ניתן לצפות בפעולה המעוצבת כאן.
למדריכים- בפעולה שלפניכם שלושה שלבים עיקריים עם המון רעיונות ומשחקים. אתם מכירים הכי טוב את השבט שלכם- אם הפעולה ארוכה מידי בשבילם, תבחרו את מה שיותר מתאים, אבל שימו לב לשמור על שלושת השלבים של הפעולה😊
מטרות- נעביר את החניכים את התהליך שבו עברנו בקמפיין המודעות, שבו שלושה שלבים:
1. לכל חניך יש מקום בסניף, כמו שלכל ילד יש מקום במשפחה, גם הוא מעט שונה, או שיש לו צרכים יותר בולטים.
2. בחברה ובמשפחה אנחנו עוזרים אחד לשני , עזרה וערבות הדדית. לכל אחד יש מה לתרום ומה להיתרם מהחבר בפרט ומהחברה בכלל.
3. העזרה ההדדית יוצרת כוח חזק לקבוצה. וכך הקבוצה שמכילה, מעצימה את כל חבריה.
פתיחה:
משחק אסוציאציות– זרקו כדור ואמרו לכל חניך שהכדור מגיע אליו לומר את הדבר הראשון שעולה בראשו בהתאם למילים שלמטה.
המילים: עיוורון, פיגור, נכה, הנגשה, חינוך מיוחד, צרכים מיוחדים, שונה, אוטיזם, תסמונת דאון.
שלב א’: לכולם יש מקום, כל אחד עם הצרכים שלו.
1. משחק ה”קומקום”-
מוציאים חניך אחד, ושאר החניכים בוחרים מילה שאותה תחליף מילת הקוד “קומקום” . לא מגלים לחניך שבחוץ מה המשמעות שנבחרה למילה “קומקום” . קוראים לחניך שבחוץ שיחזור. על חברי השבט לדבר עם מילת הקוד “קומקום”, ועל החניך שיצא לנחש מה היא מסמלת. למשל- קומקום= עבודה. החניכים ידברו כך” הלכתי לקומקום… כמה קומקום יש לי עוד לעשות אוף… אני התקמקמתי עד מאוחר אתמול…” וכו’.
חלק זה מדמה את ההרגשה כאשר מישהו מרגיש מחוץ לחברה, שיש משהו שאחרים יודעים והוא לא, מה שקורה הרבה פעמים אצל חניכי צמי”ד שמרגישים לא שייכים. הדגש שלנו הוא שבמשפחה יש מקום לכל אחד ואחד ואף אחד לא מרגיש “לא שייך” למשפחה.
2. משחק תפקידים:
בוחרים 3-4 חניכים (אפשר יותר אבל לא מומלץ יותר מדי) ומחלקים לכל אחד “מוגבלות”. לחלק מחלקים מוגבלות שמוכרת כצרכים מיוחדים (צמי”ד) כמו:
– ניוון שרירים- לא יכול להזיז איברים מסוימים- ידיים\ רגליים.
– בעיית תקשורת- מחקה את הפעולות של האנשים מסביבו.
– מש”ה(פיגור)- לא מקבל את המידע של כולם, חסר לו ידע בסיסי.
– לקות שמיעה\ ראיה
לאחרים מחלקים “מוגבלות” שלא נחשבת כצמי”ד , אל תכונות כמו כעסן, פרפקציוניסט, רגשן וכו’. (כדאי לבחור כמה חניכים שישתתפו בזה ולהסביר להם לפני הפעולה כדי שיידעו מה הם צריכים לעשות, מבלי שיתר החניכים ידעו).
כל המשתתפים צריכים לעשות פעולה שמצריכה שיתוף פעולה בין כולם. (למשל משחק מסויים, תכנון של פעילות, הצגה משותפת וכו’)
לאחר שיסיימו, נשאל אותם איך הייתה עבודת הצוות שלהם, למשל: איך היה לעבוד למשל עם הילד בעל ניוון השרירים? איך היה לעבוד עם הילד הכעסן? ואז נשאל: במה שונות המוגבלויות שלהם?
