טקס עשרה בטבת

פתיחת הטקס:

טקס עשרה בטבת התשע”ד. (שימו לב לשנות את השנה ואת מספר השנים לשואה ולהקמת מדינת ישראל)

69 שנים מאז תום מלחמת עולם השניה בה חשבו לכלות את ישראל. 66 שנים לתקומת מדינת ישראל וידע העולם כי נצח ישראל לא ישכח ולא ינחם.

בתקופת השואה נרצחו בידי הנאצים שישה מליונים מיהודי אירופה, ובהם כמליון וחצי ילדים. תאריך מותם של רבים מהם אינו ידוע, ועל כן נקבע עשרה בטבת, יום שהוא יום צום ותענית, כיום הקדיש הכללי: יום שבו אומרים תפילת קדיש לזכרם של אנשים, הנשים והילדים שנרצחו בשואה ואשר יום מותם אינו ידוע.

מדרש פתיחה:

“וירא משה והינה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל”- אומר המדרש (רבה פרשת שמות) לפי שהיה משה מחשב בליבו ואומר: שמא יהיו המצריים מכלים את ישראל?!

לפיכך הראהו הקב”ה אש בוערת ואיננו אוכל ואמר לו: חשוב שהסנה בוער באש ואיננו אוכל, כך המצרים אינם יכולים לכלות את ישראל.

“לא אמות כי אחיה ואספר מעשיה י-ה יסרני י-ה ולמוות לא נתנני.”

עם ישראל, שֹבַע ימים, שֹבַע רדיפות, פוגרומים, גלויות ושואה. שזר בדפי ההיסטוריה שלו סיפורי גבורה רבים, לא רק גבורות עוז ומלחמה אלא גם גבורת רוח, גבורת אמונה, גבורת אם יהודייה ואב יהודי, גבורת ילדים, גבורת מסירות וגבורת קיום.

 

 

 

חיים שלי!

שואלים אתם מי אני? האמנם לא תכירו מי ומה אני?

והם כולם הבחינו בי מייד.

כולם, הציידים על השבילים, הרודפים על הדרכים, המשמרות על הגבולות.

הם כולם הכירו אותי. בקיץ ובחורף , בגשם ובשלג ובשחור הלילה .
הם כולם הרגישו בי מרחוק, הריחו את ריחי…

ואתם עודכם שואלים כיצד? כן! ילד יהודי אני, הלועג לכל הציידים. ילד יהודי שאינויודע פחד מהו .
מאין באתי? באתם גם אתם לחקור אותי?

טוב, אגלה לכם את הסוד:
מבור המתים אני בא. מקבר פתוח יצאתי! שם נולדתי מחדש.

מה שהיה לפני זה, לא אזכור ולא אספר. לא אספר על אחותי הקטנה
ושני אחיי הגדולים ועל התינוק אורי, ועל אימא שנלקחה עם כל הילדים חוץ ממני.

 

בבור נולדתי, שכבתי בבור עם כל היהודים, עם כל הילדים וצעקתי: “שמע ישראל”

ואבא אמר לי: “צא אתה, ילדי, מתוך הבור. דמי שלי נוזל ואוזל מקרבי, ואתה חי ורוצה לחיות.

דע, כי מבור המוות אתה קם לחיים ושמך יקרא מהיום: “חיים”. ברח מכאן חיים בני וחיה תחיה!

 

ברחתי מהקבר הפתוח אל היער הסמוך. ואני לחשתי לכל צמחי היער את סודי.

אולם הציידים ארבו לי, סבבוני בתוך היער וכמעט שנפלתי בפח שפרשו לרגלי, עד שיצאתי מהיער.

 

הרודים עקבו אחרי, הם היו מחנות, מחנות ואני יחידי והם כולם רדפו אחרי כדי לתפוס אותי.

ואז הבינותי כי נושא אני איתי אוצר אשר יקר בעיניהם מכל יקר, וכדאית להם כל העבודה וכל הטרחה.

לא פעם נמאסו לי החיים האלה. לא פעם חשבתי על אימא ואבא שנשארו בתוך הבור וחשבתי שלא טוב שעזבתי אותם,

כי אני ילד יהודי יחידי, ומה לילד יהודי כמוני לחיות בין כל-כך הרבה ציידים ?!?

 

אבל כל פעם שראיתי שמחפשים עוד יהודי ועוד יהודי, הבינותי שילד יהודי הוא אוצר גדול ונשבעתי לשמור על האוצר הזה ויהי מה !!

