שליפון לנטיעות תשע”ד

מצורף בצד העמוד קובץ מקורי של שליפון למדריכים נטיעות תשע”ד.

בשליפון תוכלו למצוא פרטים על המסלול, חומרי העשרה, ופעילויות על המסלול.

נהלים ובטיחות במסלול:
כמו תמיד בטיחות מעל הכל!!! הכי חשוב עוד לפני כל התהליך החינוכי שאנחנו רוצים להעביר את החניכים שלנו שנדאג להחזיר אותם בשלום בסוף היום להורים שלהם.
אם תקפידו על הכללים הפשוטים האלו נוכל להציל חיים. תזכרו חיי חניכינו בידינו!
1. תקפידו: עוד לפני שעולים לאוטובוס כל החניכים עם כובע תיקני, נעלים ו3 ליטר מים (לא פחות!!)
2. תעבירו לחניכים שלכם תדריך בטיחות קצר לפני שהם עולים לאוטובוס.
3. תוודאו שכולם שותים מספיק. גם אם לא נראה לכם שחם.
4. בכל עצירה תעשו ספירה של כל החניכים שלכם. תבהירו להם שאף אחד לא זז מהמסלול בלי אישור שלכם גם לא לשירותים.
5. אם חניך הולך להתפנות חכו לו ותוודאו שהוא חוזר.
6. תלכו כל הסניף יחד, אל תפצלו את הסניף ובטח לא את השבט.
7. תקפידו שלסניף יש מוביל וסוגר ושאף חניך לא נעלם לנו.
8. במקרה של חניך שנעלם, נפצע, ברח, תידעו מידית את הקומונר והוא במידת הצורך יעדכן אותנו.
9. לפני שנוסעים חזור הביתה, תוודאו שכל החניכים באוטובוס.

מטיילים ירוק:
“בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך”
ביציאתנו לטיול חשוב שנדע שאנחנו יוצאים לטייל בעולמו של הקב”ה, והוא ציווה אותנו לשמור עליו. אז בואו נתאמץ לשמור על כל הטוב שהקב”ה נתן לנו, במיוחד בט”ו בשבט..
נזכיר לחניכים ולנו:
– לא משליכים פסולת. עטיפות ממתקים נייר טואלט וכד’ – אין מקומם לא ביער ולא במסלול.
– לא קוטפים פרחים. במיוחד אם ידוע לנו שהם מוגנים
– כמובן שלא פוגעים בחיות.
אפשר לעשות תחרות בסניף בין השבטים- השבט שאוסף הכי הרבה שקיות זבל מהשטח מנצח. וככה לעורר את החניכים עוד לפני היציאה למסע לשמור על הסביבה.

לאוטובוס:
מדיני תפילת הדרך:
את תפילת הדרך יש לומר לאחר שכבר התחלנו את הדרך, ולא בתוך העיר ממש אלא מיד לאחר היציאה מן העיר. אמנם לדעת הט”ז [הטורי זהב] צריך לאומרה מיד כשמתחיל בדרך, ואפילו הוא עוד בתוך העיר, אך לרוב הפוסקים, צריך לאומרה דווקא לאחר היציאה מן העיר (מ”ב קי, יט).
ואין להמתין, אלא מיד ביציאה מן העיר צריך לאומרה. ואם שכח להגיד, אם נשארו לו לפחות ארבעה קילומטרים עד מחוז חפצו, עדיין הוא יכול לאומרה, אך על פחות מזה לא יברך (שו”ע או”ח קי, ז).
ואדם שנוסע כמה נסיעות ביום, מספיק שיאמר את תפילת הדרך בפעם הראשונה ויכוון בבקשתו על כל הנסיעות שיעשה באותו היום. אבל אם תכנן רק נסיעה אחת, ולאחר מכן נמלך בדעתו והחליט לנסוע עוד פעם, אזי צריך לאומרה שנית (שו”ע או”ח קי, ה).