מתודה זו ממחישה את הרעיון כי לבני אדם שונים יש צרכים שונים חלקם יותר בולטים וחלקם יותר נסתרים. לפעמים מישהו כעסן יותר מקשה על פעילות משותפת ממישהו עם כיסא גלגלים או תסמונת דאון… במשפחה אנחנו נותנים לכולם מקום, ופועלים יחד בשיתוף פעולה.
3. נביא דילמות מחיי היומיום של משפחה בהן רואים צרכים שונים של ילדים שונים, נציג אותן ונדון בהם- מה אנחנו עושים כאשר במשפחה שלנו יש פערים כאלו? איך אנחנו מתמודדים? האם אנחנו מתעלמים מהם/ מכחישים קשר אליהם?
– אוריה ואלון הם אחים קרובים בגיל. אוריה בכיתה ז’ ואלון בכיתה ח’. אלון הוא ילד מסודר, שאוהב שהדברים מוכנים במקום, והולך לישון שהכל מוכן ליום המחרת. לעומתו, אוריה מעט חולמני ומפוזר, והוא לא מקפיד על סדר, ורואה בכך בזבוז זמן.
אלון ואוריה נמצאים יחד בחדר. אלו מצבים עלולים להיות? איך הם יכולים לחיות יחד בחדר?
– יושבים בערב שבת לסעודת שבת, כל המשפחה מסביב לשולחן- אבא, אמא, יוני הבן הגדול, חבר של יוני, אמונה, רועי ואתה, ואח קטן בעל צרכים מיוחדים (רעיונות למדריך לכוון את החניכים: נכות פיזית, פיגור – המתבטא גם בקושי באכילה עצמאית (מש”ה), קושי תקשורתי, קושי בראיה, קושי בשמיעה). אילו מצבים צפויים לקרות? איך נעביר את הסעודה?
מטרתם של ההצגה ודיון אילו הוא להמחיש בצורה יומיומית כיצד מתבטא השוני של כל אחד במשפחה וכיצד אנו מתמודדים איתו בפועל- כאשר זהו שוני “רגיל” , וכאשר זהו שוני “מיוחד”.
שלב ב’: אחריות ,אכפתיות ועזרה הדדית:
1. מתודה של הרכבת 2 פאזלים-
כל חניך מקבל 2 חתיכות פאזל, אחת בצורת ריבוע, ואחת בצורה של חלק פאזל (נספח 1). הוא כותב על חתיכת הפאזל דבר שהוא נותן/ עוזר/ אחראי עליו בבית שלו, ודבר שהוא מקבל מהבית שלו. על החתיכה המרובעת הוא כותב משהו שהוא אוהב לעשות. מרכיבים את 2 הפאזלים מהחתיכות של כל החניכים (אפשר לתת לכל חניך 2 אם יש מיותר) .
ננסה לפרק בעדינות את הפאזלים, ונראה כי הפאזל שבנוי מחתיכות מרובעות מתפרק בקלות, לעומת הפאזל שבנוי מחתיכות של פאזל שבהן יש לכל חתיכה חלק חסר- שמסמל את קבלה וחלק בולט- שמסמל נתינה כך שיוצא שהוא חזק יותר. הפאזל המרובע מסמל את האני של כל חניך, ולכן החניך מתבקש לרשום בו דבר שהוא אוהב. הפאזל המקורי מסמל קבלה ונתינה כפי שתיארנו, ולכן החניכים התבקשו לרשום בו דבר שהם נתונים ודבר שהם מקבלים מהבית.
מתודה זו מדגישה את החשיבות של העזרה ההדדית והאחריות בבית, כל אחד גם עוזר לבית וגם נעזר בו. “עולם חסד ייבנה”- כאשר אני עוזר ועושה חסד, אז אני חלק מהבית, בונה ומחזק אותו. כאשר אני עסוק רק במה אני אוהב לעשות אני מחליש את המשפחה (כמו הפאזלים). אנחנו רוצים לקחת אחריות על הסביבה שלנו, להיות אכפתיים, ולעזור בעת הצורך, כי “כל ישראל ערבים זה לזה”- יש לנו אחריות הדדית על כל אחד מישראל.
