"לך אתן את הארץ הזאת" (פעולה)

החניכים יבינו את משמעותה וחשיבותה של ארצנו.

 

 

מסבירים על המצווה שנצטוו בה בנ"י –

"ובאתם וירשתם את הארץ אשר ה' אלוהי אבותיכם נותן לכם…" (דברים ד,א)

"וירשתם את הארץ הטובה הזאת…"(דברים ד,כב)

"ארץ אשר ה' אלוהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוהיך בה" ( דברים י"א,יב).

 

במהלך הדורות, החיבור עם א"י הפך להיות משהו לאומי, ולא רק דתי. כל זה בזכות הקשר החזק שיש לעמ"י עם א"י מאז ומעולם.

כיום, כמעט מכל המגזרים מאמינים בחשיבותה של א"י, בשלמותה ובכוחה.

 

 

אומרים לחניכים לבנות מגדל בעזרת קוביות, ואם יש חניך אחד שלא משתתף, המדריכים יפרקו להם הכול והם יצטרכו לבנות מחדש.

מסבירים להם שא"י חייבת להיבנות ולהתקדם בעזרת כולם, חרדים, דתיים לאומיים וחילוניים.

א"י חייבת להיות עם שיתוף פעולה, ועם אהבה בין עמ"י.

 

 

עושים סבב בין החניכים ושואלים אותם:

• מה א"י בשבילם?
• מה כל אחד תורם בשביל א"י?

החניכים בטח יענו תשובות כמו:

אני תורם בכך שאני גר פה, גר בשטחים, אח שלי בצבא וכו'.

 

אחרי הסבב מסבירים לחניכים שהתרומה הכי גדולה שלנו לא"י היא ההתיישבות.

כשאנחנו גרים במקום מסוים, מטבע האדם אנחנו נקשרים למקום, כל אחד אוהב את הבית שלו,

בבית יש איתו את האנשים שהוא אוהב ושאוהבים אותו, כך אנחנו אוהבים את א"י, שהובטחה לאברהם,

ועכשיו היא שלנו ואנחנו צריכים לשמור עליה ולאהוב אותה.

 

 

אומרים לחניכים שעכשיו הם צריכים לעשות מסע, הם צריכים לרוץ, לקפוץ מעל מכשולים ולעשות שכיבות שמיכה (לפי הוראותיכם)

ובסוף המסע, כשיחזרו למקום הפעולה, יחכו להם ופלים ושתיה.

מסבירים לחניכים שבשביל להשיג משהו- צריך לעבוד קשה, עמ"י עבר המון עד שנכנס לארץ, 40 שנה במדבר דרך ארוכה ומפרכת ,

ורק אז זכו להיכנס לא"י.

 

 

משחקים חתול ועכבר. מסבירים לחניכים שהעכבר בתוך המעגל היה ביהמ"ק (או א"י) ועמ"י היה החתול.

המעגל היו העמים שלא נתנו לעמ"י להגיע לבית המקדש וחסמו אותו כל הזמן.

אפשר גם להגיד שבד"כ המשחק מסמל שהחתול הוא הרשע, והעכבר הוא המסכן, וזה מלמד אותנו שאפשר להסתכל על הדברים מכמה צדדים.

 

 

(לא חובה… )מקריאים לחניכים קטע מהכוזרי בו ריה"ל מנסה להסביר למלך כוזר מדוע עמ"י נלחם כ"כ על א"י.

הוא מנסה להסביר לו שהקשר של עמ"י לא"י שונה מהקשר של הכוזרים לארץ כוזר:

 

"אמר החבר(ריה"ל): כך גם ההר שלכם שאתם אומרים כי הכרם מצליח בו, אילו לא היו נוטעים בו את הגפנים ועושים את כל מלאכת עבודת הכרם הדרושה לגידולם-לא היה מניב ענבים. הנה, מעלתו של עמ"י.. אשר הוא הסגולה. ואחרי זה יש גם לארץ חלק במעלה הזאת, עם המעשים והמצוות התלויים בארץ, שהם כעין עבודת הכרם לכרם. אולם, שלא ככרם המניב ענבים גם במקום אחר, כך אין עמ"י יכול להדבק בעניין האלוקי(הקשר שלו לקב"ה) כי אם בארץ הזאת".

 

 

רק כשעם ישראל נמצא בארץ ישראל, הוא יכול להיקרא עם סגולה ויכול בכלל להמשיך להתקיים.

כך הענבים (עמ"י) שיכולים לגדול רק בכרם! (א"י) וזקוקים לטיפול רב (המצוות).

 

צ'ופר- 

מפת א"י שכתוב עליה- "לכל מקום שאליו אני הולך אני הולך לארץ ישראל "

אפשר גם פסוקים יפים על א"י.