הלכות נטילת ידיים
שאלה:
אם אדם ממהר לצאת לדרך ובדרך לא תהיה לו אפשרות ליטול ידיו, האם מותר ליטול ידיים בבית ולברך המוציא ולאכול מהלחם ואז לצאת לאוטובוס ולהמשיך לאכול שם?
תשובה:
כשאין ברירה, אם יכוון מראש שנוטל ידים בבית על מנת להמשיך לאכול בדרך מותר ודינו כדין הולכי דרכים שמשנים מקומם תוך כדי אכילתם.
(הרב יוסף אפיריון)

שאלה:
האם אפשר ליטול ידיים לסעודה מכל מיני ברזים למיניהם? האם הברזים נחשבים כלי?
תשובה:
כלי מוגדר כמקום שיכול להכיל מים. ברז מיועד רק להעביר את המים, לכן אין ליטול ישירות מן הברז.
לעומת זאת, במקרה של עוקב מים (מיכל מים גדול) ניתן ליטול ידיים מן הצינור שהוא חלק מהכלי (תקוע בעוקב), כי נחשב שהוא נוטל מן העוקב, אך אסור ליטול מן הצינור שמתחבר לעוקב ולא נחשב חלק ממנו ממש (צינור שמחברים ע”י הברגה וכדומה). (הרב דב ליאור)

 

פעולה קצרה למהלך המסלול:
בונים את ירושלים
מטרת הפעולה: החניכים ירגישו שותפים לבניין ירושלים וירגישו שהאריות על קירוב הגאולה הוא בעצם על כולנו.
שלב א’- נגיד לחניכים שיש לנו הפתעה בשבילהם. יש להם 2 דרכים לקבל אותה: או לחכות לפעולה בשבת ואז לקבל אותה או לבצע עכשיו 6 משימות שונות. אם יצליחו לבצען- יקבלו את ההפתעה עכשיו.

רעיונות למשימות [חשוב שכל מדריך יתאים וימציא משימות שמתאימות לחניכים שלו]
1. לצייר את הסמל של אריאל רק מדברים שקיימים בשטח [למשל: אבנים, זרדים, עלים וכו]
2. לנפח בלון בלי להחזיק בידיים
3. לתת לחניכים שקית מלאה סוכריות ועליהם לחלק אותן לחניכים מסניפים אחרים
4. לבנות פרמידה אנושית
5. להחתים 5 אנשים שאבא שלהם רופא.
6. לצלם 5 אנשים ג’ינג’ים שונים
7. לכתוב מאבנים את שם השבט החדש.
8. לצלם 10 אנשים מסניפים אחרים מחיכים

כשנסיים את המשימות, נשאל את החניכים- למה בחרתם לעשות את המשימות דווקא ולא לחכות עד שבת בשביל ההפתעה?
סביר להניח שהתשובה תהיה שהם רצו את ההפתעה עכשיו. ולמרות שיותר קשה לעשות משימות מאשר פשוט לחכות הם החליטו להתאמץ ולהשיג את ההפתעה בדרך הקשה אבל הקצרה יותר.
נסביר לחניכים שכמו שאנחנו רוצים את ה”הפתעה” הזאת עכשיו ולא אח”כ ככה אנחנו צריכים להיות גם עם הגאולה. אנחנו צריכים לרצות את הגאולה ולפעול תמיד בשביל לקרב אותה כמה שיותר.
אם אנחנו נעשה דברים שמקרבים את הגאולה, היא תגיע יותר מהר ולכן אנחנו צריכים להיות יותר מודעים ויותר עושים למען זה.
נסביר לחניכים שבעצם שינוי שמות השבטים שיתבצע היום כידוע, הוא חלק מתהליך של רצון ושל כמיהה לבניין בית המקדש.
אפשר לחלק בסוף הפעולה מחזיקי מפתחות עם תמונה של בית המקדש מנויילנת ומשפט “ולירושלים עירך ברחמים תשוב..”

הכמיהה לציון של גדולי ישראל:
הסיפור שמספר הרמב”ם על עלייתו לירושלים:
בליל אחד בשבת בארבעה ימים לחודש אייר נכנסתי לים, וביום שבת, עשירי לאייר שנת תתקכ”ה עמד עלינו נחשול שבים לטבענו והיה זעף גדול בים, ונדרתי עלי: שני ימים אלו אצום בהם ואתענה בהם.. ואצווה על בני לעשות כן עד סוף כל הדורות, ויתנו צדקה כפי כוחם… בליל אחד בשבת, ג’ ימים לירח סיוון, יצאתי מן הים בשלום ובאתי לעכו ונצלתי מן השמד והגענו לארץ ישראל. יום זה נדרתי שיהיה יום ששון ושמחה… וביום שלישי בשבת, ד’ חשוון, יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו. ובאחד בשבת, ט’ בחודש חשוון יצאתי מירושלים לחברון, לנשק קברי אבותי במערה… ושני ימים אלו… נדרתי שיהיו יום טוב ותפילה ושמחה לה’ לאכילה ולשתייה… וכשם שזכיתי וראיתי בחורבנה כך אזכה אני וכל ישראל לראות בנחמתה, אמן.