2. קטע לימוד קצר:
“….התורה צותה דוקא לעזוב לפני העניים את הפאה (מצוות פאה), והם ילקטו כאדם המלקט מתוך שדהו. להורות שהנתינה לעניים אינה בתור יתרון נדיבות והכמרת רחמים מצד הנותן, כ”א הוא חק ומשפט חיובי, וזה שקצבה להם תורה הוא ממש חלקם…”(מתוך עין איה, ברכות ב’)
הרב קוק מסביר ומתאר לנו שהעזרה צריכה לבוא בצורה של כבוד לזולת, ולא בצורה של רחמים כלפי מי שזקוק לעזרה. הוא מביא את לדוגמא את מצוות פאה בה משאירים לעניים חלק מהשדה. הנזקק מגיע ללקט בשדה כאילו זהו השדה שלו, בלי הרגשת רחמים של בעל השדה, כי החלק של הפאה בשדה הוא החלק שה’ הקציב לעני, כך שאינו צריך לחוש בושה ללקט בו. דרך זו מכבדת את הנזקק, כך גם אנו כאשר אנחנו עוזרים למישהו צריכים לעשות זאת ללא הרגשת חמלה ורחמים כלפיו, אלא מתוך כבוד.
בשביל ההמחשה של העניין נקריא קטע שכותב נכה המתנייד על כיסא גלגלים לבדו (נספח 2).
שלב ג’: הביחד נותן כוח ומעצים:
2 משחקים לבחירתכם (משחק 1 לקטנים יותר, ומשחק 2 לבוגרים יותר):
1. משחק זוגות צמיד
נחלק את השבט לזוגות, כאשר אחד מבני הזוג מדמה ‘נכה’ שלא יכול לעמוד וללכת, ובן הזוג השני מדמה עיוור עם כיסוי על העיניים. על בני הזוג לקחת מהמדריך את הפתק שלהם שמחכה אצלו. ניתן לערוך תחרות בין הזוגות השונים בשבט מי ישיג ראשון את הפתק מהמדריך.
– בן הזוג הנכה יושב על כיסא\ על הרצפה, ומכוון את בן הזוג העיוור כיצד ללכת למדריך, לקחת ממנו את הפתק ולהביא לו שהוא יקרא אותו.
2. משחק ‘ נהר התנינים’:
מגדירים אזור שהוא נהר שורץ תנינים שאי אפשר לדרוך בו, אלא על קרשי ההצלה (דפים). יש לשים לב שהאזור לא גדול מידי ולא קטן מידי. חברי הקבוצה מקבלים 4 ‘קרשי הצלה’ (מספר הדפים יהיה נמוך ב1-2 ממספר החניכים המשתתפים, ניתן לערוך את המשחק ב2 קבוצות במקביל). לכל אחד מחברי הקבוצה יש תפקיד אחד בלבד שהוא יכול לבצע במהלך המשחק. אחד יכול רק להרים את הקרשים, אחד יכול רק להניח את הקרשים, והשאר יכולים רק להעביר את הקרשים. על כל חברי הקבוצה לעבור מגדה לגדה של הנהר מבלי לדרוך בתוכו, שאז הם יטרפו מהתנינים!
הפתרון: ראשון יהיה החניך שמותר לו רק להניח את הקרשים, ואחרון יהיה זה שמותר לו רק להרים אותם. ביניהם יהיו חברי הקבוצה שיעבירו את הקרשים. הראשון מניח את הקרשים ומתקדם, חברי הקבוצה מתקדמים בעקבותיו, והאחרון מרים את הקרש כאשר הוא מסיים איתו, ומעביר אותו קדימה דרך חברי הקבוצה (שרק מעבירים) לראשון שמניח אותו שוב וכו’, עד שמגיעים לגדה השנייה.
