול…והנחיל לעשיו הידיים…עשיו היה מתגאה בירושתו,
  שנא’: “…פן בחרב אצא לקראתך”. ויעקב מתגאה בירושתו, שנא’: “ונצעק אל ד’ אלקי אבותינו”;
  ולעת”ל שניהם נוטלים שכרם: עשיו נוטל שכרו, שנא’: “…חרבי הנה על אדום תרד”,
  ויעקב נוטל שכרו, שנא’: “עוד ישמע…קול ששון וקול שמחה”.

 

מתוך עיון במגילה מצאנו הבדל רעיוני בין שני “כוחות”, בין כח- ניכר לעין, חיצוני, לבין עוצמה נסתרת יותר, כוחות נפש.

היחס הזה מופיע ומשמעותי במלחמה בין עמלק לישראל ובכלל- בין אוה”ע לעמ”י.

כאז גם היום מפעילים עלינו אוה”ע כח פיזי רב ומנסים לכלותינו,

אך אנו- עמ”י שמחזיקים בשם ה’, שה”כח” שלנו הוא לא בגשמיות אלא בעוצמה הרוחנית- דווקא אנחנו “קמנו ונתעודד”!!!

 

חומר יכול להשמד, אבל רוח לעולם אי אפשר להשמיד.

ומשום שכוחו של עמ”י הוא ברוח, אזי “כל האומות בטלים והם קיימים לעולם”.

הקול קול יעקוב והידיים ידי עשיו.הכוח – בידיים שלהם. אבל העוצמה הנצחית – מסורה לנו…