הסיפור של הרמב”ן על עלייתו לירושלים:
בשנת ה’ אלפים כ”ז, (1267) בשנות ה-70 לחייו, נאלץ הרמב”ן לברוח מעירו גירונה שבספרד, בעקבות ויכוח יהודי-נוצרי בו היה מעורב. הרמב”ן החליט לעלות לארץ ישראל, וקבע את משכנו בעיר עכו. בביקור שערך בירושלים נוכח בחורבנה הנורא של העיר, וזאת בשל פלישת המונגולים לארץ מספר שנים קודם לכן.
באגרת ששלח לבני משפחתו כתב:
“ומה אגיד לכם בעניין הארץ? – כי רבה העזובה וגדול השיממון! וכללו של דבר: כל המקודש מחברו חרב יותר מחברו: ירושלים חרבה מן הכל, וארץ יהודה יותר מן הגליל . ועם חורבנה היא טובה מאֹד, ויושביה קרוב לאלפים, ונוצרים בתוכם כג’ מאות, פליטים מחרב השולטאן. ואין ישראל בתוכם, כי מעת באו התתרים ברחו משם ומהם נהרגו בחרבם.”
למרות שלא הייתה אז קהילה יהודית בירושלים, מצא לה הרמב”ן שריד בדמות זוג אחים צבעים, שאליהם התאסף מניין מתפללים בשבתות. בהמשך מכתבו מתאר הרמב”ן את ייסודו של בית כנסת בעיר, במבנה נטוש. בית כנסת שפעיל עד היום ונושא את שמו (בית כנסת הרמב”ן) ברובע היהודי.
“והנה זרזנו אותם, ומצאנו בית חרב בנוי בעמודי שיש וכיפה יפה, ולקחנו אותו לבית הכנסת, כי העיר הפקר, וכל הרוצה לזכות בחורבות זוכה. והתנדבנו לתיקון הבית, וכבר התחיל בשיפועו, ושלחו לעיר שכם להביא משם ספרי תורה אשר היו מירושלים, והבריחום שם בבוא התתרים, והנה יציבו בית הכנסת, ושם יתפללו, כי רבים באים לירושלים מדמשק וצובה וארץ מצרים וכל גלילות הארץ, לראות בית המקדש ולבכות עליו.”
אהבתו של רמב”ן לארץ ישראל לא ידעה גבול, ובניגוד לרבי יהודה הלוי, הוא הצליח לחיות בארץ ישראל מספר שנים. רמב”ן כתב שירים רבים על ארץ ישראל, וגם בפירושו הוא מרבה לשבחה. הרמב”ן כתב על כישלונן של מעצמות העולם השונות בזמנו, הכוחות הנוצרים הצלבנים מחד והשושלות המוסלמיות מאידך, להתמיד בשליטתן על ארץ ישראל:
היא בשורה טובה בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו. וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה או לשון. וכולם משתדלים להושיבה, ואין לאל בידם.‏

סיפורו של ר’ יהודה הלוי וירושלים:
בהיותו כבן ששים החליט לעזוב את ספרד ולעלות לירושלים. לשפוך נפשו במקום אשר רוח אלהים שפוכה, ולשאוף חיי נשמות אויר ארץ הקודש.
את תשוקתו לארץ ישראל לירושלים ולבית המקדש ביטא בין השאר בשירים הבאים:
(למדריך: שים לב שרבי יהודה הלוי הטביע בשירי ירושלים שלו את כל שמות השבטים. מלבד השם של שבט מעוז.)
בהיותו כבן 50 נפרד ריה”ל מכל אוהביו ונסע לעיר הקודש. עבר דרך אלכסנדריה של משם יצא באניה לירושלים.
גדליה בן יוסף אבן יחיא, ,מספר על נסיבות מותו של רבי יהודה הלוי:
“רבי יהודה הלוי היה בן חמישים שנה כשהלך לארץ ישראל. וקיבלתי מזקן אחד, שבהגיעו אל שערי ירושלים קרע את בגדיו והלך בקרסוליו על הארץ, לקיים מה שנאמר “כי רצו עבדיך את אבניה ואת
עפרה יחוננו “והיה אומר הקינה שהוא חיבר, האומרת “ציון הלא תשאלי”. וישמעאלי אחד לבש קנאה עליו מרוב דבקותו והלך עליו בסוסו וירמסהו וימיתהו.”
סיפור ההתישבות היהודית בירושלים, את בית כנסת חורבת רבי יהודה החסיד שנבנה מראש שיהיה יותר גבוה ממסגד עומאר אבל לא יותר גבוה מבית המקדש. שחרב במלחמת העצמאות עם כיבוש הרובע היהודי בידי הלגיון הירדני. וחזר ונבנה בשנים אלו (מהתצפית בארמון הנציב רואים אותו)