 

 

שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף . אֱלֹהִים אַל-דֳּמִי-לָךְ; אַל-תֶּחֱרַשׁ וְאַל-תִּשְׁקֹט אֵל .
כִּי-הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ, יֶהֱמָיוּן; וּמְשַׂנְאֶיךָ, נָשְׂאוּ רֹאשׁ . עַל-עַמְּךָ, יַעֲרִימוּ סוֹד; וְיִתְיָעֲצוּ, עַל-צְפוּנֶיךָ . אָמְרוּ–לְכוּ, וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי; וְלֹא-יִזָּכֵר שֵׁם-יִשְׂרָאֵל עוֹד .  כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו; עָלֶיךָ, בְּרִית יִכְרֹתוּ .  אָהֳלֵי אֱדוֹם, וְיִשְׁמְעֵאלִים; מוֹאָב וְהַגְרִים . גְּבָל וְעַמּוֹן, וַעֲמָלֵק; פְּלֶשֶׁת, עִם-יֹשְׁבֵי צוֹר . גַּם-אַשּׁוּר, נִלְוָה עִמָּם; הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי-לוֹט סֶלָה . עֲשֵׂה-לָהֶם כְּמִדְיָן; כְּסִיסְרָא כְיָבִין, בְּנַחַל קִישׁוֹן .  נִשְׁמְדוּ בְעֵין-דֹּאר; הָיוּ דֹּמֶן, לָאֲדָמָה . שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵימוֹ, כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב; וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע, כָּל-נְסִיכֵימוֹ . אֲשֶׁר אָמְרוּ, נִירְשָׁה לָּנוּ– אֵת, נְאוֹת אֱלֹהִים .  אֱלֹהַי, שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל; כְּקַשׁ, לִפְנֵי-רוּחַ . כְּאֵשׁ תִּבְעַר-יָעַר; וּכְלֶהָבָה, תְּלַהֵט הָרִים . כֵּן, תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ; וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם . מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן; וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ יְהוָה . יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי-עַד; וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ .  וְיֵדְעוּ– כִּי-אַתָּה שִׁמְךָ יְהוָה לְבַדֶּךָ :
עֶלְיוֹן, עַל-כָּל-הָאָרֶץ .

אל מלא רחמים
אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזוֹהַר הָרָקִיע מַזְהִירִים אֶת כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל שֵׁשֶׁת מִילְיוֹנֵי הַיְּהוּדִים, חַלְלֵי הַשּׁוֹאָה בְּאֵירוֹפָּה, שֶׁנֶּהֶרְגוּ, שֶׁנִּשְׁחֲטוּ, שֶׁנִּשְׂרְפוּ וְשֶׁנִּסְפּוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵׁם, בִּידֵי הַמְרַצְּחִים הַגֶּרְמָנִים הָנַאצִים וְעוֹזְרֵיהֶם מִשְּׁאָר הֶעַמִּים. לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם, ה’ הוּא נַחֲלָתָם, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם, וְיַעֶמְדוּ לְגוֹרָלָם לְקֵץ הַיָּמִין, וְנֹאמַר אָמֵן .

הדלקת נרות

“נר ה’ נשמת אדם”

נר נשמה, קטן וזעיר-שמאיר. נר שמנסה לנחם את אותה זעקה של אותם יהודים שמתו על קידוש ה’ בשואה. נר לזיכרון.

1. נר זיכרון לאותם אנשים שגורשו מבתיהם ועברו לחיי גטו, לחיים בתת תנאים. זיכרון לאותם אנשים ששם בגטו פרחה נשמתם ממחלות, רעב, בדידות וביזיון.

2. נר זיכרון לאותם אנשים שעלו לרכבות ונסעו ימים ולילות וכשסוף סוף נפתחו הדלתות הועברו מול מנגלה שסיעה משפחות לחיים ומוות בסלקציה, זיכרון לאותם אלה שניסו להתחמק מאחורי גבו ונורו למוות.

3. נר זיכרון לאותם אימהות, ילדים, זקנים ותינוקות שנשלחו לתא הגזים ומתו במיתה משונה. זיכרון לאותם אלה שזעקו ברגעם האחרון- “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד.”

4. נר זיכרון לאותם אנשים שמסרו את נשמתם על חיי היהדות והקדושה. ובדרך לא דרך התפללו, הניחו תפילין, ילדו ילדים וקיימו ברית מילה.

5. נר זיכרון לאותם אנשים ונשים שכמעט שרדו את השואה אך נשלחו לצעדות המוות בשלג ובקור, במשך ימים בחושך ובאור.

6. נר זיכרון לאותם ילדים אבודים, תמימים, רעבים ויתומים, שמגיל צעיר אבדו משפחה, תמימות וילדות יפה. זיכרון לאותם ילדים שזכו להגיע לידיו של יאנוש קורצ’ק ונשלחו איתו למוות בשירים ואהבה.

ש ישה מליון אנשים, שישה מליון תמימים, שישה מליון טהורים, שישה מליון תינוקות, שישה מליון נשמות.

ה’ יקום דמם. יהי זכרם ברוך.

אני מאמין, התקווה, המנון התנועה