משחקים אילו מדמים את הצורך בשני כדי להצליח. איך הביחד נותן לנו כח, לבד אני לא יכול להצליח, כי היכולת שלי מוגבלת. העיוור לא יכול בלי הנכה להשיג את המטרה, וכן להפך. במשחק ‘נהר התנינים’ נדרש שיתוף פעולה בין התפקידים השונים על מנת להצליח לעבור בשלום את הגדה. לכל אחד יש תפקיד מוגבל כאשר הוא לבדו.
הביחד נותן לנו כח!!
3. מה ניתן ללמוד מחניכי צמי”ד?
לכל אחד יש מה לתת ומה לקבל. יש לנו גם מה ללמוד מילדים עם צמיד:
– הציגו דף שהמילה ‘עיוור’ כתובה בו ושאלו את החניכים: “מה הוא יכול ללמד אותנו?” (שלא לשפוט על פי החיצוניות, העיקר הוא מה שבפנים).
– הציגו דף שהמילה ‘נכה’ כתובה בו ושאלו: “מה הוא יכול ללמד אותנו?” (שלא לוותר, השמים הם הגבול, נחישות והתמדה).
– הציגו דף שהמילה ‘תסמונת דאון’ כתובה בו ושאלו: “מה הוא יכול ללמד אותנו?” (לשמוח מהדברים הקטנים, לא לפחד להביע רגשות, לדעת להכיר את האדם ולא רק את המגבלה שלו).
· ניתן לעשות גם בדיון בקבוצות, כל קבוצה צריכה לחשוב על צורך מיוחד אחר או על כולם, ואז משתפים את כולם במחשבות של כל קבוצה.
4. הקריאו את ‘מכתב לאחי’ (נספח 3). זהו מכתב שאחות כותבת לאחיה יש בו חלק לחניכים קטנים יותר, וחלק המשך לחניכים בוגרים.
5. הראו לחניכים את הסרטון שנמצא באתר התנועה על שילוב של חניכי צרכים מיוחדים בתנועה (דף ראשי של האתר> תמיד בתנועה> צרכים מיוחדים> סרטונים> סרטון שילוב חניכים בתנועה) ערכו סבב קצר בעקבות הסרטון- מה הרגשתם ביחס לסרטון? מה חשבתם?
סכמו ואמרו שיש לנו הרבה כל כך ללמוד מבעלי צרכים מיוחדים על עצמנו ועל הסביבה. הביחד של כולם בחברה נותן כוח, כאשר אנחנו נותנים מה שיש לנו, ומקבלים מכל אחד מהחברה. כמו הפאזל החזק יותר, כאשר הוא גם נותן וגם מקבל.
סיכום:
נסכם בהתאם למטרות-
· אנחנו רוצים לתת לכל אחד את המקום שלו בסניף כמו במשפחה.
· אנחנו רוצים להיות אכפתיים ואחראים על הסביבה שלנו, תוך רגישות לצרכים שלה.
· לבסוף, הביחד מעצים אותנו כפרטים וכחברה, כמו פאזל שמורכב מהרבה חלקים שנותנים ומקבלים. אנחנו יכולים לקבל מכל אחד ואחד.
v העמקה:
אם השבט הצליח להגיע למצב של ‘לב פתוח’ , בלי ציניות, ניתן לקחת את הביחד המעצים לשבט- כל חניך יכתוב פתק על חבר שלו/ על עצמו מה הוא תורם לשבט, איך הוא מחזק אותו, למה הוא חשוב בשבט. ואז מקריאים את הפתקים, ורואים איך כל אחד תורם לשבט ומעצים אותו.
אפשר להוסיף כי כל חניך ירשום מה הוא מקבל מהשבט, וכך יוצאת תמונה מלאה כי כל אחד תורם ונתרם (מקבל) מהשבט.
ניתן גם לעשות סבב בו כל חבר אומר על החבר שיושב מימינו מה הוא תורם לשבט, כך מתפתחת החשיבה החיובית על האחר.