 

ולסיום:
עם מלחמת ששת הימים בה שחררנו את ירושלים, הערבים ברחו מירושלים ואל השאירו אפילו לוחם אחד שיילחם, חטיבת הצנחנים שחררה את הכותל וכולם מכירים את המילים “הר הבית בידינו!”.. המון דמעות נשפכו באותו יום, חיילים קשוחים וגיבורים בכו מול האבנים הקדושות שקשורות לכל יהודי, בכו מול ירושלים.
הר הבית אמנם היה אז בידיינו, אבל שעות אחר כך כבר הוחזרו המפתחות לווקף המוסלמי (האחראי מטעם המוסלמים) והפקרנו את מקום המקדש. ומה זה בית המקדש בשבילי. מקום שמחבר בין השמיים והארץ, בין הקדושה לחיים שלנו, בית המקדש חרב וכבר אמרו חכמים:
“כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו חרב בימיו”
עכשיו זה הזמן, לחדש את השבועה עם ירושלים, שבועת ה”אם אשכחך”

 

חידות ומשחקים לדרך ולאוטובוס

• מה נכתב על המטבעות מתקופת מרד בר כוכבא
(ניתן גם לתת ככתב חידה – תצלום המטבע למטה)
1. צבא בר כוכבא ינצח
2. נצח ישראל לא ישקר
3. לגאולת ירושלים
4. תנו כבוד לא-לוקים

 

• מה היה אחד מתנאי הקבלה לצבא בר כוכבא? (סמן את כל התשובות הנכונות)
1. להחזיק משקל פי 3 ממשקל גופך במשך שעתיים
2. לתלוש את אחת מאצבעותיך בשינים
3. לנצח בדו קרב מול רומאי
4. כל אחד נבחן עפ”י יכולותיו האישיות
5. לתלוש עץ ארז כשאתה דוהר על סוס

• באיזה שם נקראה ירושלים ע”י הרומאים לאחר שכבשוה?
1. בית שועלים
2. ויואנה לינוראודה
3. משכן רומי
4. איליה קפיטולינה

 

• כמה כפרים פחות או יותר נחרבו במלחמה עם הרומאים
1. 340
2. 7
3. 900
4. 100

 

• מה היה מצב הארץ כאשר הגיע לכאן הרמב”ן?
1. הארץ היתה פורחת, רק בירושלים לא היו יהודים
2. הארץ היתה מלאה באנגלים ששלטו בה
3. הארץ היתה שוממה וחרבה ולא היו כמעט יהודים בירושלים
4. הרמב”ן לא הצליח להגיע לארץ

 

• איזה שיר מן השירים הבאים נכתב ע”י ריה”ל ועוסק בא”י
1. אגדלך
2. ליבי במזרח
3. שמע בני
4. שלום עליכם

 

• על שם מה נקרא עין קובי?
1. ע”ש יישוב יהודי קדום שנקרא במקור אין קבו
2. ע”ש מגלה המעיין
3. קובי מלשון מקווה מים, נקרא כך בשל כמות המים הגדולה שבו
4. זהו שם שנתנו הערבים ואין לו משמעות אלינו.

 

• מהו יחמור?
1. סוג של חמור קטן בצבע לבן
2. חיה שדומה ליעל וחיה באיזור נחל שורק.
3. סוג של וירוס מחשבים
4. יישוב קרוב לעין קובי

 

• מדוע נקרא בית הכנסת החורבה בשם זה?
1. כיוון שירושלים היתה חרבה כשנבנב
2. כיוון שנבנה על חורבות מסגד מוסלמי
3. ע”ש שנחרב פעם אחת ונבנה מחדש
4. ע”ש חורבות בית”ר

• איפה גרו אנשי בר כוכבא שהשתתפו במרד?
1. בכפרים ליד ירושלים
2. בהרי הגליל
3. הם היו נודדים ממקום למקום
4. הם חיו במערות מסתור

חידון משמעות שמות השבטים:
ניתן להביא לחניכים את שירי ריה”ל שיחפשו בהם את שמות השבטים.
נשאל את החניכים מה המשמעות המיוחדת של כל שם ושבט:
גלעד – השראת שכינה
דביר – דבר ה’ שמתגלה לעולם.
הראל – מסירו הנפש כפי שבאה לידי ביטוי בעקדת יצחק אבינו. “אשר יאמר בהר ה’ יראה”
נווה – נוי, יופי – שלמות חיצונית שמשלימה את השלמות הרוחנית.
מעוז – בית המקדש כמבצר ונקודת החוזק של עם ישראל. “ה’ מעוז חיי ממי אפחד”
נחלה – כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה” מקום חיבור שמים וארץ, 4 נקראו תנחלה, ארץ ישראל, עם ישראל תורת ישראל ובית המקדש. בית המקדש מסמל את הקומה הרוחנית שעל גב הקומה החומרית.

 

 

מי אני? עם שמות העצים
בנה תיבה מעצי גופר- נח
נטע אשל בבאר שבע- אברהם אבינו
בנה משכן מעצי שיטים- בצלאל
ישבה תחת התומר- דבורה
נקבר תחת האשל- שמואל
ישב תחת הקיקיון- יונה.

 

הוא והיא
1 . הוא: ירק מאכל בעל שורש כתום
היא: חתכה במספריים
2 . הוא: צמח בעל עלים ירוקים דקים
היא: השגחה על משהו
3 . הוא: מרחם , חומל
היא: ירק גינה בעל עלים ירוקים רחבים
4 . הוא: שעת לימוד בכתה
היא: משבעת המינים
5 . הוא: תופר בגדים
היא: ממנה אופים בצק
6 . הוא: ירק גינה בעל שורש עבה ואדום
היא: הרחיקה , גירשה
7 . הוא: עמד על רגליו
היא: תבואה שהבשילה
8 . הוא: לפני החשיכה
היא: אזור בנגב

חידות צמחים:
א. לפני שאדמת השרון גידלה נדלן, היו כאן יערות בר. שם העץ העיקרי ביערות השרון היה
ב. צמחים ובעלי חיים שאינם גידולי תרבות הם ..
ג. “החדלתי את תירושי המשמח אלוהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים?”
ד. מזלו של חודש שבט
ה. גדל גם בבר וגם בגנים, משמש לבשמים בשבת ומשתתף בארבעת המינים
ו. פרח יפה וריחני, באנגלית שמו “רוז”
ז. שמו בעברית “אזוב”, והוא צמח תבלין
ח. בו צומחים עצים ושיחים סבוכים
ט. חורשת אלוני תבור ענקיים בצפון עמק החולה
י. מושבה בצפון, שם לראשונה (בשנת ה’תרמ”ה -1885) ניטעו בטו בשבט
ט”ו (15) מאות נטעים
כ. שם נרדף לאריה
ל. את המעשר הראשון מן הפירות נתנו להם
מ. הדוד בשיר השירים מדמה את הרעיה למקור מים חתום
נ. מנהג מרכזי בטו בשבט שהחלו בו רק למן ההתיישבות
הציונית
ס. עץ נוי שאינו מניב פירות מאכל
ע. החלק הירוק של העץ – כלל העלים
פ. המקובלים בצפת, שהנהיגו את סדר טו בשבט, קראו לו
בשמו של אחד מארבעת המינים (על פי התורה)
צ. מתוק וקוצני – סמל לילידי הארץ
ק. היא נוטעת עצים, פורצת דרכי נוף ומשפרת את נופי הארץ
ר. כך נקרא טו בשבט במשנה
ש. הוא (או היא) פורח או פורחת בטו בשבט
ת. הוא ה’דבש’ שבשבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל

התשובות:
אלון התבור, בר, גפן (במשל יותם), דלי, הדס, ורד, זעתר, חורש, טל, יסוד המעלה, כפיר, לווים, מעין, נטיעות, סרק, עלוה, פרי עץ הדר, צבר, קק”ל, ראש השנה לאילן, שקד (שקדיה), תמר.

“ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש” (דברים ח’, ח).

 

משחקים ופעילויות לדרך
האטב המסתובב– נביא אטב כביסה מהבית, בתחילת היום נגיד לחניכים שאנחנו שמים את האטב על אחד התיקים של אחד החניכים. לאף אחד אסור להגיד לחניך שאצלו נמצא האטב. המטרה היא שהאטב לא יהיה על התיק שלך. ברגע שהחניך מבחין באטב, הוא צריך להעביר אותו בלי שישימו לב- למישהו אחר וכך מחניך לחניך. המפסיד הוא החניך שהאטב נמצא אצלו על התיק בסוף המסלול.

תפסוני– נתחלק לשתי קבוצות. כל קבוצה תעמוד בשורה במרחק שהמדריך ייקבע אחת מה שניה אבל במצב שהקבוצות עומדות אחת אל מול השניה. כל קבוצה בתורה שולחת שליח אל הקבוצה ההאחרת. השליח יתן 3 ‘כיפים’ לשלוש חניכים שונים בקבוצה האחרת ויגיד בקול- “תיפ” [כיף לחניך אחד] “סו” [כיף לחניך שני] “ני!” [כיף לחניך שלישי] מיד לאחר שנתן כיף לחניך השלישי- יתחיל זה לרדוף אחריו. אם השיגו ותפס בו לפני שהגיע חזרה אל הקבוצה המקורית שלו- יהפוך השליח לשבוי אצל החניך שתפס אותו. אם לא הצליח החניך השני לתפוס אותו, הוא יהפוך לשבוי של השליח. מטרת המשחק היא לצבור כמה שיותר שבויים מהקבוצה השניה.

חידות שטח– נחלק את החניכים לזוגות. כל פעם זוג חניכים אחר ייצור מחפצים ומדברים שנמצאים בשטח [זרדים, ענפים, עלים ,אבנים וכו’] משהו שמייג מושג שקשור לנטיעות, או איזה בדיחה פנימית של השבט והשבט צריך לנחש מה הזוג רצה להציג.
מרוץ שליחים– הגרסה המשוכללת- עומדים בני טורים. מטרת 2 הקבוצות היא לבנות מבנה כלשהו מדברים שקיימים בשטח [אבנים, ענפים וכו’]. כל חניך בתורו- רץ לחפש משהו שיעזור בבנייה, מניח אותו בנקודה שהמדריך סימן לכל קבוצה. החניך אחריו יניח את החפץ שלו בצורה שתבנה מבנה כלשהו. קבוצה שאחרי שני סבבים של כל החניכים יוצרת מבנה יציב וחזק וגם מסיימת ראשונה- מנצחת.
שני כלבים ועצם– שתי קבוצות עומדות בשורות זו מול זו משני צידי מגרש. כל חבר קבוצה מקבל מספר מהמנחה. במרכז המגרש מניחים חפץ כל שהוא. כשהמנחה מכריז על מספר מסוים על המשתתפים שהכריזו את מספרם לרוץ, לתפוס את החפץ ולהביאו למקום בו עמדו. היה והביא מישהו את החפץ אל צידו שלו במגרש המתמודד השני נעשה שבוי שלו, היה וניתפס משתתף עם החפץ, הוא נעשה שבוי של התופס. שבוי משוחרר כשהשובה נעשה שבוי של מישהו מקבוצתו.

אהבת הארץ של הרב קוק
כשהשתתף הרב בחגיגת ייסודה של המושבה מגדיאל. נטעו שם נטיעות וכיבדו את הרב לנטוע את השתיל הראשון. השליך הרב את המעדר שהושיטו לו והתחיל לחפור את הגומה במו ידיו…. פניו בוערים כלפיד וכולו רוגש ורועד והוא נוטע את השתיל באדמה מתוך אימה ופחד והסביר הרב שנזכר במדרש על הכתוב ”אחרי ה‘ תלכו… ובו תדבקון“ וכי אפשר לבשר ודם להידבק בשכינה?… אלא מתחילת בריאתו של עולם לא נתעסק הקב“ה אלא במטע תחילה שנאמר ”ויטע ה‘ אלקים גן בעדן אף אתם כשנכנסים לא“י לא תתעסקו אלא במטע תחילה כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עת מאכל“והנה בשעה שאחזתי בידי את השתיל להכניסו באדמת הקודש, נזכרתי בדברי רבותינו ז“ל והרגשתי שאני מתדבק בשכינה, וחרדה גדולה אחזתני…
וכשהלך פעם ר‘ אריה לוין עם הרב קוק, קטף ר‘ אריה בהישח הדעת עלה. הזדעזע הרב ואמר בנחת: כי הוא נזהר מאד לבלתי קטף בלי תועלת עשב או פרח שיכול לגדול או לצמוח, כי אין עשב מלמטה, שאין לו מזל מלמעלה ואומר לו גדל. כל ציץ אומר דבר, כל אבן לוחשת איזה סוד, כל הבריאה אומרת שירה
”חשק נטיעת האילנות נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים המבלט בתקפו בעץ החרוב”
(מגד ירחים לחודש שבט)

תפילת הנוטע
מאת הרב בן ציון חי עוזיאל
אָבִינוּ שֶׁבַּשָׁמַיִם,
בּוֹנֶה צִיּוֹן וִירוּשָלַיִם – וּמְכוֹנֵן מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל.
רְצֵה ה’ אַרְצֶךָ, וְהַשְׁפַּע עָלֶיהָ מִטּוּב חַסְדֶּךָ.
תֶּן טַל לִבְרָכָה, וְגִשְּׁמֵי רָצוֹן הוֹרֵד בְּעִתָם
לְרַוּוֹת הָרֵי יִשְׂרָאֵל וַעֲמָקֶיהָ
וּלְהַשְׁקוֹת בּהֶם כָּל צֶמַח וָעֵץ.
אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ נוֹטְעִים לְפָנֶיךָ הַיּוֹם
הַעֲמֵק שָׁרְשֵׁיהֶם וְגַדֵּל פְּאֵרָם
לְמַעַן יפְרְחוּ לְרָצוֹן בְּתוֹךְ שְׁאָר עֲצֵי יִשְׂרָאֵל
לִבְרָכָה וּלְתִפְאָרָה.
וְחַזֵּק יְדֵי כָּל אַחֵינוּ,
הָעֲמֵלִים בַּעֲבוֹדַת אַדְמַת הַקּדֶשׁ וּבְהַפְרָחַת שִׁמְמָתָהּ.
בָּרֵךְ ה’ חֵילָם, וּפֹעַל יָדָם תִּרְצֶה.
הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָׁמַיִם
וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל
וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ
כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ.
אָמֵן.

 

אז איך שותלים שתיל?
1. בוחרים שטח עם אדמה רכה
2. חופרים בור קטן ומסלקים עצמים גדולים (אבנים, ענפים, לכלוכים…)
3. מניחים את השתיל במרכז הבור,
4. מחזירים את האדמה שהוצאנו מהבור על גבי השתיל,
5. מהדקים טוב טוב ומשקים את השתיל.
בהצלחה ובשמחה!

התאימו בין הניב לפירושו:
• חסון כאלון.
• בחור כארז.
• כערער בערבה.
• צמרת.
• כעץ כן פיריו.
• לכרות את הענף שיושבים עליו.
• אם בארזים נפלה שלהבת,  מה יגידו אזובי הקיר?
• בול עץ.
• נוצר תאנה – יאכל פיריה.
• לעקור משרש.
• להכות שרשים.
• איש אשכולות.
• נתלה באילן גדול.
• איש תחת גפנו ותחת תאנתו.
• אבות אכלו בסר ושיני הבנים תכהינה.

להעמיק חקור; להבין לעומק.
• בחור חזק, איתן.
• ימי אושר ונחלה.
• הבן דומה לאביו.
• להרוס את הבסיס.
• מסתמך על גדול ממנו.
• אדם היודע הרבה בתחומים רבים.
• האבות חטאו והבנים נענשו.
• להאחז; להשאר במקום לתמיד ולחיות בו.
• השכבה העליונה בחברה, בשלטון וכו’.
• חברה’מן.
• בודד לחלוטין.
• קשה תפיסה.
• המשקיע עמל – יהנה מעמלו.
• להרוס עד היסוד; לחסל תופעה מיסודה.
• אם הגדולים השחיתו דרכם, מה נדרוש מקטנים?